בחודשים האחרונים נפוצה בעולם הטכנולוגיה האמירה "הבינה המלאכותית אוכלת את התוכנה" (AI is eating software), והפכה כמעט לאקסיומה.
היא אכן משקפת שני תהליכי עומק שהבשילו בשנתיים האחרונות: הנמכת חסמי כניסה לפיתוח תוכנה באמצעות כלים מבוססי AI המאפשרים כמעט לכל אדם, יזם, מנהל מוצר ואפילו משתמש קצה, לפתח פתרונות דיגיטליים במהירות וללא תלות בצוותי פיתוח גדולים.
ושינוי פרדיגמה, בדמות ציפייה כי מערכות מחשב יבינו אותנו בשפתנו וכל זאת במקום קוד ידני, מודלים לומדים מבצעים הסקה, פרשנות ומשימות מורכבות.
בתוך שיח ה-AI הזה קיים צד נוסף, פחות מדובר אבל לא פחות מהותי, שבו הבינה המלאכותית מאבדת מייחודיותה כיתרון תחרותי ככל והיא נעשית נגישה יותר.
מודלים פתוחים, שירותי ענן ותשתיות מחשוב זמינות הופכים את השימוש ב-AI לסטנדרט. לעיתים אין כל הבדל בשימוש בבינה מלאכותית בין סטארט-אפ צעיר לבין תאגיד ענק, שעובדים על אותם מודלים בדיוק, מאותם ספקים ובאותם כלים. כאשר הטכנולוגיה זמינה לכל - היא מפסיקה לבדל.
היכן בכל זאת הייחודיות? בדיפטק. אם "הבינה המלאכותית אוכלת את התוכנה" - הדיפטק אוכל את הבינה המלאכותית.
ככל שחסמי הכניסה בפיתוח תוכנה יורדים, מוקד הערך חוזר לטכנולוגיה העמוקה באמת. לא עוד שכבת אפליקציה על תשתית קיימת, אלא הישענות על מדע והנדסה: שבבים ייעודיים, פוטוניקה, ביוטכנולוגיה, כימיה, חומרים מתקדמים, אנרגיה, תשתיות פיזיות ייחודיות ואלגוריתמיקה פורצת דרך.
אלו תחומים המבוססים על מחקר ארוך טווח, קניין רוחני מורכב וחסמי כניסה גבוהים. הם לא נבנים באמצעות API (Application Programming Interface - ממשק תכנות יישומים) אלא באמצעות שנים של מחקר והשקעות משמעותיות.
במובן הזה - "הבינה המלאכותית אוכלת את התוכנה" לא כי הטכנולוגיות העמוקות הן 'חסינות AI', אלא כי הן מציבות את הבינה המלאכותית כרכיב בתוך מערכת מורכבת הרבה יותר. ה-AI הופך למכפיל כוח שמאיץ מחקר מדעי והנדסי ומאפשר פריצות דרך שבעבר היו מחוץ להישג יד.
הערך הכלכלי נע לפיכך אל מי שמחזיק תשתית מחקרית, ידע ייחודי, יכולות הנדסיות ותהליכי פיתוח שקשה לשכפל. וחשוב לדייק: הבינה המלאכותית עצמה היא חלק בלתי נפרד מעולם הדיפטק. חדשנות בתשתיות חישוב, באופטימיזציה אנרגטית, בתקשורת ובניהול מרכזי נתונים היא שמספקת את הדלק למהפכת ה AI. לכן אין כאן מאבק בין תחומים אלא תזוזה של מוקדי ערך.
בכל מהפכה טכנולוגית, כאשר שכבה מסוימת הופכת להיות נגישה וזולה - היתרון עובר לשכבה עמוקה, נדירה וקשה להעתקה. המשמעות למשקיעים, ליזמים ולמדינות אם כך ברורה: יישומי AI הם חובה, אבל אינם מספקים יתרון ארוך טווח.
מי שישקיע בעומק מדעי והנדסי, בתשתיות ובקניין רוחני אמיתי יגיע לעמדת כוח גם בגלי החדשנות הבאים. בעידן שבו ה-AI נגיש לכולם, היתרון הוא ביכולת לייצר את המדע, ההנדסה והחדשנות שאי אפשר להעתיק.
מי שישלוט בדיפטק - ישלוט בעתיד.
הכותב הוא מנכ"ל רשות החדשנות.