נפתלי בנט מדבר לא מעט על "מודל סינגפור" בהקשר של איך ישראל צריכה להתנהל. גם בנימין נתניהו הזכיר את סינגפור - אבל בהקשר של עזה, ואפילו גם ג'ראד קושנר דיבר על "להפוך את עזה לסינגפור".
סינגפור היא מעין דוגמה לאיך מדינה קטנה אמורה להתנהל: אזרחים ממושמעים, חוקים נוקשים, אכיפה קשוחה, סדר, ניקיון והגיון.
מה שפחות מזכירים בהקשר של סינגפור - בטח מהצד המושחת של המפה הפוליטית - זה את הבסיס להפיכתה של סינגפור למודל לחיקוי: מלחמה נגד שחיתות.
ב-1965 מלזיה וסינגפור בעצם "נפרדו" בגלל מתחים אתניים. בסינגפור 75% מהאזרחים הם ממוצא סיני ובמלזיה בערך 70% הם מלאים וקבוצות ילידיות אחרות. בפרידה הכואבת, מלזיה נותרה עם רוב האוכלוסייה ועם כל משאבי הטבע (נפט, גז טבעי, בדיל, גומי ועוד). סינגפור נותרה עם אוכלוסייה קטנה ובלי שום משאב טבע אחד לרפואה.
לי קואן יו, "הדויד בן גוריון" של סינגפור, רצה את ההיפרדות הזו ואת העצמאות שקיבלה המדינה שלו אבל הוא ידע שבלי צבא, בלי משאבים וכמעט בלי אוכלוסייה, יהיה קשה מאוד לסינגפור לשרוד. ועדיין, 60 שנה אחרי הפרידה, התמ"ג לנפש בסינגפור גדול כמעט פי 7.5 מאשר זה של מלזיה.
ניקיון אגרסיבי, נוקשה, קשוח ומוחלט
איך זה קרה?
בסינגפור, שהיתה גוף עם אוטונומיה יחסית משנות החמישים, קיבלו החלטה שהמדינה תהיה ללא שמץ של שחיתות במוסדותיה.
הפעולה הראשונה והמרכזית של המדינה החדשה הייתה הקמת רשות חקירות שחיתות. הגוף קיבל. סמכויות רחבות לחקירה עצמאית, מעצרים ופעולות ללא צורך באישור מקדים ממשלתי.
ב-1966 נחקק חוק מניעת שחיתות שהגדיר שוחד רחב (כולל יתרונות עקיפים) והעניש בחומרה עד 7 שנות מאסר, קנסות גבוהים והחרמת רכוש לפקידים מושחתים.
נעשו פעולות אקטיביות, שהובילו לחיסול שחיתות במכס, במשטרה ובנמל. נעשו גם מבצעים מהירים עם מעצרים ציבוריים של בכירים מושחתים. הניקיון היה אגרסיבי, נוקשה, קשוח ומוחלט. אפס סובלנות לכל סוג של שחיתות.
במקביל, הוחלט למלא את שורות המוסדות הציבוריים באנשים איכותיים. פקידים קיבלו שכר גבוה מאוד ונבחרו רק הטובים ביותר לתפקידים בממשלה. כמו כן, היו שינויים מבניים שנועדו להקשות על שחיתויות וקודמה שקיפות קיצונית, שמראה בדיוק לאיפה כל אגורה ציבורית הולכת. אנחנו מדברים על שנות השישים והשבעים, כן?
סינגפור גם הפכה את האנגלית לשפה הרשמית של המגזר העסקי ואת הנמל שלה להאב לוגיסטי גלובלי. הפעולות נגד השחיתות הורידו את החששות של חברות בינלאומיות גדולות מהשקעות במדינה החדשה ואיפשרו להרבה כסף זר לזרום לתוך המדינה נטולת המשאבים.
ומה עשתה מלזיה?
מלזיה הלכה לכיוון ההפוך.
במלזיה הוחלט על "חוקת בומיפוטרה", שמקנה לרוב המלאים ולקבוצות אתניות מקוריות אחרות יתרונות בחוק - כמו מכסות באוניברסיטאות, הנחות ברכישת נדל"ן והעדפה במכרזים ממשלתיים.
המכסות היו במקומות עבודה בממשלה, במערכת החינוך ובמגזר העסקי לבני הלאום המלאי (מלאים). המיעוטים הסינים וההודים (כ-25% מהאוכלוסייה) נותרו מחוץ למערכות המדינה ועד מהרה התפתחה תרבות שלטונית מושחתת שמבוססת על גזענות והעדפה אתנית - כי כשבני מיעוטים מוכשרים עוזבים וקשרי משפחה חשובים יותר מיכולת ביצועית, אז זה מה שקורה: תרבות שלטונית רקובה.
כיום לסינגפור יש את מערכת החינוך הטובה ביותר באסיה, בזמן שבמלזיה כל הזמן מורידים את הדרישות לאוניברסיטה בשביל למלא את המסות לבני הלאום המלאי - בעוד שהתלמידים הטובים והחכמים ביותר בדרך כלל נוטשים את המדינה (גם לסינגפור).
במלזיה השחיתות השלטונית רוקנה את קופות המדינה. המדינה מככבת במדד השחיתות הגלובלי והחוב שלה בגודל 82% מהתמ"ג שלה.
זאת בעוד שדרך המלחמה בשחיתות, סינגפור העלתה את התמ"ג לנפש שלה מ-500 דולר ב-1965 ל-88 אלף דולר ב-2025. בנוסף, לסינגפור יש 288 מיליארד דולר בקרן ההשקעות הלאומית שלה ולכל משק בית יש 300 אלף דולר בחיסכון פנסיוני, כאשר ל-90% ממשקי הבית יש בית משלהם (תודות לתוכנית ממשלתית).
בחרה במכסות אתניות וכיום היא ענייה ועלובה
שתי מדינות שהתחילו דרך חדשה ב-1965. אחת בחרה במכסות אתניות וכיום היא ענייה ועלובה.
השנייה בחרה במלחמה בשחיתות והענקת שכר גבוה לעובדי מדינה (ויש בה גיוס חובה לכולם כולל כולם ומי שלא הולך לצבא הולך לכלא לכל תקופת השירות) וכיום היא מודל לחיקוי.
אז מה אנחנו רוצים להיות? מדינת ליכוד מושחתת עם מכסות אתניות ששרי הליכוד ממש מפנטזים עליהן או מדינה שנלחמת בשחיתות, משלמת טוב לעובדי ציבור כדי למנוע שחיתות ומאפשרת לטובים ביותר לנהל אותה?