מנכ"לי חברות הבינה המלאכותית מדברים כבר כמה שנים על כך שהמוצרים שלהם יעבדו כל כך טוב, שבני אדם כבר לא יצטרכו לעבוד.
לאחרונה סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, אף טען שהמוצר שהוא עובד עליו יכול להחליף גם אותו. "מתישהו במהלך עקומת ההתפתחות שלה, בינה מלאכותית סופר-אינטליגנטית תהיה מסוגלת למלא את תפקיד המנכ"ל של חברה גדולה טוב יותר מכל מנהל אחר", אמר אלטמן בכנס AI בהודו בשבוע שעבר. "ובוודאי טוב ממני".
הבינה המלאכותית גרמה לבני אדם לעבוד יותר. הרבה יותר
אבל בינתיים עולה השאלה הגדולה היא האם ה-AI מצמצם את העבודה האנושית או דווקא מקשה עליה? זו שאלה שהעולם המדעי מנסה לענות עליה בשנים האחרונות. שתי חוקרות בבית הספר לעסקים האס באוניברסיטת ברקלי יצאו לבדיקה כדי לברר האם הבינה המלאכותית אכן מצמצת את שעות העבודה של האדם הפשוט. המסקנה שהלן היא שהבינה המלאכותית גרמה לבני אדם לעבוד יותר. הרבה יותר.
"במחקר שביצענו והוא עדיין בתהליך, גילינו שכלי בינה מלאכותית לא הפחיתו את כמות העבודה, אלא באופן עקבי הגבירו אותה" כתבו ארונה רנגנתן, פרופסורית לניהול וחוקרת ארגונים ושינגצ'י (מגי) יה, דוקטורנטית לניהול וחוקרת ארגונים.
במחקר שנמשך שמונה חודשים ובחן כיצד בינה מלאכותית שינתה הרגלי עבודה בחברה אמריקאית המונה כ־200 עובדים, מצאו החוקרות שבגלל ה-AI העובדים עבדו בקצב מהיר יותר, לקחו על עצמם משימות בתחומים שהם לא מכירים והרחיבו את שעות העבודה היומיות שלהם - לעיתים קרובות מבלי שנתבקשו לעשות זאת.
חשוב לציין שהחברה הנחקרת לא חייבה שימוש בבינה מלאכותית (אם כי סיפקה לעובדים מנויים ארגוניים לכלים מסחריים). מיוזמתם, העובדים עשו יותר, משום שהבינה המלאכותית גרמה להם "לעשות יותר". מחקרים אחרים הראו שזה לא משהו שמשפיע אך ורק על עובדים בחברות היי-טק. ה-AI גורמת לעובדים מכל התחומים לעבוד יותר.
זה כמו "חלום שמתגשם" עבור מנהלים אבל עובדים, שאינם תוכנת מחשב, עלולים לגלות שעומס העבודה שלהם גדל בפתאומיות. מחקרים רבים גילו בעבר שאין יעילות מעל מספר מסוים של שעות עבודה ובדרך כלל שעות עבודה מרובות פוגעות בתפוקה, מובילות לעייפות קוגניטיבית, שחיקה והחלשת יכולת קבלת ההחלטות. כלומר מה שנראה כמו "פרץ פרודוקטיביות" בזכות AI עלול, להתחלף בירידה דרמטית באיכות העבודה, עזיבת עובדים ובעיות נוספות, שמאפיינות עובדים שחוקים.
החוקרות זיהו גם שלושה סוגים מרכזיים של הגברת אינטנסיביות העבודה בגלל AI.
הרחבת משימות (Task expansion)
מכיוון שהבינה המלאכותית יכולה למלא פערי ידע, עובדים נטלו על עצמם יותר ויותר אחריות שבעבר הייתה שייכת לאחרים. לפי החוקרות "מנהלי מוצר ומעצבים החלו לכתוב קוד; חוקרים לקחו על עצמם משימות הנדסיות; ואנשים ברחבי הארגון ניסו לבצע עבודה שבעבר היו מעבירים הלאה, דוחים, או נמנעים ממנה לחלוטין".
בראיונות שערכו עם החוקרות, עובדים תיארו זאת כ"פשוט לנסות דברים עם הבינה המלאכותית", אך הניסויים האלה הצטברו להרחבה משמעותית של היקף התפקיד שלהם. למעשה, עובדים ספגו "משימות" שבעבר היו מצדיקות גיוס עובדים אחרים או תוספת תקנים. כך נוצר עומס.
טשטוש הגבולות בין עבודה ללא־עבודה
לפי החוקרות מאחר שהבינה המלאכותית הפכה את תחילת המשימה לקלה מאוד - היא צמצמה את ההתמודדות עם "דף ריק" או נקודת פתיחה לא ידועה - העובדים השחילו כמויות קטנות של עבודה לרגעים שבעבר היו הפסקות. רבים נתנו הנחיות לבינה המלאכותית בזמן ארוחת צהריים, בפגישות, או בזמן המתנה לטעינת קובץ. חלקם תיארו שליחת "פרומפט אחרון וזריז" ממש לפני שעזבו את השולחן, כדי שהמערכת תעבוד בזמן שהם לא על שולחנם.
הפעולות הללו כמעט אף פעם לא הורגשו כעוד עבודה, אך לאורך זמן הן יצרו יום עבודה עם פחות הפסקות טבעיות ועם מעורבות רצופה יותר בעבודה. סגנון השיחה של הפרומפטים ריכך עוד יותר את החוויה; הקלדת שורה למערכת בינה מלאכותית הרגישה יותר כמו צ'אט מאשר כמו משימה פורמלית, ולכן העבודה גלשה בקלות לערבים או לשעות מוקדמות בבוקר - בלי כוונה מודעת. עד מהרה גילו העובדים שאין יותר גבולות בין העבודה ללא עבודה - גם בזמן שהיו צריכים להיות "בזמני התאוששות" (ארוחות צהריים, שיחות עם חברים לעבודה, זמן לעצמם בביתם וכו').
ריבוי־משימות (Multitasking)
ה-AI יצר "קצב עבודה חדש" לפי החוקרות מברקלי. העובדים פשוט ניהלו כמה משימות במקביל כי הבינה המלאכותית "עזרה להתמודד איתן". העובדים, דיברו, בין היתר, כי הרגישו שיש להם "שותף" שיכול לעזור להם להתקדם בעומס העבודה. בעוד שהתחושה של "שותף" יצרה תחושת תנופה, בפועל היה מדובר במעבר מתמיד בין משימות שיצר עומס קוגניטיבי ש"נורמל" והפך לעבודה יומיומית. עובדים רבים ציינו שהם עושים יותר בו־זמנית - ומרגישים יותר לחץ - מאשר לפני שהחלו להשתמש בבינה מלאכותית, אף על פי שכביכול החיסכון בזמן מאוטומציה נועד להפחית את הלחץ הזה.
בסופו של דבר, אין ספק שאפשר להסיק שבינה מלאכותית סייעה בפישוט משימות שגרתיות לשם שיפור היעילות והפרודוקטיביות, ובכך יצרה יותר זמן "להתמקד בעבודה אסטרטגית". רבים מדווחים שהיא שיפרה יצירתיות וחדשנות. ועדיין, כשהטכנולוגיה מאפשרת לנו להיות נגישים בכל מקום ובכל זמן ורק "לייצר משהו בקטנה ב-AI", נוצרת גם ציפייה שנהיה זמינים תמיד ומוכנים לעשות "רק עוד דבר אחד", בלי קשר לשעה.
וזה כבר מוגדר בקרב חוקרי עבודה "פרודוקטיביות רעילה", שזה בעצם לחץ פנימי להיות יצרני כל הזמן ולהעדיף את רשימת המטלות שלך על חשבון הרווחה הנפשית או הגופנית שלך. זה מוביל למה שהוגדר כ"תופעה מדאיגה" על ידי ארגון הבריאות העולמי ב-2019: "שחיקה בעבודה". שחיקה שיותר ויותר אנשים צריכים להתמודד עימה לאורך זמן רב יותר כי קיים חשש, מבוסס למדי כמובן, מעזיבת מקום העבודה שלהם כשהכל מרגיש מאוד לא יציב מסביב (הרבה בגלל ה-AI, כן?).
השורה התחתונה של כל המחקרים הללו היא שלפני שהבינה המלאכותית תחליף את כולנו, היא תשחוק אותנו בעבודה עד דק. נהדר, אחלה המצאה.