נתוני ההגירה מישראל כבר אינם רק סטטיסטיקה יבשה של תנועת תושבים, אלא פגיעה ישירה בלב הפועם של הכלכלה הישראלית.
מחקר חדש של פרופ' איתי אטר, פרופ' ניתאי ברגמן ודורון זמיר מאוניברסיטת תל אביב, חושף את ה"מסים האבודים" של היורדים: סכום עתק של כ-910 מיליון שקלים בשנה. מדובר בקרוב למיליארד שקלים שנגרעו מהכנסות המדינה בתוך שנה אחת בלבד כתוצאה מעזיבת ישראלים.
הנתון המבהיל ביותר במחקר הוא קצב הגידול של אובדן ההכנסות. בשנת 2020, המסים האבודים של היורדים עמדו על כ-256 מיליון שקלים. בתוך ארבע שנים בלבד, הסכום זינק כמעט פי 4.
הזינוק הזה מעיד על שינוי דרמטי בזהות העוזבים: אלו כבר לא רק צעירים אחרי צבא שיוצאים לטיול ממושך, אלא שכבת האוכלוסייה שנושאת בנטל המס העיקרי של ישראל.
היורדים שווים יותר: פי 2.5 מהממוצע
הניתוח הכלכלי של העוזבים מראה כי המהגרים החדשים משתכרים משמעותית מעל הממוצע. לפי המחקר, הישראלי הממוצע שעזב בשנת 2024 שילם מס הכנסה הגבוה פי 2.5 מהממוצע הארצי.
המשמעות היא שעל כל "יורד" מהקבוצה הזו, המדינה צריכה לגייס מספר רב של משלמי מסים חדשים רק כדי לאזן את הבור התקציבי שנוצר. ככל ששכבה זו מצטמצמת, הנטל על אלו שנותרים בארץ צפוי לגדול, מה שעלול לייצר תמריץ כלכלי נוסף לעזיבה בקרב אלו שעדיין מתלבטים.
פילוח המקצועות: מערכת הבריאות וההייטק מדממות
אובדן המסים קשור קשר בלתי נפרד לבריחת המוחות המקצועית. המחקר מצביע על ריכוז גבוה במיוחד של בעלי מקצועות מיומנים ורווחיים שעזבו את הארץ בשנתיים האחרונות:
משבר הרפואה: בתקופה הנבדקת עזבו 949 רופאים. בשנת 2024 לבדה, שני שלישים מהרופאים שעזבו הם כאלו שהתחנכו והוכשרו במוסדות הרפואה המובילים בישראל. זוהי השקעה ציבורית אדירה של המדינה שפשוט יורדת לטמיון ומשאירה את מערכת הבריאות בחוסר אנושי קריטי.
ענף הטכנולוגיה: למעלה מ-21 אלף בעלי תואר ראשון עזבו, מתוכם למעלה מ-7,400 בוגרי מקצועות המדע והטכנולוגיה (STEM). הנתונים חושפים כי בין העוזבים נמנו כ-3,350 מהנדסים וכ-686 בעלי תואר דוקטור בתחומים טכנולוגיים - האנשים שאמורים להוביל את תעשיית ההייטק הישראלית בעשור הקרוב.
הדור הצעיר: למעלה מ-75% מהעוזבים הם מתחת לגיל 40, הגיל שבו פוטנציאל ההשתכרות והתרומה למשק נמצא בשיאו.
החוקרים מזהירים מפני נקודת אל-חזור
בעוד שמספר העוזבים זינק לכ-50 אלף בשנה (כ-100 אלף במצטבר בתוך שנתיים), מספר הישראלים שבוחרים לחזור הביתה צנח לשפל חסר תקדים של פחות מ-20 אלף בשנת 2024. השילוב בין עזיבה מאסיבית של "מנועי צמיחה" לבין הירידה התלולה בשיעור החזרה לישראל, מייצר גרעון דמוגרפי וכלכלי שמערער את שיווי המשקל שאפיין את המדינה בעשור האחרון.
החוקרים מדגישים כי אף על פי שהיקפי ההגירה הנוכחיים עדיין אינם מהווים סכנה קיומית מיידית למשק, הסכנה טמונה בדינמיקה של "אפקט הדומינו". זעזועים שליליים נוספים - בין אם ביטחוניים, פוליטיים או כלכליים - עלולים להוביל לזינוק חד ופתאומי בהיקפי ההגירה.
במצב כזה, עזיבת הקבוצה החזקה מחלישה את המערכת עבור אלו שנשארים, פוגעת בשירותים הציבוריים ומעלה את נטל המס, מה שדוחף עוד ועוד ישראלים אל מחוץ לגבולות המדינה בדרך לנקודת אל-חזור כלכלית.