ההנחיות האחרונות של פיקוד העורף, הקוראות לתושבי הצפון לשוב למעגל העבודה, מעוררות תסכול עמוק ותחושת חוסר אונים כלכלית וביטחונית בקרב תושבי קו העימות. שירן אוחיון, תושבת קריית שמונה, שוחחה היום (ראשון) עם ליאת רון בתוכניתה ברדיו צפון 104.5FM, ותיארה מציאות שבה הניסיון להניע את גלגלי הכלכלה באזור מתנגש חזיתית עם סכנת חיים יומיומית.
אוחיון הבהירה כי הדרישה לחזור לשגרה כלכלית בלב "שטח מלחמה" אינה ישימה. "עברנו את אחד הלילות הקשים מתחילת המלחמה", שחזרה. "היו שיגורים לעבר קריית שמונה, ומטחים מאוד כבדים. היו יריות ממסוקים, ואת שומעת את כל רעשי המלחמה. אנחנו חיים כרגע בשטח מלחמה. זה נורא. זה אפס זמן התגוננות. אנחנו לא יוצאים מהבית".
בהתייחסות ישירה להנחיות החזרה לעבודה, אמרה: "אנחנו רוצים שיפתחו את המשק, ואיך? איך אני אמורה לנסוע בבטחה למקום העבודה שלי כשאין לי זמן התמגנות? איך אני יכולה להשאיר ילדים לבד? לא תהיה פה כלכלה על חשבון הביטחון שלנו. זה לא יקרה".
הביקורת של אוחיון הופנתה גם כלפי הדרג המדיני והצבאי, שלדבריה מקבל החלטות מנותקות מהשטח. "אין פה זמן מיגון. אנחנו גם חשופים לירי נ"ט. כמה אתם רוצים שהעורף יהיה חזק אם אתם אלה ששמים לנו מקלות בגלגלים? תגידו, מישהו פה השתגע? אני רוצה שנציג פיקוד העורף יהיה איתי בממ"ד יום אחד. שיכנסו פה את הישיבה. לא מירושלים או תל אביב. אני לא יודעת להתלונן, אבל הפעם הגזמתם. אנחנו לא שק החבטות יותר של אף אחד. אל תעבירו החלטות מעל הראש שלנו".
לדבריה, התושבים ציפו לצעדים עוצמתיים בהרבה נגד חיזבאללה: "תראו איך אנחנו חיים אחרי שהוצאתם אותנו מהבתים. חיזבאללה לא מוחלש כמו שחשבתם. אנחנו לא רואים שום דבר שקורה. תפוצצו להם תשתיות, ואת נמל התעופה. כמו שאני והילדים שלי מפחדים - שהם יהיו משותקים מפחד. למה לחכות לאסון?".
אוחיון תיארה את המחיר המשפחתי הכבד ואת חוסר היכולת לתפקד כעובדת וכאם במצב הנוכחי: "תחריגו אותנו כתוכנית עבודה. אין לנו פה חיים. יש לי תאומים ואני לא מצליחה לשקם אותם. אנחנו חוזרים אחורה. אני מנסה לשדר חוסן. כשמסוקים מעלינו, ואזעקות כל הזמן... אני בעצמי מפחדת. אין לי איך להרגיע אותם. תחריגו אותנו. אנחנו רוצים לשמור על הילדים שלנו".
בסיכום דבריה, הצהירה אוחיון על כוונת התושבים לנקוט בצעדים אקטיביים נגד הכוונה לכפות שגרת עבודה: "אנחנו נשבית את העיר ככה. לא נלך ולא נצא לעבודה. מי שלא חווה לילה כמו אתמול לא יודע מה זה שטח מלחמה. אנחנו לא תל אביב. אנחנו לא יכולים לנהל שגרה. אין לנו את זה. לא פותחים פה בתי קפה, לא תראי פה אנשים מחופשים או עושים מסיבות בחניונים. אנחנו חיים פה בפחד משתק. רוצים לעזור לנו? תחריגו אותנו".