בזמן שבגופים ציבוריים רבים ייצוג הנשים עדיין אינו משקף את חלקן באוכלוסייה, במנהלת "תקומה" - האמונה על שיקום וצמיחת העוטף לאחר מתקפה ה-7 באוקטובר - נשים מובילות חלק גדול מהעשייה ומהוות כשני שלישים מעובדי המנהלת, כאשר גם בהנהלה הבכירה ישנו רוב נשי. אחת מהן היא בקי יום טוב, מנהלת פרויקטים בכירה במערך כלכלה, עסקים ותעסוקה במנהלת, שמסלולה האישי והמקצועי מנפץ לא מעט תקרות זכוכית בחברה ממנה היא מגיעה.
יום טוב היא אישה חרדית ואם לחמישה, שלצד עבודתה בפיתוח כלכלי ושיקום אזורי פריפריה, פועלת גם כחובשת ונהגת אמבולנס בזירות חירום. לרגל יום האישה הבינלאומי, המוקדש לציון הישגיהן של נשים פורצות דרך ברחבי העולם, היא מספרת ל"וואלה" על הדרך הלא שגרתית שבחרה - ועל השילוב בין העולמות שהפך לחלק בלתי נפרד מחייה.
עד ה-7 באוקטובר עבדה יום טוב במשרד הנגב והגליל, אך האירועים הקשים של אותה שבת היוו עבורה נקודת מפנה מקצועית שהובילה אותה להעמיק את עיסוקה ברפואת חירום. "בשמחת תורה הייתי כוננית של מקרי חירום רפואיים בירושלים, ושהיתי עם משפחתי אצל הוריי, כאשר בבוקר התקבלה הודעה חריגה מהמוקד על מצב חירום, מתקפות טילים וחדירות. באותה שבת יצאתי לטפל במקרי חירום רפואיים אחרים, והאנשים שפגשתי סיפרו לי סיפורים שנשמעו כמו מדע בדיוני. בעקבות אותה שבת עזבתי את משרד הנגב והגליל, וזה דחף אותי להתמקצע ברפואת חירום ולרדוף את הנושא הזה", היא מספרת לוואלה.
מאז, לצד עיסוקה בפיתוח כלכלי ובשיקום אזורי פריפריה במסגרת עבודתה במנהלת תקומה, היא ממשיכה לפעול גם בזירות רפואת החירום - בחירה לא שגרתית למי שגדלה בחברה החרדית, אך כזו המעניקה לה יתרון ייחודי כאשר מדובר בטיפול באירועים בתוך הקהילה. "זה לא מובן מאליו", היא מדגישה. "בשנים האחרונות אמנם יש קצת יותר חשיפה לזה, אבל היא עדיין מוגבלת. מצד שני, כשיש אירוע אצלי בקהילה עם נשים או ילדים, ואני באה כגורם פנימי בקהילה שיודע איך לגשת מעבר להיבט הרפואי - יש לזה ערך משמעותי".
"כך למשל, באחד הימים כאשר פיניתי באמבולנס לחניון בשערי צדק, ראיתי אמבולנס אחר שהגיע בנסיעה דחופה וממנו ירד צוות מבית שמש, עם ארבעה גברים חרדים שנשאו יולדת - רגע לפני הלידה. היא שכבה על המיטה מוקפת בארבעתם ותפסה את היד למישהו שלא הכירה. שאלתי אותה אם לבוא, היא ענתה שכן, ועזרתי לה לעבור את הלידה. זה גרם לי להבין כמה חשוב להמשיך לעשות את זה כאישה חרדית מתוך הקהילה".
החוויה הזו, היא אומרת, חידדה עבורה עד כמה הנוכחות של אישה חרדית בתוך מערך רפואת החירום יכולה להיות משמעותית - במיוחד כאשר מדובר במצבים רגישים בתוך הקהילה. "אני נמצאת בצמתים בהם פחות מצפים לראות אותי. יש לי גם שלושה תארים אקדמיים, ואני לא הטייפקאסט של אישה חרדית. אנשים שמכירים אותי ממילואים או טלפונים ופוגשים אותי תמיד מופתעים. אני מאמינה בלהיות מקצועית לא משנה באיזה תחום, כלכלה, רפואת חירום, בלי קשר לשיוך המגזרי. זה רק מוסיף אקסטרה הבנה ורגישות לכל סיטואציה".
את הגישה הזו היא מביאה איתה גם לעבודתה במנהלת תקומה, שם היא עוסקת בקידום פרויקטים בתחומי הכלכלה, העסקים והתעסוקה כחלק מתהליכי השיקום והצמיחה של חבל התקומה. "בעיניי זה קודם האדם ומה שהוא מביא איתו, ורק אחרי זה מגזר או מגדר. אבל כן יש משהו משמח לראות במנהלת המון נשים בתפקידים בכירים. האווירה אצלנו בצוות מהממת", היא אומרת.
בסופו של דבר, היא מספרת, הדרך האישית שלה - שחיברה בין זהות חרדית, עשייה ציבורית ורפואת חירום - גם מעצבת את המסר שהיא מבקשת להעביר לילדיה. "כילדה ונערה שגדלה במסלול החרדי השמרני הקלאסי, לא ראיתי את עצמי עוסקת בפיתוח כלכלי בערים ערביות, או עובדת עם קיבוצים בעוטף, ובטח שלא מגיעה לכל מקום ונותנת מענה רפואי לכל מי שצריך. אבל דווקא מהמקום הזה צמחה אצלי הבנה עמוקה שמה שמגדיר אותנו קודם כול הוא מי שאנחנו, הערכים, המקצועיות, ואיך שהלב שלנו מכוון. וזה גם המסר שאני רוצה להעביר לילדות שלי: שהיכולת להשפיע ולעשות טוב חוצה מגזרים, מגדרים והשתייכויות. שהמקצועיות, הלב והרצון להשפיע הם המצפן, וכל שאר ההשתייכויות רק מוסיפות רגישות, עומק והבנה לעשייה שלנו".