שחמט של מעצמות: כך תכריע המלחמה באיראן את עתיד העולם

המלחמה באיראן אינה רק אזורית, היא מהלך מרכזי בעימות בין ארצות הברית לסין.

לפעמים מלחמות נראות מקומיות, אבל הן למעשה חלק ממשחק עולמי. כך גם המלחמה בין ישראל, ארצות הברית ואיראן.

במבט ראשון מדובר בעימות במזרח התיכון - אזור שמכיר היטב מלחמות. אך במבט אסטרטגי רחב יותר, המלחמה הזו היא אחת המערכות המשמעותיות ביותר בעימות הגלובלי בין ארצות הברית לסין.

כדי להבין זאת צריך להסתכל על המציאות דרך שני לוחות שחמט הפועלים במקביל.

הלוח הראשון הוא האזורי. כאן המטרה ברורה: החלשת המשטר האיראני, צמצום יכולתו לערער את היציבות באמצעות שלוחות צבאיות וארגוני טרור, ויצירת תנאים למזרח תיכון יציב יותר. מזרח תיכון כזה יכול לפתוח את הדרך להסכמים אזוריים נוספים, לשיתופי פעולה כלכליים ולמערכת אזורית פחות אלימה ויותר משולבת.

אבל הלוח השני, הגדול בהרבה - הוא העימות בין ארצות הברית לסין על שליטה במוקדי כוח עולמיים: אנרגיה, נתיבי מסחר, טכנולוגיה ומשאבים אסטרטגיים.

במובן הזה איראן היא הרבה יותר משחקן אזורי. היא אחת החוליות החשובות ברשת הכלכלית שמאפשרת לסין לעקוף חלק מהסדר הכלכלי שמובילה ארצות הברית. סין היא יבואנית הנפט הגדולה בעולם, וחלק גדול מהנפט האיראני מגיע בפועל לשוק הסיני, לעיתים בהנחות עמוקות. עבור בייג'ינג מדובר לא רק במקור אנרגיה אלא גם במנגנון שמאפשר לה לפעול מחוץ למערכת הסנקציות והשליטה הפיננסית האמריקאית.

כאשר היכולת של איראן לרכוש מסין מוצרים מגוונים ולייצא נפט נפגעת - נפגע גם אחד מעורקי האנרגיה החשובים של הכלכלה הסינית.

ההקשר הזה אינו מוגבל לאיראן בלבד. הוא חלק ממערך רחב יותר של שליטה והשפעה על מקורות אנרגיה ומשאבים בעולם. ארצות הברית מפעילה לחץ גם על מדינות כמו ונצואלה, וצפויה להרחיב את המאבק גם לזירות נוספות - כולל קובה ואף אזורים בעלי חשיבות אסטרטגית כמו גרינלנד, שמחזיקה פוטנציאל עצום למחצבים נדירים.

המשמעות ברורה: המאבק איננו רק על טריטוריה או אידיאולוגיה, אלא על שליטה במשאבים הקריטיים לכלכלה הגלובלית של המאה ה-21.

וזה מביא אותנו לממד נוסף שבו המלחמה במזרח התיכון פוגעת באינטרסים הסיניים: תדמית הכוח.

בשנים האחרונות ניסתה סין להציג את עצמה כמעצמה דיפלומטית עולה במזרח התיכון. התיווך להסכם בין איראן לסעודיה, שנחתם בבייג'ינג, הוצג כהישג אסטרטגי שמראה כי סין מסוגלת להביא יציבות לאזור שהיה במשך עשורים תחת השפעה אמריקאית.

אך המלחמה הנוכחית מערערת את הנרטיב הזה. אם איראן - שותפה אסטרטגית של בייג'ינג - נחלשת משמעותית, סין מאבדת בו זמנית מספר נכסים: מקור לנפט זול, שוק למוצרים סיניים, שותף צבאי חשוב ונקודת דריסת רגל גיאופוליטית מרכזית במזרח התיכון.

אבל ההשלכות האמיתיות של המלחמה אינן נעצרות באזור. הן נמדדות בעיקר באסיה.

שם נמצאת נקודת החיכוך המסוכנת ביותר בין שתי המעצמות: טאיוואן. האי הקטן מייצר חלק עצום מהשבבים המתקדמים בעולם - רכיב קריטי כמעט לכל תעשייה מודרנית, ממערכות נשק ועד כלי רכב וטלפונים חכמים.

שליטה בטאיוואן איננה רק יעד טריטוריאלי עבור סין. היא גם יעד כלכלי וטכנולוגי ראשון במעלה.

לכן כל מערכה אזורית שבה ארצות הברית מפגינה יכולת להפעיל כוח, לבנות קואליציות ולפעול רחוק מגבולותיה נבחנת בבייג'ינג גם דרך השאלה: מה המשמעות של זה לגבי טאיוואן.

במזרח התיכון, ישראל משמשת בעלת ברית קרובה של ארצות הברית ומוכיחה כיצד מדינה אזורית יכולה לחבור למעצמה ולפעול עמה צבאית ואסטרטגית. באסיה מדינות כמו יפן ודרום קוריאה אינן מקבילות לישראל במבנה או במצב הגיאופוליטי שלהן, אך הן בהחלט יכולות לחבור לארצות הברית במסגרת קואליציה אזורית רחבה במקרה של עימות עם סין סביב טאיוואן.

עבור בייג'ינג, התמונה הזו בעייתית: כל פגיעה בבעלות בריתה, כל פגיעה בגישה למקורות אנרגיה וכל הוכחה ליכולת האמריקאית לגייס שותפות אזוריות - מגדילות את המחיר והסיכון של עימות רחב יותר.

במקביל, מתנהל גם קרב על משאבים קריטיים לעתיד הכלכלה העולמית. סין מחזיקה שליטה משמעותית בשרשרת האספקה של מחצבים נדירים - אותם מינרלים שמאפשרים ייצור של סוללות, שבבים, מערכות נשק וטכנולוגיות ירוקות. השליטה הזו מעניקה לה כוח משמעותי במערכת הכלכלית הגלובלית, וארצות הברית פועלת במקביל לצמצם את התלות הזו באמצעות בריתות חדשות וגיוון מקורות האספקה.

לכן המלחמה באיראן איננה רק עוד סבב במזרח התיכון. היא חלק ממאבק רחב בהרבה על אנרגיה, משאבים, טכנולוגיה ומערכת הבריתות הגלובלית.

בסופו של דבר מתנהלים כאן שני משחקים במקביל. האחד אזורי - מאבק על יציבות במזרח התיכון ועל יצירת סדר חדש באזור. השני גלובלי - מאבק בין שתי המעצמות הגדולות של המאה ה-21. ומי שמביט רק בלוח הראשון רואה עוד מלחמה במזרח התיכון. אבל מי שמביט בשני הלוחות מבין שהמערכה הזו היא חלק מהמאבק הגדול על עיצוב הסדר העולמי.

הכותב הוא מייסד ויו"ר קרנות אינפיניטי AI, נשיא לשכת המסחר ישראל-סין, מחבר הספר "לעבוד עם הסינים"