על גדת הנהר צמחו זה לצד זה עץ אלון חסון וקנה סוף דקיק. האלון תמיד התגאה בכוחו, "תראו כמה אני חזק. אני עומד יציב מול כל רוח. שורשיי עמוקים, ענפיי עבים ושום דבר לא יכול להזיז אותי". הוא צחק על קנה הסוף שהתנועע מצד לצד עם כל משב רוח קל, וקרא לו "חלש" ו"חסר עמוד שדרה".
לילה אחד הגיעה סערה איומה. רוחות עזות נשבו מעל הנהר וגשם כבד ירד. האלון נאבק בכל כוחו. הוא עמד זקוף, התנגד לרוח בכל עוצמתו וסירב להתכופף. אבל הרוח הייתה חזקה מדי. מכיוון שלא היה מוכן להיכנע, גזעו נשבר והוא נעקר משורשיו.
קנה הסוף, לעומתו, לא נלחם ברוח. כשהיא דחפה ימינה הוא התכופף ימינה. כשהיא משכה שמאלה הוא נטה שמאלה, פשוט זרם עם השינוי.
כשהבוקר עלה והסערה חלפה, האלון הגאה שכב מוטל על האדמה. קנה הסוף, לעומתו, עמד שוב זקוף, רטוב אך שלם, והמשיך לצמוח.
המשל של אזופוס נכתב לפני אלפי שנים, אבל מתאר בצורה מדויקת את התכונה הכי חשובה שיש לישראלים: היכולת להסתגל במהירות למצבים חדשים, להתאים את עצמם לסיטואציה ולהמשיך לדהור קדימה, גם כשהם מותשים מלילות חסרי שינה בממ"ד.
לפני פחות מעשרה ימים הכל התהפך עלינו שוב. מה שהיה הכי חם או מטריד הפך בטיל בליסטי אחד, ללא רלוונטי בכלל. לאן שלא מסתכלים, המציאות נותנת בוקס בפנים, אבל אנחנו זורמים עם הסיטואציה, וסוחטים ממנה אחלה לימונדה.
קחו למשל את הפטור ממע"מ על חבילות מחו"ל. זוכרים את מאבק האיתנים בין בעלי העסקים המקומיים לשר האוצר, שהחליט להכפיל אתו הפטור מ־75 דולר ל־150, ואחרי פסיקת בג"ץ התפשר על פטור של 130 דולר בלבד? עם פרוץ המלחמה וסגירת המשק, מפלס העצבים שלהם עלה בחדות, כשראו איך הציבור מעביר את הזמן המת בין אזעקה לאזעקה בהזמנות מחו"ל, כשהם נאלצים לשבת בבית.
אלא שאז הקארמה הוכיחה עד כמה היא ביץ'. בעיות השינוע בים ומיעוט הטיסות תוקעות את החבילות מחו"ל, תשאלו כל אמא שהזמינה מנקסט ורגילה לקבל את הסחורה תוך כמה ימים ולא בטוחה שהמעיל יגיע לפני הקיץ. שלא לדבר על אמזון, שפשוט הפסיקה לבצע הזמנות לארץ בגלל ביטולי הטיסות. עכשיו אתרי האון ליין המקומיים, שסמוטריץ' דפק לפני המלחמה, קופצים למלא את הוואקום ומשיבים אש.
ככה זה בישראל. בעלי העסקים מתכננים תוכניות ואלוהים וטראמפ מתגלגלים מצחוק. בואו נדבר על פסח. כל מי שבנה על המכה של החג, כבר מתחיל לתכנן איך נפטרים מהמלאים, כי כמו שזה נראה כרגע, הסיכוי שיהיה פה פסח נורמלי, הוא נמוך מאוד. די לקרוא את נתוני שבא, שתמיד מכים את תחזיות ההוצאה בכרטיסי אשראי מלמעלה, ונמצאים עכשיו על הרצפה, עם ירידה של עשרות אחוזים. גם מי שבנה על חופשת פסח בחו"ל, כבר מבין שוויז ואחיותיה לא מתכוונות לחזור לטוס לפחות עד אפריל. רק נזכיר, שליל הסדר נופל השנה ממש על תחילת החודש, ככה שמרחב התמרון מצומצם.
ואם כבר הזכרנו טיסות, בואו נדבר על הקאמבק המטורף של אחד המקצועות שכולם כבר הספידו - סוכני הנסיעות. קודם דחקו אותם הצידה אתרי ההזמנות ברשת, שהציעו מחיר אטרקטיבי יותר ושירות זמין ונוח. עם כניסת ה-AI, שגם יודע למצוא לבד את המחיר הטוב ביותר ליעד הכי אטרקטיבי, היה ברור שהמקצוע הזה יעבור בקרוב מהעולם. ואז נסגרו השמיים. בחברות התעופה אין כרטיסים זמינים ואף אחד לא עונה שם לשיחות או מיילים, אז סוכן הנסיעות האנושי הפך לדבר הכי חם בעיר, הסופרמן שמציל את המצב, חלקם עבור סכומים שלא מביישים חברת תעופה חזירית.
שני ילדיה של חברה שלי, אזרחים אמריקאים, נתקעו בארץ תחת אש ורצו לחזור הביתה. מכיוון שהשרה מאי גולן והפמליה שלה הפקיעה חצי מטוס לטובת נסיעה לארה"ב, לא נותרו כרטיסים. מישהו המליץ לה על סוכנת נסיעות פצצה, שתסדר אותה. וכך אכן קרה. רק שהסוכנת הממולחת סגרה נסיעה ללרנקה, לילה במלון ומשם טיסת המשך, בתשלום פעוט של 8000 שקלים לכרטיס אחד ובלי אפשרות לפרק את החבילה. חוזרת שוב - 16,000 שקלים לשניים, ולא במחלקת עסקים.
לכל מלחמה בישראל יש את הלהיטים שלה. פעם זה מסקינטייפ, פעם מים מינרליים ונייר טואלט, ופעם מצברים ניידים, אבל היכולת לזוז עם הרוח, ולהמשיך את התנועה גם כשנדמה שהכל עומד מלכת, נשארת תמיד יציבה אצל עם הנצח, שלמד עוד בגלות איך מחזיקים מעמד בעל מצב.