מחיר הבנזין בישראל נמצא במסלול נסיקה, שעשוי להוביל לשבירת שיאים. לאחר שבחודש מרץ נקבע מחיר ליטר בנזין 95 על 7.02 שקלים בשירות עצמי, מעריכים מומחי אנרגיה כי זינוק מחיר הנפט לרמה של 108 דולר לחבית יגרור התייקרות של שקל אחד לפחות במחיר המקומי, ויביא את הליטר לסביבת 8.50 שקלים, רמה החוצה את השיא של 8.25 שקלים שנרשם בספטמבר 2012.
הטלטלה נובעת מחסימת מיצרי הורמוז בעקבות התקיפות של ישראל וארה"ב באיראן, שהובילה לצניחה של 70% בתנועת המכליות בנתיב האסטרטגי. אמנם לקראת סיום המסחר אתמול עברו מחירי הנפט לירידות של עד 4.5%, על רקע הכרזת טראמפ על קיצור המלחמה והשתלטות על המיצרים, אך די במשפט אחד של טראמפ כדי להפוך את התמונה מחדש.
התייקרות הדלק תחלחל במהרה לכל ענפי המשק. עלויות הייצור במפעלי התעשייה יטפסו בשל הגידול בהוצאות האנרגיה, חברות ההובלה יגלגלו את ההתייקרות על לקוחותיהן, ומחירי המוצרים בסופרמרקטים ילכו בעקבותיהם. אולם קבוצה אחת צפויה לשלם מחיר גבוה אף יותר.
העובדים השכירים הם בין הנפגעים המרכזיים. זכאותם להחזר הוצאות נסיעה מוגבלת לתקרת תעריף התחבורה הציבורית המוזל, העומדת על 22.60 שקלים ליום בלבד. ככל שמחירי הדלק יתגלגלו למחירי התחבורה הציבורית, וכל עוד המדינה תימנע מהפחתת מס הבלו או מעדכון צו ההרחבה, הנטל הכלכלי יוטל ישירות על כתפי העובדים.
מצבם של העובדים שמגיעים למקום העבודה ברכבם הפרטי עלול להיות חמור אף יותר: מעסיקים אינם חייבים בחוק לשלם החזר אחזקת רכב פרטי כאשר העובד משתמש בו רק לנסיעות מהבית לעבודה, כל עוד הרכב אינו משמש לביצוע המשימות המקצועיות. עם זאת, עובדים רבים חתמו על הסכמים אישיים המעניקים להם זכאות מפורשת לכך, ומחייבים את המעסיק לשלם מעבר לרף המינימלי שבצו ההרחבה.
על פי נתוני חברת עוקץ מערכות, המספקת פתרונות טכנולוגיים לניהול עובדים, בהם מערכת שכר, שעוני נוכחות ופנסיה, ההחזר החודשי הממוצע עומד על כ-1,425 שקל, ונקבע לפי המרחק: עד 19 ק"מ מקבל העובד 1,000 שקל, בין 20 ל-42 ק"מ מקבל 1,200 שקל, בין 43 ל-59 ק"מ מקבל 1,500 שקל, ומ-60 ק"מ ומעלה מקבל 2,000 שקל.
ככל שמחיר הדלק יעלה, ערך ההחזר יישחק בהתאם. עלייה במחיר הדלק תעמיס על כתפי העובדים תוספת שנעה בין עשרות שקלים לחודש, ואף חוצה במקרים מסוימים את רף 100 השקלים.
כמובן שגם עובדים עצמאיים יושפעו לרעה מעליית מחירי הדלק.
רו"ח יורם שיפר, שותף במשרד זיו, שיפר ושות', מסביר כי "עסק המחזיק רכב במשקל עד 3.5 טון רשאי להכיר בהוצאות אחזקתו בשני מישורים. במישור מס הכנסה, הוצאות הדלק, הביטוח, הטיפולים, התיקונים והאגרה השנתית נחשבות הוצאה מעורבת, ולכן ניתן לנכות 45% בלבד מסך ההוצאות, או את מלוא ההוצאות בניכוי שווי השימוש ברכב כפי שנקבע בתקנות, הגבוה מביניהם. במישור המע"מ, עסק שעיקר השימוש ברכב עבורו הוא עסקי יוכל לקזז שני שלישים (2/3) מהמע"מ על ההוצאות השוטפות, ואילו עסק שעיקר השימוש בו הוא פרטי יוכל לקזז 25% בלבד".
לדברי שיפר, "גם כאשר הרכב לא צמוד לאחד מהעובדים בעסק ומשמש את כלל העובדים, והוא ממוקם בחצר העסק, אך בסוף יום העבודה וכן במהלך סופי השבוע הרכב משמש את אחד מהעובדים ואינו נותר בחצר בית העסק - מכירים ב-45% מהוצאות הרכב כהוצאה מוכרת, ויתרת ההוצאות אינן מוכרות וחייבות בתשלום מקדמות על חשבון ההוצאות העודפות".
לדבריו, עליית מחיר הדלק פוגעת בעוסקים פטורים יותר מאשר בעוסקים מורשים: "שני הסוגים רשאים להכיר בהוצאות אחזקת הרכב כהוצאה מוכרת לצורך מס הכנסה, אולם ההבדל בא לידי ביטוי במע"מ. עוסק מורשה יכול לקזז את המע"מ ששילם על הדלק, עד שני שלישים אם עיקר השימוש עסקי. עוסק פטור, שאינו גובה מע"מ מלקוחותיו, אינו זכאי להחזר כלל ונושא בעלות המלאה.
"כך למשל, נניח שלעוסק יש הוצאות דלק בחודש מסוים בסך 1,000 שקלים כולל מע"מ. עוסק פטור ירשום הוצאה של 1,000 שקלים, מתוכם יוכר לניכוי 45% בלבד, כלומר 450 שקלים. עוסק מורשה ירשום בספריו הוצאה של 854.70 שקלים בתוספת מע"מ של 145.30 שקלים. לצורך מס הכנסה, יצרף שליש מהמע"מ, כלומר 48.43 שקלים, לסכום ההוצאה, ומתוך הסך המתקבל, 903.13 שקלים, יוכר לניכוי 45%, כלומר 406.41 שקלים".