בפתח השבוע השלישי למלחמה מתבהרות שתי עובדות: הראשונה, שום מלחמה בעולם לא תמנע מהחרדים להישאר בקואליציה עם או בלי חוק גיוס, עם או בלי איומים. העיקר שהכסף יזרום לישיבות, לחינוך החרדי ולנציגות נערי הגבעות בכנסת.
השנייה, ישראל ניצחה אולי בקרב אבל קרסה בעורף. הממשלה הפנתה עורף לעורף והניחה לנו להסתדר לבד. עם קשי עורף קראו לנו אבל מה לעשות כשמאלצים את האזרח הממוצע להסתדר לבד.
עם כל הכבוד למלחמה המתנהלת 2,000 ק"מ מגבול ישראל הממשלה נטשה את אזרחיה. הטיפול בנזקי העורף הופרט בפועל לרשויות מקומיות, למיזמים פילנתרופים פרטיים ולאבינו שבשמיים.
תקציב הפיקציה ל-2026 יאושר מחדש רק עם תקציב ביטחון מטורף של 150 מיליארד שקל. הכסף יבוא על חשבון משרדי חברתיים כמו רווחה וחינוך וטיפול בצפון. אפילו לא אגורה על חשבון כספים קואליציוניים.
זו פשיטת רגל מוסרית של הליכוד החברתית הקלאסית שראתה תמיד לנגד עיניה את האזרח המזרחי מהפריפריה. חיים כץ, שר השיכון, התיירות ועוד כמה משרדים, הצביע נגד ובצדק נגד התקציב.
הקבינט הכלכלי חברתי המכונה גם ועדת השרים לענייני כלכלה וחברה בראשות נתניהו לא כונס יותר מחצי שנה. הייתה ציפייה שהמלחמה תעודד לפחות ישיבת קבינט אחת שתדון בהשלכותיה האזרחיות ובצעדי הסיוע החיוניים אבל הכלכלה והחברה לא מעניינים את משיח צדקנו.
אני כבר לא מדבר על פשיטת הרגל של קבינט יוקר המחייה שדואג לטפל רק ביוקר המחייה של משפחת נתניהו. חייבים למנות בדחיפות פרויקטור כלכלי חברתי בדומה למה שהיה בקורונה או אפילו שר לענייני העורף. בינתיים הממשלה ממשיכה להפנות לנו עורף.
מאי גולן בביזנס, ולמי איכפת מהקשישים
כל שר ומושך לכיוונו: שר האוצר, שר הביטחון, שר החינוך, שרת התחבורה שר הפנים (שהוא בפועל ראש הממשלה) ושר השיכון. מעל כולם מרחפת רוחו של נתניהו שלא מצא זמן לכינוס הקבינט אבל התפנה למשימה הקריטית של קריאת המגילה בפורים בישיבת מרכז הרב בירושלים.
מי למשל דואג לקשישים? במדינה נורמלית התשובה אמורה להיות מאי גולן השרה לשוויון חברתי, אלא שבעיצומה של המלחמה היא וחמישה מאנשיה טסו לניו יורק, ותפסו מושבים מצומצמים ממילא באל על. גם בדרך חזרה לישראל תתפוס מקומות נדירים.
כשמאי גולן בניו יורק בטענה שהיא דואגת להסברה מי דואג לקשישים? המשימה הופרטה לרשויות מקומיות שהממשלה מפילה עליהם את האחריות. עיריית רמת גן לדוגמה התעניינה השבוע בגורלי. האם אצלי הכל בסדר ולא חשוב אם לא אמצא תשובה כשירו של בועז שרעבי.
ומי עוד דואג לקשישים? מיזמים פרטיים כמו בנק לאומי שאירח את אוכלוסיית גילאי 80+ במלונות רשת פתאל ודאג שהבנקאים שלו יגיעו לביתם של הקשישים.
השוק השחור של טיסות פורח
בשעה שאצל גולן מחלקת ביזנס כרגיל חברת התעופה שסיסמת הפרסום שלה "הכי בבית בעולם", הותירה בישראל 100 נוסעים מתוסכלים. הם הגיעו לשדה וברגע האחרון התברר שהם באובר בוקינג ואל על העמיסה נוסעים מעבר להוראות פיקוד העורף.
חברת התעופה גם לא טסה בשבת משיקולים קואליציוניים כשזה בדיוק היה הזמן שהמדינה תפעיל את מניית הזהב שבידה כלפי החברה. אגב מגיעה מילה טובה לחברות תעופה פרטיות כמו ארקיע שהחזירה לישראל אלפי נוסעים גם בימי שבת דרך טאבה, עקבה ונתב"ג.
בינתיים השוק השחור של טיסות פורח. טיסה במטוס פרטי עם 12 מקומות ישיבה עולה 60 אלף שקל למושב. במחיר כזה כבר עדיף לקנות חלקה במושב או לפנק את הילדים במכונית פרטית ולהפוך את הלימון ללימוזינה.
ומי דואג לאזרחים שביתם נפגע? משרד ראש הממשלה, קרן הפיצויים ברשות המסים ומשרד השיכון טרחו להודיע השבוע שהם מפעילים מערך למציאת פתרונות דיור זמנים ארוכי טווח לאלה שביתם נפגע באופן מירי הטילים.
תודה שהתעוררתם רגע לפני שהמלחמה נגמרת. עכשיו נראה אתכם עובדים מבלי שתזרקו את האחריות גם בנושא זה על הרשויות המקומיות. הכאוס המושלם הגיע בנושא הישארותם ההורים בבית עם הילדים והיעדרותם מהעבודה.
הוראות פיקוח העורף לא תמיד היו ברורות. לשר החינוך אצה הדרך לחדש את הלימודים אבל שר הביטחון התנגד והחלטורה לא התקבלה ברשויות מחשש לגורל הילדים. אלה ימשיכו ללמוד בזום ובינתיים לא יתקיימו לימודים לפחות עד יום ראשון הקרוב.
לשר האוצר אצה הדרך לפתוח את העסקים במתכונת חלקית כדי למזער את אובדן ההכנסות ממיסים. אלא שגם כאן פתרון חל"ת שהוצע היה מחורר כמו תוצאות ירי של טיל בליסטי. הפיצוי לעובדים על חשבון דמי האבטלה חלקי וישולם רק עבור מי שנאלץ להישאר בבית 14 ימים.
השבוע פורסם סוף סוף מתווה הסיוע לעסקים המגזר העסקי והעסקים הקטנים. למעט עסקים בצפון של עד 9 ק"מ מגבול לבנון הפיצוי חלקי.
פראייר מי שלא רץ לתדלק
ולסיום שתי שאלות לשר האוצר. כמי שאחראי על אגף הביטוח באוצר האם לא ניתן היה לחייב את חברות הביטוח לצמצם לפחות במעט את תעריפי הביטוח המקיף לאחר שנפח התנועה בכבישים צנח בימי המלחמה ב-15%-20% בממוצע כפי שהיה בקורונה?
ושאלה נוספת: מחירי הבנזין למכוניות אמורים ברמה של של 100 דולר לחבית הדלק להתייקר בתחילת אפריל לפי נוסחת העדכון לפחות ב-1 שקל לליטר ולחצות את ה-8 שקלים. מי שבמכוניתו מכל של 40 ליטר יוכל לחסוך בתדלוק 40 שקלים.
פראייר מי שלא רץ לתדלק כבר כעת. ואם כבר המחירים מזנקים אולי ניתן לשקול הצטיידות גם ברזרבה מעבר לתדלוק השוטף. מדוע לאגור רק מים מינרליים. שר האוצר מוזמן להרגיע ולהודיע כבר כעת שאם הבנזין יחצה 8 שקלים לליטר, הוא יוריד את מס הבלו המהווה כמחצית מהמחיר.