המתיחות הביטחונית מול איראן והשיבושים בנתיבי השיט במצר הורמוז אולי מעוררים דאגה ברחבי העולם, אך באזורי הפקה מרכזיים בארצות הברית הם מתורגמים לשורה תחתונה מרשימה במיוחד. מחירי האנרגיה הגבוהים, שנובעים מחסימת המעבר הבטוח של מכליות נפט, הפכו לרווח פתאומי עבור שורה של מדינות אמריקאיות. בעוד שבעבר זעזועי נפט כאלו היו משתקים את הכלכלה האמריקאית, כיום ארה"ב היא יצרנית מרכזית בעצמה, עובדה המעניקה לה הגנה מסוימת מפני ההשפעות הקשות של המלחמה.
המרוויחה הגדולה מהמצב היא ניו מקסיקו, יצרנית הנפט השנייה בגודלה בארה"ב אחרי טקסס. המדינה, ששואבת כ-2.3 מיליון חביות נפט גולמי מדי יום, רשמה הכנסות של לפחות 7.3 מיליארד דולר בשנת הכספים 2025, וכעת היא ניצבת בפני זינוק נוסף.
לפי תחזיות המינהל למידע על אנרגיה (EIA), מחיר הנפט צפוי לעמוד בממוצע על כ-76 דולר עד סוף השנה - עלייה משמעותית לעומת הממוצע של 65 דולר בשנה הקודמת. עבור מדינה ענייה יחסית כמו ניו מקסיקו, כל דולר נוסף במחיר החבית מתורגם לתוספת של כ-89 מיליון דולר בשנה, כסף שזורם ישירות לשיפור כבישים ולתוכניות חינוך לגיל הרך.
גם באלסקה ובוויומינג מרגישים את השינוי בקופה הציבורית. אלסקה, שמתמודדת עם גירעון תקציבי של 1.6 מיליארד דולר, צפויה לצמצם את הצורך במשיכת כספים מחסכונותיה בזכות מנגנון המס הפרוגרסיבי שלה, שבו חלקה של המדינה גדל ככל שמחיר החבית מטפס.
בוויומינג, שם תעשיית האנרגיה היא מקור ההכנסה המרכזי, מעריכים כי אם מחירי הנפט יישארו ברמה של 100 דולר לחבית, המדינה תראה תוספת של כ-40 מיליון דולר מדי חודש. ההכנסות הללו צפויות לחפות על הפסדים שנרשמו בתחום הגז הטבעי בשל חורף חם מהצפוי, ולחזק את התקציבים המיועדים לתשתיות ולאוניברסיטה המדינתית.
למרות הנסיקה במחירים והתמריץ הכלכלי הברור, חברות הנפט האמריקאיות אינן ממהרות לקדוח בארות חדשות. תחת לחץ מצד וול סטריט, החברות הציבוריות הגדולות מתמקדות בריסון הוצאות ובהחזרת מזומנים לבעלי המניות דרך דיבידנדים, במקום להשקיע בציוד קידוח יקר. אנליסטים בשוק מעריכים כי המחיר יצטרך להישאר יציב בטווח של 75 עד 85 דולר למשך מספר חודשים לפני שהנהלות החברות ישקלו לשנות את תוכניות העבודה שלהן.
בשטח, בערים כמו הובס שבניו מקסיקו, השפעת מחירי הנפט היא מוחשית ויומיומית. כשהמחירים עולים, המלונות והמסעדות מתמלאים בעובדים, ענף הבנייה חווה תנופה והמכירות הקמעונאיות נוסקות.
בעוד שמנהלי התעשייה וראשי המדינות מקווים לפתרון מהיר של העימות הצבאי באיראן וחזרה לוודאות בשווקים, הם ממשיכים לנצל את חלון ההזדמנויות הנוכחי כדי לבצר את הכלכלה המקומית ולממן שירותים חברתיים קריטיים שצמחו פלאים בזכות "הזהב השחור".