שר האוצר מוותר על עוד מהלך חשוב בחוק ההסדרים. אחרי שנאלץ להוציא את רפורמת החלב מהחוק המלווה לתקציב בלחץ רוה"מ, זונח סמוטריץ את מיסוי רווחי הבנקים ומתפשר על הכנסה חד פעמית וצנועה יחסית.
הפשרה שנחתמה הבוקר בין משרד האוצר לאיגוד הבנקים, מסמנת נסיגה דרמטית מהקו הלוחמני שהציג שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', רק לפני חודשים ספורים. לאחר סדרת הצהרות על מיסוי "רווחי היתר" של המערכת הבנקאית, שגרפה רווח נקי מצטבר של כ-32.1 מיליארד שקל בשנת 2025, הסתפקו באוצר בהעברה חד פעמית של 3.25 מיליארד שקל.
עבור הבנקים, שמרוויחים בממוצע כ-8 מיליארד שקל בכל רבעון, מדובר בתשלום שווה ערך לפחות מחודש וחצי של עבודה, מחיר זניח בתמורה להסרת איום המיסוי הקבוע מעל ראשם.
הזרמת חמצן רגעית לכיסוי חורים בתקציב
הנסיגה הנוכחית בולטת על רקע הנתונים היבשים, החושפים את גודל ה"הנחה" שקיבלו הבנקים, לעומת התוכנית המקורית שקידם האוצר בחוק ההסדרים. המתווה המקורי ביקש להטיל מס קבוע בשיעור של 15% על רווחי היתר, מתוך שאיפה לגבות כ-7.5 מיליארד ש"ח לאורך חמש שנים (כ-1.5 מיליארד שקל בכל שנה).
הנסיגה הנוכחית נראית כמו רוורס פראי, כשנזכרים בהצעות המוקדמות מינואר 2024, אז ביקש האוצר להעלות זמנית את מס הרווח המוטל על בנקים מ-17% ל-26%, צעד שהיה צפוי להניב כ-1.4 מיליארד שקל בשנה. בפועל, המדינה תקבל כעת פחות מחצי מהסכום המתוכנן במתווה הרב-שנתי, ובתמורה ל"מזומן המהיר", היא העניקה לבנקים חסינות פיסקלית מפני מיסוי מיוחד נוסף בשנים הקרובות.
המהלך הנוכחי מזכיר באופן מטריד את הדינמיקה הקבועה של המדינה מול קרן קימת לישראל (קק"ל), עוד גוף עתיר מזומנים. בשני המקרים, הממשלה נמנעה מביטול פטורים היסטוריים או מהחלת מיסוי קבוע בחוק, ובמקום זאת חתמה על "אמנה" להעברת עודפים מזדמנים. במקרה של קק"ל, המדינה ויתרה על פוטנציאל הכנסות ממס חברות שנאמד בכ-1 עד 2 מיליארד שקל בשנה, ובמקומו הסתפקה בהסכמים להעברת 2.5 מיליארד ש"ח בפריסה דו-שנתית לטובת פרויקטים תשתיתיים.
כמו מול קק"ל, גם כאן המדינה מקבלת הזרמת חמצן רגעית לכיסוי חורים בתקציב, בעוד הגופים העשירים שומרים על נכסיהם ועל היכולת להמשיך ולייצר רווחי עתק ללא התערבות מבנית. הבנקים הפכו ל"קופה ב'" של האוצר לעת דחק, בתמורה לשמירה על הסטטוס קוו.
המדינה צריכה כסף והבנקים ידעו לנצל זאת
לפי האוצר, הסיבה הרשמית להתקפלות היא המציאות הביטחונית. מבצע "שאגת הארי" והוצאות הלחימה המצטברות דחקו את האוצר לפינה. המדינה זקוקה לכסף כדי לממן את הוצאות המלחמה ולצמצם את הגירעון, והבנקים ידעו לנצל זאת. ללא ההזרמה המיידית, הגירעון היה עלול לחצות את רף ה-5.5%, מהלך שהיה גורר כמעט בוודאות הורדת דירוג אשראי נוספת.
מנהל רשות המיסים, שי אהרונוביץ', והממונה על התקציבים, מהרן פרוזנפר, הדגישו כי מדובר בניהול אחראי המקבע את הגירעון על 4.9%. הניהול האחראי, לכאורה, הוא ניצחון גדול לבנקים, שיצאו עם מכה קלה בכיס ותדמית של כאלה שנכנסו מתחת לאלונקה.