כששמענו הבוקר (ראשון), במערכת התוכנית שלי ברדיו צפון, שאדם נהרג מפגיעה ישירה במכונית במשגב עם, ענת העורכת הרימה מייד טלפון לעופר מושקוביץ (פושקו). הוא לא ענה. במהלך השידור כולו ניסינו אותו שוב ושוב, כי פושקו, הדובר של משגב עם, תמיד עונה. גם כשהוא ממש עסוק, הוא יגיד לך בקצרה שהוא לא יכול כרגע ומייד כשיתפנה יתקשר.
לא ידענו את זהות ההרוג. לא דמיינו שזה יכול להיות פושקו. גם כשראש מועצת מטולה, דוד אזולאי, וראש המועצה שלו, אסף לנגלבן, אמרו בכאב שאיבדנו היום אדם יקר, מעמודי התווך של קו העימות, כי הם כבר ידעו, לא העלנו על דעתנו שמדובר באיש האדמה החסון, שאף אחד לא יכול לגעת בו.
איפה ישנם עוד אנשים כמוהו. ערבות בוכיות שלא מרחמות על עצמן. עובד אדמה שלא עזב את הקיבוץ ומטעי האבוקדו, בכל המלחמות והמבצעים. גם בחרבות ברזל, כשהמשפחה פונתה מהקיבוץ, הוא נשאר שם, תחת ירי נ"ט וטילים, כי בית לא עוזבים כשקשה. לפני פחות משנה, דברנו ברדיו. הוא סיפר שמפקד האוגדה החדש הגיע לשוחח עם התושבים שחזרו הביתה, מחצית ממספר החברים, יחד עם המשפחות הצעירות שבאו לקיבוץ בפסח, לנשום קצת בית.
"בתחילת המלחמה הודעתי לכולם, כולל הבנות שלי, אתם לא תגדלו פה את הילדים שלכם והנכדים שלי", הוא אמר בסגנונו הצברי השורשי והמשיך בהכי אופטימי שיש. "אחרי אתמול, לפי מה שהציג מפקד האוגדה, התמונה השתנתה קצת אצלי. אם לא האמנתי לצבא, בלשון המעטה, אחרי 7 באוקטובר, אתמול זה קצת השתנה. הרגשתי שיש בעל הבית. הוא אמר, 'זה ייקח דור שלם עד שנחזיר את האמון של האזרחים בצבא, ואני פה להחזיר אותו', וזו אמירה מדהימה. הוא הסביר מה קורה מבחינת הצבא, מבחינת האזרח, הבטיח לכל אחד מחברי משגב עם לעשות סיבוב מסביב לקיבוץ ולראות איך הצבא שומר על משגב עם. התרגשתי מצורת הדיבור שלו".
"שומעים מדי פעם קולות נפץ ופיצוצים", המשיך פושקו לתאר את מה שקורה על הגבול, "אבל זה לא כמו שהיה פעם. השבוע האחרון היה יותר שקט. הייתי פה כל המלחמה. מדי פעם אני קופץ, וכששואלים אותי מה קרה, אני אומר שזאת הפוסט טראומה. מי שלא היה פה הרבה זמן ושומע פתאום אזעקה, הוא חושב, אוי ואבוי. מה קרה פה. אני מבין את אלה שפוחדים. יש לי שכנה שגרה מולי, שאומרת 'אני מפחדת'. אמרתי, גם אני בשבוע הראשון פחדתי. הפחד הכי גדול זה מהלא נודע".
אבל האמון הזה נגמר איפה שהתחילה חובת המדינה לספק הגנה בסיסית. פושקו נהרג במכונית, חשוף לגמרי, בדיוק כפי ששני שלישים מחבריו חשופים בבתיהם ללא ממ"ד. הלוואי שהמדינה היתה דואגת לו ולתושבי משגב לממ"דים, כי רוב התושבים חזרו הביתה, אבל רק לשליש מהם יש איפה להסתתר מפני הטילים. כשאתה חי על הגדר ולא יכול להוציא את האף מהבית, כי אין התרעה, אלא פיצוץ ואז אזעקה, אין ביטחון. אפילו מפקד האוגדה לא יכול להרגיע.
סביר להניח ששרי הממשלה והח"כים ינהרו היום לדימונה וערד, כי ככה צריך להיות. לחלוק עם האזרחים שנמצאים בחזית המלחמה הזאת, את הקושי. באותה נשימה, אני מצפה לראות את כולם מגיעים לנחם גם את משפחת מוסקוביץ' והקהילה הכואבת והתשושה. ספק אם זה יקרה, כי במשגב עם מסוכן מדי לנבחרי הציבור. מי האידיוט שיבקר עכשיו בגבול ויסכן את עצמו. בשביל זה יש אזרחים שחיים שם עכשיו, אנשים כמו פושקו, שלא מוכנים להפקיר אותו.
במהלך כל הבוקר המשכנו לחייג, מחכים לשמוע את הקול המרגיע שלו בצד השני, בטוחים שתיכף הוא יחזור אלינו ויסביר מה קרה. שעה אחרי שהשידור הסתיים הבנו למה פושקו לא ענה.