קמצן עשיר חלה במחלה קשה. בני משפחתו המודאגים הזעיקו את הרופא המומחה ביותר בעיר. לאחר שבדק את החולה, אמר הרופא: "מצבך דורש תרופה יקרה מאוד שעשויה ממרכיבים נדירים. אם לא תיקח אותה מיד, חייך בסכנה".
הקמצן, ששמע את מחיר התרופה, החוויר ואמר: "זה יקר מדי. אני בטוח שאפשר למצוא משהו זול יותר, אולי תה צמחים פשוט?".
הרופא הזהיר אותו שוב, אך הקמצן התעקש: "אני לא מוכן לבזבז הון כזה על בקבוק קטן של נוזל".
כעבור כמה ימים, כשמצבו הידרדר והוא הבין שסופו קרב, קרא לרופא ואמר בקושי: "בסדר, אני מוכן לקנות את התרופה".
השיב לו הרופא בעצב: "עכשיו זה כבר לא משנה. הכסף שחסכת על התרופה יספיק בדיוק כדי לשלם על הלוויה שלך".
חשבתי על המשל הזה כשנזכרתי ב-3,000 האנשים שנאלצו להתפנות מביתם בעקבות נפילת טילים או שברי יירוט. רבים מהם יצאו מהממ"ד רק עם הבגדים שעל גופם, ישירות לתוך גל הריסות שממנו לא ניתן היה להציל דבר. גם את המעט שנותר נאסר עליהם לקחת, כי הכניסה לזירה לא הותרה. וככה, בלי כלום, הם נדרשו להתנהל בשעות הראשונות, מנסים לאסוף את השברים ולהתאפס על חייהם.
כל בר דעת יחשוב שבדיוק ברגע הזה המדינה חייבת לעטוף אותם ולדאוג לכל צרכיהם עד שיחזרו לביתם. זה יכול לקרות אולי בשווייץ, שם, אגב, יש מקלט מאסיבי לכל אזרח. פה, המדינה נותנת לכל ראש 500 שקלים באופן מיידי לצרכים דחופים. נגיד שיש לך תינוק שזקוק לחיתולים ומטרנה והופ, רבע מהסכום הלך. לכן, כששמעתי את נציג רח"ל מתפאר במענק העלוב הזה בריאיון שנתן לאחד מכלי התקשורת, הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה: אתה אמיתי? מתי בפעם האחרונה היית בסופר? מי הגאון שהחליט שזה יספיק למשחת שיניים, חולצה ומכנסיים יד שנייה, תחתונים להחלפה וכמה קרקרים? ועוד היה משוכנע שאפשר לקנות גם נעליים, כי קשה להסתובב בנעלי בית עשויות מספוג בגשם.
אבל הקמצנות של המדינה לא מסתיימת כאן. מתברר שמישהו באוצר החליט לחסוך על המפונים, והרבה. מי שמחליט לעבור לחדר במלון, מקבל מימון מלא מהמדינה ואת העונג להצטופף בחדר אחד ולבשל על השיש במקלחת. מי שרוצה לעבור לדיור עצמאי יקבל 4,000 שקלים לשבועיים.
ואז מגיעה הבומבה. אם ב"חרבות ברזל" משפחה של זוג הורים ושלושה ילדים החליטה לגור בדיור עצמאי, היא קיבלה 21,000 שקלים. ב"שאגת הארי" הם ייאלצו להסתפק בחצי. כשתמצא דירה חלופית ותציג חוזה חתום לרשות המסים, היא תזכה למימון שכר הדירה. מה יקרה בין החתימה לתשלום למי שאין כסף זמין? אל תטרידו את המדינה בזוטות.
באופן אבסורדי, דווקא מפוני ערד ובית שמש מסודרים יחסית, ולא בזכות האוצר, אלא הגמ"חים. למה שוב צריך להסתמך על אנשים טובים ועמותות שייכנסו לוואקום, כשמדינה מפזרת מיליארדים לכספים קואליציוניים, משרדים מיותרים ונושאים שקרובים לליבה?
גם על הפקרת העסקים נכתב לא מעט, אבל העובדה שעד לרגע זה ממש לא אושר מתווה מתקבל על הדעת שיעניק להם כרית ביטחון או לפחות ודאות, היא אירוע בלתי נתפס של יד קפוצה במקום הלא נכון. הרי מי שנסמך על המיסים שמניבים העסקים האלה, היה צריך לשלוף מהמגירה תוכנית סדורה מרגע יציאת המטוסים לכיוון איראן ולא לקחת את הזמן באיזי ולתת לכמעט חודש לחלוף בלי מתווה מאושר.
קמצנות נחשבת לתכונה של בני אדם. אבל במלחמה הנוכחית, הוכיחה הממשלה שגם מדינות יכולות לנהוג בקמצנות דוחה, בטח כשהיא נוגעת לטיפול בעורף. שהרי ב"שאגת הארי", בניגוד למלחמות עבר שהתנהלו בטריטוריות מרוחקות או למבצעים קצרים, הפעם האזרחים הם מילואימניקים בלי מדים, שחוטפים טילים ומסכנים את חייהם, ולא מקבלים את הגיבוי המינימלי הנדרש מהרשויות שאמורות להעניק אותו.
זה מחזיר אותנו למשל של המגיד מדובנא על הסוס. הקמצן שהפחית את מזונו של הסוס בכל פעם והתבאס כשהוא מת ממש לפני שהתרגל לחיות בלי אוכל. מי שחושב שמתקמצן על האזרחים שלו, מאבד את החוסן הלאומי והיכולת לנצח מלחמות.