מחקר חדש של מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, המתפרסם היום (ג'), חושף כי למרות ירידה מסוימת במדדי אי-השוויון הכלליים בהכנסה, הפערים הריאליים בסעיפי ההוצאה המרכזיים של משקי הבית בישראל נותרו עמוקים ואף החריפו בחלק מהמקרים.
המחקר, שנערך על ידי החוקר יואב טוביה, מראה כי מדד אי-השוויון בהכנסה אמנם ירד מ-36% בשנת 2003 ל-33% בשנת 2023, אך כשצוללים להוצאות על מזון, דיור ותחבורה - התמונה משתנה לרעה.
מזון: העשירים מוציאים פי 6
הפער בהוצאה לנפש על מזון בין העשירים (אחוזון 90) לעניים (אחוזון 10) גדל ב-20 השנים האחרונות: מפי 5.2 בשנת 2003 לפי 5.8 בשנת 2023. מעבר לסכום הכספי, קיים שוני מהותי בתמהיל הצריכה:
אכילה בחוץ: בחמישון העליון 22% מתקציב המזון מופנה למסעדות וארוחות מחוץ לבית, לעומת 6% בלבד בחמישון התחתון
מוצרי יסוד: בחמישון התחתון מקדישים 24% מהתקציב לבשר, עופות ודגים, לעומת 16% בחמישון העליון.
המחקר מצביע גם על הבדלים בתוך המעמדות: בחמישון התחתון, משקי בית ערביים מוציאים כ-50 שקלים יותר לנפש בשבוע על מזון לעומת יהודים לא-חרדים, בעוד שבקרב חרדים ההוצאה נמוכה בכ-36 שקלים לעומת יהודים לא-חרדים.
דיור: צניחה בבעלות על דירות בקרב צעירים
בסעיף הדיור, הפערים התרחבו בעיקר בשכבות החלשות. יחס ההוצאה בין מעמד הביניים לעניים עלה מ-2.21 ב-2003 ל-2.43 ב-2023. משק בית בחמישון התחתון מוציא בממוצע 858 שקל לנפש על שכר דירה, לעומת 1,984 שקל בחמישון העליון.
הנתון המטריד ביותר נוגע לדור הצעיר: בקרב גילאי 25-34, שיעור הבעלות על דירה צנח מ-40% בשנת 2003 ל-21% בלבד ב-2018. גם בצפיפות המגורים הפערים אדירים: בחמישון התחתון חיים בממוצע 1.2 נפשות לחדר (ובקרב חרדים המספר מזנק ל-1.69), לעומת 0.6 נפשות לחדר בלבד בחמישון העליון.
תחבורה: הפער הגדול מכולם
תחום התחבורה מציג את אי-השוויון הגבוה ביותר. למרות צמצום קל, הפער בין האחוזון ה-90 לאחוזון ה-10 עומד על פי 20. בעוד שבחמישון העליון ל-92% ממשקי הבית יש רכב, בחמישון התחתון מדובר על 42% בלבד (נתון שאמנם עלה מ-24% בשנת 2003).
הפערים בולטים גם ביכולת לנפוש: בשנת 2018, 42% ממשקי הבית בחמישון העליון דיווחו על טיסה לחו"ל בשלושת החודשים שקדמו לסקר, לעומת 6% בלבד בחמישון התחתון.
"תמונה שונה של היכולת לחיות בכבוד"
סגן נשיא מוסד שורש, פרופ' איל קמחי, מתריע: "מדדי אי שוויון בהכנסה יכולים ליצור תחושה שהמצב משתפר, אבל כשמסתכלים על היכולת של אנשים לחיות בכבוד - לקנות מזון איכותי, לשכור או לרכוש דירה, ולהתנייד לעבודה - מתברר שהתמונה שונה".
לדבריו, ללא טיפול בבעיות השורש כמו מערכת החינוך, פריון העבודה ותשתיות התחבורה, הפערים לא ייעלמו: "הם ימשיכו לעבור מדור לדור ולהפוך לקבועים יותר".