דוח סקר כוח האדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לחודש פברואר, שפורסם ב-23 במרץ 2026, מציג לכאורה שוק עבודה יציב, רגע לפני "שאגת הארי": שיעור האבטלה ירד ל-2.6%, ושיעור התעסוקה נותר כמעט ללא שינוי סביב 60.7%.
אלא שמאחורי הנתונים הללו מסתתרת תופעה פחות גלויה: עובדים שמוגדרים כמועסקים, אך בפועל לא עבדו כלל במהלך שבוע העבודה - ומסווגים בדוח כ"נעדרים מסיבות כלכליות". מדובר בעיקר בעובדים שלא נקראו למשמרות בשל ירידה בפעילות, או שכירים שהוצאו לחל"ת ביוזמת המעסיק. הם לא פוטרו ולכן אינם נספרים כמובטלים, אך בפועל אינם עובדים ואינם מייצרים הכנסה שוטפת.
כאשר משלבים גם את הקבוצה הזו בתמונה, מתקבלת מציאות אחרת: כ-322 אלף איש, המהווים כ-7.2% מכוח העבודה, אינם עובדים בפועל. בחישוב רחב יותר, הכולל גם מי שיצאו זמנית ממעגל העבודה או התייאשו מחיפוש עבודה, מדובר כבר בכ-356 אלף איש - כמעט 8% מכוח העבודה. חשוב להדגיש כי הנתונים משקפים את מצב השוק טרם התחדשות הלחימה, ולכן אינם כוללים את ההשפעות המלאות של האירועים האחרונים.
מדוע זה קורה?
הירידה באבטלה היא נתון חיובי אמנם, אך במציאות הנוכחית היא אינה מספיקה כדי לתאר את מצב השוק. בשנים רגילות, נתון כזה היה משקף ביקוש חזק לעובדים, אך מאז הקורונה, וביתר שאת בתקופת המלחמה, חלק מהעובדים נשארים מחוברים למקום העבודה גם כשהיקף העבודה בפועל מצטמצם או נעצר.
הפער הזה הוא למעשה "אבטלה סמויה": עובדים שלא מוגדרים כמובטלים, אך אינם משתתפים בפועל בפעילות הכלכלית. לכן, הנתון של נעדרים מסיבות כלכליות הופך למדד מרכזי להבנת עומק התמונה.
מה המשמעות?
שוק העבודה הישראלי פועל כבר תקופה ממושכת בין שגרה לחירום, תוך שיבושים מתמשכים בפעילות העסקית והיעדרות עובדים. התמונה הזו מתחדדת במיוחד בימים אלה, עם הוצאתם של עשרות אלפי עובדים לחל"ת מאז תחילת המבצע בחודש מרץ, לצד סגירה זמנית של אלפי עסקים בתחומי המזון והתרבות בעקבות הנחיות פיקוד העורף.
בסופו של דבר, הנתונים מבהירים כי שוק העבודה לא בהכרח נחלש, אך גם רחוק מחזרה מלאה לשגרת עבודה רגילה. במציאות כזו, ההבחנה בין מי שמוגדר כמועסק לבין מי שבאמת עובד בפועל הופכת קריטית יותר מאי פעם, והיא זו שמאפשרת להבין נכון את מצבו האמיתי של המשק.