בעיצומה של אחת התקופות הסוערות במערכת הבנקאות הישראלית התקיים השבוע הכנס השנתי של הענף באוניברסיטת תל אביב, כשעל הפרק עומדת סוגיית הפגיעה הקשה ברווחיות הבנקים. המשתתפים בכנס הזכירו את חטאי השנתיים האחרונות, ובכללם חגיגת האשראי למגזר העסקי בשיעורי מימון גבוהים ובמרווחים נמוכים, והתייחסו כמובן להפרשות לחובות מסופקים שרשמו קפיצת מדרגה בשנתיים האחרונות. שלל הגרפים, התחזיות והניתוחים שהוצגו בכנס לימדו כמה דברים על מצב הרוח וההערכות הרווחות בקרב בכירי המערכת, אבל גם הציבו את היקף וחומרת הבעיות בפרופורציה הנכונה.
פרופ' אמיר ברנע, אשר סיפק בשנה האחרונה הרבה עניין וצבע בעקבות הערכות השווי הגבוהות שלו לבנק הפועלים, שהוזמנו ממנו על ידי משפחת דנקנר, העריך כי רמת ההפרשות לחובות מסופקים ששררה ב-2002 תישמר גם בחמש השנים הקרובות, ותעמוד על 1.3% מתיק האשראי בממוצע.
התחזית הזו היא די קשה מבחינת הבנקים, שהורגלו עד 2000 לשיעור הפרשה של 0.8%. לפי תחזית זאת, הבנקים יפרישו בכל אחת מהשנים הקרובות סכום של כ-8 מיליארד שקל. בהיקף הפרשה כזה הרווחיות של הבנקים לא תוכל לחזור לרמתה הגבוהה מהמחצית השנייה של שנות ה-90.
מ"מ מנכ"ל בנק לאומי ומנהל החטיבה העסקית בבנק, ד"ר אהוד שפירא, ערך תחשיב לפיו אם הבנקים יפרישו סכום של 22 מיליארד שקל, הם עדיין לא יחרגו מיחס הלימות ההון המינימלי של 9%, ואף לא יציגו הפסדים. התחשיב נועד להרגיע את מי ששואל עצמו כמה הפרשות יכולים הבנקים עוד לספוג, בלי שייקלעו לחריגה מיחס הלימות ההון.
הניתוח הוא כמובן תיאורטי, שכן בנק ישראל מנחה ומעודד את הבנקים לשמור על יחס של 10% - אף שאין חובה כזאת. יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים שלמה נחמה גילה כי הוא המליץ לבעלי המניות בבנק לשמור על יחס הלימות הון של 10% בבנק, והם קיבלו את המלצתו.
בהשוואה שערך ברנע לגבי ההפרשה לחובות מסופקים של הבנקים בישראל והבנקים בארה"ב בשמונה השנים האחרונות עולה כי הממוצע בשתי המדינות עומד על 0.8% מתיק האשראי. ברנע ציין כי הבנקים הישראלים מגדילים כל שנה את היקף האשראי לציבור בקצב גבוה מדי. מההשוואה עולה כי בישראל קצב הגידול השנתי הממוצע הוא 11% ואילו בארה"ב הוא 5.1% - כאשר הגידול בתמ"ג בשתי המדינות זהה, 3.2% בממוצע.
ברנע מבסס את קביעתו גם על בדיקתם של החובות שאינם נושאים הכנסה בבנקים, כלומר החובות הבעייתיים עליהם הבנק אינו מקבל ריבית. מהטבלאות שהציג עולה כי בעוד שממוצע חובות אלו בעשר השנים האחרונות עמד על 1.3%, ב-2002 הוא עמד על 2.6% - קפיצה של כ-45% לעומת היחס ב-2001, שהגיע ל-1.8%. לדעת ברנע, נתון זה מלמד על מצבם הקשה של הבנקים.
בבנקים לא מקבלים את התיאוריה של ברנע. "אי אפשר להשוות בין ארה"ב לבין ישראל", אמר יו"ר של אחד הבנקים, "מערכת הבנקאות בישראל אינה דומה לזו שבארה"ב או לזו שבשווייץ. בישראל מערכת הבנקאות היא המממן העיקרי של הסקטור הפרטי ואילו בארה"ב הבנקים עוסקים בפעילות אחרת לגמרי". בנקאי בכיר אחר אמר כי אף שהבנקים אינם נמצאים בתקופה טובה, הוא מתקשה לקבל את ההערכה כאילו ההפרשות בשנים הקרובות יעמדו על 1.3%.
ברנע לא הסתפק באמירות כלליות לגבי מערכת הבנקאות ובחן כל בנק לגופו - וגם כאן לא הפתיע. "דיסקונט הוא הבנק בעל תיק האשראי הגרוע במערכת, על אף ההפרשות הגבוהות שעשה בשנים האחרונות", הוא אמר. לדבריו, בנק המזרחי מציג את תיק האשראי הטוב ביותר, בין השאר, בשל התרומה של בנק טפחות; הבינלאומי הציג תיק אשראי שגרוע במעט מהממוצע במערכת.
ברנע מעריך כי איכות תיק האשראי של הפועלים ושל לאומי דומה; אם כי לאחר ההפרשות הגבוהות (3.3 מיליארד שקל) שהפריש הפועלים ב-2002 השתפר מצבו, ותיק האשראי שלו איכותי יותר מזה של לאומי. ברנע סבור כי הפועלים לא ניקה ארוות, אלא התאים את רמת תיק האשראי שלו למצב הנוכחי. הוא העריך בנוסף כי הפועלים יציג רווח של 400 מיליון שקל ברבעון הראשון, כלומר תשואה של 13%-12% שנתי על ההון. "ברנע הציב לנו רף גבוה", הגיב על כך נחמה.
כמה עוד יכולים הבנקים להפריש לפני שייכנסו לצרות?
שלומי שפר
2.5.2003 / 8:49