פעולת הסחה שלא פותרת את הבעיות של הבנק

מה רוצה בנק דיסקונט ? מה הוא מנסה לעשות? שאלו עצמם אתמול בנקאים ואנשי עסקים רבים כאשר קראו על דרישת בנק דיסקונט ממשפחת ספרא לאפשר לו לממש זכות סירוב ראשונה על רכישת הבינלאומי . חליפת המכתבים המשעשעים והקנטרניים בין עורכי הדין של הצדדים העניקה לדרישתו של דיסקונט מימד קומי משהו, אך אין לטעות בה: היא עשויה לעכב במידה משמעותית את מכירת הבנק הבינלאומי לקבוצת בינו-ליברמן.



העיכוב ייגרם, לא בגלל שטענתה של דיסקונט בהכרח צודקת, אלא בעיקר משום שהליכים מהסוג הזה נוטים להימשך זמן רב, בעיקר כאשר עורכי הדין שמעורבים בפרשה - יעקב נאמן מצדם של ספרא, ניר כהן מצד דיסקונט ופנחס רובין מצד בינו-ליברמן - מיומנים ומשופשפים במלחמת מוחות וכוחות שכזו.



על פניו נראה כי דיסקונט פועל כנדרש כאשר הוא מנסה לממש זכות סירוב ראשונה לה הוא טוען. יו"ר הבנק אריה מינטקביץ והמנכ"ל גיורא עופר מייצגים את עניינם של בעלי המניות בבנק - הציבור הישראלי - ולכן עליהם לפעול לטובת בעלי המניות ולממש זכויות שיש לבנק. השאלה אם זכות הסירוב שקיימת לדיסקונט על הבינלאומי קיימת גם לחברה האם של הבינלאומי, פיבי אחזקות , היא לא שאלה טריוויאלית, ובה יכריע בית המשפט.



ואולם יש מקום לתהות אם ראשי דיסקונט אכן מתכוונים ברצינות לרכוש את הבינלאומי כאשר מבחינה מעשית ברור שהאפשרות הזו אינה בת מימוש. ראשית, אם דיסקונט יקנה את הבינלאומי במחיר שמשלם בינו - הוא ייאלץ לבצע הפרשת ענק לירידה של ערך ההשקעה, שכן, בספריו רשומה ההשקעה בשווי כפול. יחסי ההון שלו ייפגעו במקרה כזה; שנית, הרכישה תציב בפני דיסקונט צורך מיידי להתמזג עם הבינלאומי ולבצע תוכנית התייעלות חסרת תקדים בעלות של מאות מיליוני דולרים. מהיכן יבוא הכסף ומה יאמר על כך בעל השליטה בדיסקונט - יו"ר ועד העובדים ריקי בכר?



שלישית, כדאי לשמוע מה יש לבעלי המניות בדיסקונט להגיד בעניין. החשב הכללי במשרד האוצר, ניר גלעד, שפעל בשנה האחרונה למצוא פתרונות לבעיית דיסקונט סבור כי רכישת בנק פרטי (הבינלאומי) בידי בנק ממשלתי (דיסקונט) מנוגדת למדיניות הממשלה והאוצר להפריט חברות ולא להלאימן. ללא תמיכה ומימון ממשלתיים, דיסקונט לא יכול לרכוש את הבינלאומי ולהתמזג עמו. לפיכך, דיסקונט כנראה מעוניין בתרגילי השהייה ובמשיכת זמן שימנעו ממנו לבצע הפרשות בגין ירידת ערך השקעתו בבנק הבינלאומי.



רק לפני חודש הצטייד הבנק בחוות דעת של פרופ' יורם עדן, שהעניק לבנק הבינלאומי שווי כפול מזה שמשלם כעת בינו. סמיכות הזמנים בין עסקת בינו לפרסום הערכת השווי של עדן, מביכים את דיסקונט ועלולים לסבך אותו עם רשות ניירות ערך. לכן, הוא מנסה להילחם, לנקוט תרגילי השהייה ולדחות את הקץ. בתחילת השבוע עסקו כולם בשאלה כמה יפריש בנק דיסקונט בגין עסקת בינו-ספרא, כעת השאלה היא אם העסקה תצא לפועל, ואם זו השאלה שעומדת על הפרק - מינטקביץ השיג בינתיים את מטרתו.



אבל העיקר הוא שבנק דיסקונט מצוי בתסבוכת חשבונאית וכלכלית קשה שמחייבת פתרון הן של הבנק עצמו ביישום תוכנית הבראה והן של הבעלים במתן אפשרות לבנק לגייס הון או לממש נכס שיספקו לו מקורות למימון ההתייעלות. אלו הבעיות העיקריות של דיסקונט, והעימות המתפתח עם משפחת ספרא לא מקדם את פתרונן.