קשרה את גורלה עם השוק

חברת טבע פירסמה אתמול את דו"חותיה לרבעון הראשון של 2003, שהיו שוב טובים במיוחד. המכירות גדלו ב-40%, הרווח גדל ב-60%, תחזיות האנליסטים הוכו בשיעור קל - נתונים שחוזרים על עצמם כמעט באופן שגרתי. בהתאם, המשיכה מניית טבע לעלות - בהמשך לעליות של 21% מתחילת 2003 ו-68% מתחילת 2002 - והגיעה לשיא חדש ולשווי שוק של יותר מ-12 מיליארד הדולר.



ההצלחה של טבע כה גדולה, עד שהיא נהפכה לבעייתית עבור שוק ההון המקומי. משקלה של טבע במדדי המניות בתל אביב קטום, מכיוון ששווי השוק שלה גדול מדי, והשאיפה היא להימנע ממצב שבו התנודות בטבע לבדה יקבעו את תנודת המדדים. אבל גם כך העליות החדות במניה הביאו ללא מעט עיוותים במדדים. מדדי שוק המניות בתל אביב, עם טבע או בלעדיה, נראים שונים לחלוטין, ובכך תלוי השוק המקומי במידה רבה במניה זו.



הצלחתה של טבע נובעת מגורמים רבים. זה קרוב ל-20 שנה, מאז שפרצה לחו"ל עם רכישת חברת למון בארה"ב, נמצאת טבע במסלול של צמיחה, ובכך היא יכולה לזקוף לעצמה הישג ניהולי נדיר. אך ההצלחה של טבע מושפעת מגורם נוסף, שממעטים להדגיש אותו: יחסה אל שוק ההון בארה"ב ובישראל.



טבע חריגה בנוף החברות הישראליות, בכך שהיא קשרה את גורלה עם השוק. לשם צמיחתה נזקקה טבע לגיוסי הון גדולים במיוחד, ובניגוד לחברות ישראליות אחרות היא בחרה להשיג את ההון הדרוש לה בשוק, ולא בבנקים. לשם כך היא עשתה את מה שחברות ישראליות אחרות נמנעו ממנו: טיפוח קשרים אמינים ויציבים עם השוק.



קל להיות אמין, כשהבשורות שבפיך הן כמעט תמיד חיוביות. בכך פונקה טבע וגם פינקה את משקיעיה. בנוסף לכך, הגיוסים הגדולים שביצעה טבע במשך השנים הגדילו מאוד את תלותה בשוק והביאו להידלדלות של בעלי השליטה בחברה, ולהגדלה ניכרת של הכמות הצפה במניה ושל הסחירות בה. במידה רבה, אם כן, לא היתה לטבע ברירה אלא להישמע למשמעת השוק. עם זאת, היחסים בין טבע לשוק נראים גם כתוצאה של בחירה אסטרטגית (שטבע עמדה בה גם בתקופות לא קלות מבחינתה) שלפיה ייטב לטבע אם תיטיב עם משקיעיה.



זו אינה בחירה קלה. שוקי ההון הם מקום מושחת ומשחית, עם זיכרון קצר במיוחד, ולמי שפועל בהם קל להתפתות ולהעדיף את האינטרס האישי על הציבורי. בשנים האחרונות נתגלתה השחיתות בשוק בעסקות האפילות שנרקמו לאישור עסקות בעלי עניין, ובשימוש בהערכות שווי כדי להימנע מהצגה כנה של הדו"חות הכספיים. עם המעבר של השוק לעליות, אפשר לצפות לגידול ניכר בגילויי השחיתות, בהנחה כי השוק אינו זוכר ואינו מתחשבן עם מי שרימו אותו בעבר.







תופעת העדר בעת גאות, שבה הציבור קונה ללא הבחנה מכל הבא ליד, לצד חוסר ההגינות וחוסר הרצינות של הגופים המוסדיים, מאפשרים להנחה הזו להתקיים. אכן, מנגנון השכר והעונש בשוקי ההון לקוי, בעיקר בטווח הקצר. בטווח הארוך, עם זאת, המנגנון הזה פועל - והדוגמה של טבע ממחישה זאת היטב. מי שדואג לשמור על הגינות ביחסיו עם השוק זוכה לקטוף את הפירות: גם מחירי שיא וגם יכולת לגייס הון בשוק כמעט בכל עת.