טיול שנתי תמים של קבוצת תלמידות לספארי ברמת גן הפך לאירוע טראומטי עבור מורתן. במהלך ביקור במתחם הג'ירפות, ניגשה המורה לשירותי הנכים כדי לזכות במעט פרטיות. אלא ששם, בשל רטיבות על הרצפה, היא החליקה וניסתה לייצב את עצמה באמצעות אחיזה באסלה - מה שהוביל לשרשרת אירועים קשה.
על פי פסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, האסלה שהותקנה באופן רופף נעקרה מהקיר והתרסקה על הרצפה. שברי החרסינה גרמו למורה לחתך עמוק בירך ולדימום ולצלקת משמעותית, ותוכן האסלה נשפך עליה.
המורה, שחשה מבוכה עזה, התקשרה לבתה שתאסוף אותה, ורק לאחר שהחליפה בגדים בביתה פנתה לטיפול בבית החולים, שם נשלפו מגופה שברי חרסינה והחתך נתפר.
שימוש לא קונבנציונלי? השופט לא השתכנע
במצוקתה פנתה המורה לעורכי הדין רפאל אלמוג ורותם ציוני ממשרד רפאל אלמוג ושות', אשר הגישו בשמה שתי תביעות, הראשונה למוסד לביטוח הלאומי, להכיר בתאונה כתאונת עבודה, והשנייה נגד הספארי ברמת גן, על רשלנות בתחזוקת השירותים.
האירוע הוכר כתאונת עבודה. בהמשך, ועדה רפואית שבדקה את המורה קבעה לה נכות בשל הצלקת, בשיעור 5%.
בתביעה אותה הגישו עורכי דינה של המורה, יוחסו לספארי ברמת גן רשלנות כפולה: רצפה שלא יובשה כראוי, לצד תחזוקה לקויה של האסלה.
מנגד, באי כוח הספארי ברמת גן טענו בכתב ההגנה כי אין לספארי כל אחריות לאירוע. בין היתר טענו באי הכוח כי התובעת לא הייתה אמורה להשתמש בשירותי נכים, כי הוצב שלט אזהרה בכניסה למתחם, וכי השימוש שביצעה באסלה, בתנוחה שאינה רגילה, הוא שגרם לשבירתה. עוד נטען כי לא הייתה רטיבות שגרמה לנפילה, וכי המים הציפו את השירותים רק לאחר התנפצותה של האסלה.
בד בבד, שלחו באי כוח הספארי הודעת צד שלישי לחברת הניקיון, בטענה כי ככל שקיימת אחריות - זו מוטלת עליה. בתגובתה להודעת צד ג', טענה חברת הניקיון כי פעלה בהתאם לנהלים, הציבה שלט אזהרה במקום, ועובדת מטעמם נכחה בסמוך לשירותים בעת התאונה. לדברי באי כוח חברת הניקיון, מקור הפגיעה הוא במתקן עצמו ולא בעבודת הניקיון שנערכה בו.
השופט מריו קליין שמע את העדויות וחוות הדעת, ציין כי עדותה של התובעת הייתה קוהרנטית ואמינה בעיניו, קיבל את גרסת התביעה שלפיה הרצפה הייתה לחה, אך קבע כי עיקר הפגיעה לא נבעה מההחלקה עצמה, אלא מהתנתקות האסלה. בפסק דינו קבע כי רשויות הספארי לא הוכיחו כי בוצעו בדיקות תחזוקה סדירות לאסלות במקום, ולא הובאה כל ראיה לכך שהאסלה נבדקה טרם האירוע.
בספארי ניסו להדוף את הטענות וטענו בין היתר כי המורה לא הייתה אמורה להשתמש בשירותי נכים וכי נפילתה נבעה משימוש לא נורמטיבי בתנוחת חצי כריעה.
השופט מנחם מריו קליין לא קיבל את הטענות הללו וכתב בפסק הדין כי "שירותים בכלל ושירותי נכים בפרט הינם רהיט המחובר לקיר באופן קבוע ואין לצפות שאדם יבדוק אם הם רעועים או חלשים ועלולים להתנתק".
השופט הוסיף ומתח ביקורת חריפה על נהלי התחזוקה במקום וציין כי "מקום ציבורי בו לא מבוצעות בדיקות של האסלות, ואינו מקיים פיקוח מדווח ומתויק, אינו באמת דואג לתקינות. לא ניתן לדעת מי בדק והאם באמת הנוהל הזה מקוים הלכה למעשה".
האחריות היא על הספארי
השופט דחה גם את ניסיון הספארי לגלגל את האחריות לפתחה של חברת הניקיון, וקבע כי מקור הפגיעה הוא בתחזוקת המתקן עצמו. עם זאת, הוא ייחס למורה אשם תורם של 20% כיוון שהבחינה בשלט אזהרה על רצפה רטובה ובכל זאת בחרה להיכנס לתא.
בסופו של דבר נקבע כי למורה נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הצלקת. השופט פסק לה פיצויים בסך של 50 אלף שקלים, הכוללים הפסדי השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות.
"לו היה נכה נפגע מהאסלה, ייתכן והנזק היה גדול בהרבה", סיכם השופט, חובת הזהירות בנוגע לבני אדם עם מוגבלות מוגברת, שכן יציבותם וכושר הניידות שלהם נמוך.