המלחמה לא מתרחשת רק בחזית, אלא גם בתוך הבתים של כל אחד ואחת מאיתנו. בזמן שמסגרות החינוך נסגרות שוב ושוב והבית הופך לזירת ניהול יומיומית, נשים רבות מוצאות את עצמן נאלצות להאט, לעצור ולעיתים גם לצאת לחל"ת. אלא שלפי סקר חדש, התחושה בקרב רבות מהן ברורה: שוק העבודה לא באמת רואה את המציאות הזו, ולא מתחשב בה.
הסקר, שבוצע בסוף פברואר 2026 על ידי מכון iPanel עבור עמותת "נטע - המרכז לפיתוח קריירה", בחן את מצבן של נשים בשוק העבודה שנתיים וחצי לאחר ה-7 באוקטובר, על רקע אי היציבות הביטחונית, הכלכלית והחברתית. במדגם השתתפו 502 נשים בגילאי 25-65 מכלל המגזרים בישראל.
כבר ברמת התחושה, התמונה חדה: 76.2% מהנשים סבורות כי נשים נמצאות כיום בעמדה פגיעה יותר מגברים בתקופות של צמצומים, שינויים ארגוניים או אי ודאות. עבור רבות מהן, זו לא רק הערכה כללית, אלא חוויה יומיומית.
כשהבית הופך למשרד: הקריירה נעצרת
מאחורי הנתונים עומדת מציאות מוכרת: כאשר מסגרות החינוך אינן פועלות כסדרן, נשים רבות הן אלו שנאלצות להישאר בבית עם הילדים. המשמעות היא לא רק ירידה בזמינות, אלא לעיתים עצירה ממשית של העבודה, בין אם בהפחתת שעות, עבודה חלקית או יציאה לחל"ת.
כאן נוצר הפער המרכזי: בעוד שנשים רואות בכך אילוץ זמני הנובע ממצב חירום, רבות מהן מרגישות שהמעסיקים תופסים זאת כחיסרון. גם כאשר מדובר בעובדות מנוסות, מקצועיות ומוערכות, עצם העובדה שהן אימהות שנאלצות להיות בבית משנה את האופן שבו הן נתפסות.
התחושה הזו מקבלת חיזוק גם מהנתונים: יותר מ-60% מהמשיבות אמרו כי לנשים יש פחות הזדמנויות להתקדם לתפקידי מפתח, ושיעור דומה ציין כי נשים נדרשות להוכיח את עצמן יותר מגברים כדי לקבל קידום או תפקיד ניהולי.
לא רק תחושה: גם אפליה בפועל
הפער בין התחושה למציאות בא לידי ביטוי גם בנתונים קונקרטיים. כ-23% מהנשים שהשתתפו בסקר דיווחו כי חוו אפליה או פגיעה על רקע היותן נשים במהלך השנתיים וחצי האחרונות, בתהליכי קבלה לעבודה, בקידום, בשכר או בחלוקת משימות.
מתוכן, 10.8% חוו אפליה פעם אחת, 9.8% מספר פעמים, ו-2.2% אף העידו על אפליה בוטה ומתמשכת. עבור רבות, מדובר בהוכחה לכך שהבעיה אינה רק תפיסתית, אלא מושרשת בהתנהלות היומיומית של שוק העבודה.
גם בכל הנוגע להשפעה רחבה יותר, הנתונים מצביעים על מגמה מדאיגה: 53.8% מהנשים סבורות כי מעמדן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות נחלש בשנים האחרונות, ורק 5.5% סבורות כי חל שיפור.
גם הוותק לא מגן
לכאורה, חלק גדול מהנשים נהנות מיציבות תעסוקתית: כמעט 70% מהמשיבות עובדות באותו מקום עבודה יותר משנתיים. אך בפועל, היציבות הזו אינה בהכרח מתורגמת לביטחון.
כ-32.8% מהנשים העידו כי שינויים שחוו במצבן התעסוקתי במהלך התקופה האחרונה קשורים להיותן נשים - בין אם במידה מועטה, בינונית או רבה. המשמעות היא שגם מי שנמצאת בתוך הארגון לאורך זמן, אינה בהכרח מוגנת מפני השפעות התקופה.
זו לא בעיה נשית, זו בעיה לאומית
אורנה סדגת-ארז, מנכ"לית "נטע - המרכז לפיתוח קריירה", מסכמת את התמונה העולה מהסקר: "הנתונים שעולים מהסקר מציירים תמונה ברורה ומטרידה. דווקא בתקופה של חוסר ודאות, כשהמשק זקוק ליציבות, לגיוון ולמנהיגות איכותית, נשים רבות חוות פגיעה, אפליה וצמצום בהזדמנויות. זו אינה בעיה של נשים בלבד, זו בעיה של שוק העבודה הישראלי כולו".
לדבריה, ללא פעולה מערכתית, הפערים רק יעמיקו: "המשימה של כולנו היא לפעול באופן ממשי כדי לצמצם פערים, במדיניות, בתרבות הארגונית ובתהליכי קידום וקבלת החלטות. ממשלת ישראל חייבת להקצות משאבים, לתת תמריצים למעסיקים ולפתח תכניות לטובת תיקון המצב. אחרת, הפגיעה בשוק העבודה כולו תהיה גדולה יותר מהפגיעה שמייצרת אי היציבות הנוכחית".
בסופו של דבר, הסקר לא רק מציג נתונים, אלא חושף תחושה עמוקה: נשים רבות מרגישות שלא משנה עד כמה הן מקצועיות, מחויבות ומנוסות, ברגע של משבר הן אלו שנדרשות להתאים את עצמן ראשונות. בין אם מדובר ביציאה לחל"ת, האטה בקצב העבודה או ויתור זמני על הזדמנויות - המחיר התעסוקתי של המלחמה לא מתחלק באופן שווה. והוא, לפחות לפי התחושה של רוב הנשים, רחוק מלהיות מוכר או מובן באמת על ידי מנהלים ומעסיקים בשוק העבודה.