זו הסיבה שהאימפריה הבריטית קרסה. נראה שארה"ב בדרך לאותו מקום

בנובמבר 1956 קרה משהו במזרח התיכון שהביא לסופה הרשמי של האימפריה הגדולה ביותר שידעה האנושות עד אז.

בריטניה שלטה ברבע משטח כדור הארץ בשיאה, הליש"ט שלט בסחר העולמי במשך יותר ממאה שנים וענף הספורט שהומצא על ידי מנהלי האקדמיות שלה, כדורגל, הפך לתופעה התרבותית הגדולה והנרחבת ביותר במאה ה-20 וגם המאה ה-21. ואולם, ב-11 הימים של מלחמת סיני (או משבר סואץ) הביאו לסופה הרשמי של בריטניה הגדולה. האימפריה שהשמש אף פעם לא שקעה בה איבדה את מעמדה וגדולתה באופן דרמטי ומהיר.

והכל, כמעט הכל, בגלל הכסף.

"מבצע מוסקטר" נערך בנובמבר 1956 על ידי כוחות משותפים מצבאות בריטניה וצרפת, כשמטרתו הייתה כיבוש והשתלטות על תעלת סואץ תוך השבת השליטה בתעלה לידי מדינות אלה, אחרי הלאמתה על ידי מצרים זמן קצר לפני כן.

המבצע התנהל בתיאום ובמקביל למבצע קדש של צה"ל.

המטרות האסטרטגיות של המבצע לא הושגו מבחינתן של בריטניה וצרפת, ובעקבות המשבר - קיבל האו"ם החלטה המעבירה את תעלת סואץ לבעלותה של מצרים.

אבל זה לא היה האירוע הגדול.

שיחת טלפון של הנשיא האמריקאי דווייט אייזנהאואר לראש ממשלת בריטניה אנתוני אידן הבהירה לכולם מי האימפריה החדשה שתשלוט בעולם. באותה שיחת טלפון, ממשלת ארצות הברית הציבה אולטימטום לבריטניה: 'עצרו את המבצע הצבאי שלכם במצרים מיד, או שנקריס את המטבע שלכם. נמכור כל לירת שטרלינג שברשותנו. נטיל וטו על הלוואת החירום שלכם מקרן המטבע הבינלאומית, ונצפה בכלכלה שלכם מתפוררת".

לבריטניה לא הייתה ברירה ולפי ההיסטוריונים תוך שעות ספורות, האימפריה הגדולה ביותר נפלה. היא לא הפסידה לאף צבא. החולשה שלה נבעה בעיקר מהחובות שלה עצמה.

כמובן שבריטניה לא נפלה בגלל אותו משבר במזרח התיכון. הוא פשוט היה הקש ששבר את גב הגמל. בריטניה נפלה כי במשך עשרות שנים עשתה טעויות שכיום עושה האימפריה הגדולה מהצד השני של האוקיינוס, ארה"ב. הדפוס אמור להדאיג כל מי שחרד לעתידה של ישראל כמדינת חסות של ארצות הברית של אמריקה.

מה הבריטים עשו כל כך רע (ושהאמריקאים מחקים כרגע?).

במאה ה-19, בריטניה היתה בעצם הכוח הכלכלי הכי גדול בהיסטוריה. האומה העשירה ביותר. השטרלינג היה המטבע שכל המדינות סחרו בו, הבנקים המרכזיים ברחבי העולם שמרו שטרלינגים ברזרבות וכשנחתמו חוזים גלובליים המחירים של הסחורות והשירותים היו בשטרלינג.

לבריטניה, בעצם, היה כוח על. היא היתה יכולה להלוות כספים מכולם - ובזול (כלומר בריביות נמוכות).
כך הצליחה לממן את הצבא שלה ולהתנהל בגירעונות - ועדיין לשרוד ולצמוח. העולם היה זקוק למטבע שלה וזה איפשר לה, בעצם, להציב את צבאה כמעט בכל מקום בעולם. "בריטניה הגדולה" היתה הכוח הצבאי הכלכלי הדומיננטי ביותר בהיסטוריה האנושית.

ואולם, מתחת לפני השטח - היסודות התחילו להיסדק. התעשייה המקומית נחלשה, השחיתות חגגה, האליטה הכלכלית היתה שמרנית, הפוליטיקאים הפכו למשרתים של ההון ולא של העם, הפערים הכלכליים והחברתיים נפתחו והאגו הלאומי שיחק תפקיד הרבה יותר חשוב בקבלת החלטות מאשר השכלה או מתמטיקה.

בסוף המאה ה-19 בריטניה כבר לא היתה הכלכלה הגדולה בעולם. הקולוניה לשעבר, ארצות הברית, הפכה ליצרנית ביותר בעולם. החדשנות האמריקאית היתה מרהיבה והואצה בזכות המהגרים האיכותיים, שברחו מהקשיים הכלכליים באירופה.

עם זאת השטרלינג נותר דומיננטי בעיקר בגלל שקשה מאוד להחליף מטבע עולמי כזה.

מלחמת העולם הראשונה היתה אחת מהמכות שסדקו את העוצמה הבריטית.

בריטניה נאלצה לקחת הלוואות ענק - במיוחד מארה"ב. אחרי המלחמה, בריטניה היתה יכולה להבין את המציאות החדשה - שהיא כבר אינה כוח כלכלי עולה אלא כוח כלכלי שחייב מיליארדים לכוחות כלכליים עולים. בריטניה היתה יכולה להצטמצם, להחזיר חיילים הביתה, להרפות משליטתה על אומות ועמים אחרים. אבל... בריטניה בחרה בלהמשיך להציג אותה ככוח העולמי שהיא כבר לא היתה.

בשנת 1925, בריטניה קיבלה את אחת ההחלטות הפיננסיות הגרועות בהיסטוריה. היא חזרה לתקן הזהב בשער החליפין שלפני המלחמה - כלומר, היא ניסתה לגרום ללירה להיראות חזקה כפי שהייתה בעבר, למרות שהמדינה שעמדה מאחוריה כבר לא הייתה כזו. זה היה הרסני (אגב, שר האוצר שהחליט על זה היה לא אחר מאשר ווינסטון צ'רצ'יל).

עם פרוץ "השפל הגדול" בארה"ב ב-1929 והתפשטותו בעולם, הכלכלה הבריטית השברירית ספגה מהלומה נוספת. גירעונות הסחר של בריטניה הלכו ותפחו. בקיץ 1931, בעקבות משבר בנקאות באירופה (במיוחד בגרמניה ובאוסטריה), משקיעים וספקולנטים בינלאומיים איבדו את האמון ביכולתה של בריטניה לגבות את המטבע שלה בזהב ןהחלה משיכה המונית של רזרבות זהב מהבנק המרכזי של אנגליה.

ב-21 בספטמבר 1931, כשקופת הזהב של בריטניה כמעט התרוקנה לחלוטין, הממשלה נכנעה.
היא הודיעה רשמית על השהיית תקן הזהב, ובכך ניתקה את ההתחייבות להמיר לירות שטרלינג לזהב. מיד לאחר ההודעה, ערכה של הלירה שטרלינג קרס. המטבע איבד כ-30% מערכו מול הדולר האמריקאי כמעט בן לילה (צניחה משער של כ-4.86 דולר ללירה לכ-3.40 דולר).

באופן אירוני, למרות ההשפלה הכלכלית והפגיעה הקשה ביוקרה של בריטניה כמעצמה פיננסית, צניחת המטבע דווקא עזרה לכלכלה הבריטית להתאושש מהר יותר מהשפל הגדול בהשוואה למדינות אחרות. הפיחות החד הפך את הסחורות הבריטיות לזולות ותחרותיות הרבה יותר בשוק העולמי.

אבל אז הגיעה מלחמת העולם השנייה, ובריטניה לוותה אפילו יותר כדי להתמודד עם מכונת המלחמה הנאצית.

עד 1945, בריטניה הייתה חייבת יותר כסף ממה שכלכלתה ייצרה בשנה שלמה. האימפריה הייתה למעשה פושטת רגל. היא שרדה רק בזכות הלוואות אמריקאיות (וסבלנות אמריקאית). ועדיין, בריטניה המשיכה להעמיד פנים שהיא באותו מגרש המשחקים של ארה"ב. היא המשיכה לבזבז. היא המשיכה להתנהג כמו מעצמת-על, ושיחקה את התפקיד זמן רב לאחר שהכוח אבד.

ואז, ב-1956 גמאל עבד אל נאצר, הנשיא המצרי הלאים את תעלת סואץ. בריטניה ראתה בכך עלבון לגאווה האימפריאלית ואיום על הגישה שלה צבאית, הבריטים, הצרפתים (וגם הישראלי) רשמו ניצחון על המצרים אבל בריטניה שכחה דבר אחד: את אמריקה.

הנשיא אייזנהאואר ראה בפלישה הזו קולוניאליזם שמצדיקה את ההתנהלות האימפריאליסטית של היריבה (שהפכה לאויבת של ממש) ברית המועצות. אז הוא החליט לשים סוף לאשליה הבריטית. בשיחת טלפון עם ראש הממשלה אידן הוא איים להציף את השוק הפתוח בלירות שטרלינג. מהלך כזה היה מקריס את המטבע הבריטי והיה הופך את המדינה לכזו שלא מסוגלת לייבא מזון, נפט או בכלל לתפקד.

אמריקה גם חסמה את הלוואת החירום של בריטניה מקרן המטבע הבינלאומית. הרזרבות של בריטניה התרוקנו בקצב של מעל מיליוני ליש"ט בשבוע. הם היו במרחק ימים ספורים מאסון פיננסי - ולכן בריטניה נכנעה. לא למצרים, אלא לנושה שלה.

ברגע שהנושה שלה חשף את הבלוף, האימפריה לשעבר התקפלה.

כעת, הנה הסיבה שזה אמור להחריד את האמריקאים. ארצות הברית של היום צועדת באותה הדרך ממש. בריטניה בילתה עשרות שנים במימון אימפריה עולמית שלא יכלה להרשות לעצמה. אמריקה עושה את אותו הדבר.

החוב הפדרלי של ארה"ב צמח מסביבות ה-33 טריליון דולר בסוף 2023, ליותר מ-39 טריליון דולר במרץ 2026. הגידול הזה נובע מגירעונות תקציביים מתמשכים ועלויות ריבית גבוהות. במונחים כלכליים, החוב כעת גדול יותר מגודל התוצר המקומי הגולמי (GDP) של ארה"ב, ועומד על כ-115%-120% מהתמ"ג.

מדינות זרות, כולל סין, מחזיקות בחוב האמריקאי הזה בגלל שהדולר הוא עדיין המטבע שבו סוחר העולם - בטח בדברים כמו נפט. ככה בריטניה "שימרה" את כוחה במשך שנים. אבל במשך עשרות שנים הדגלים האדומים שהתנופפו מעל בריטניה מאוד ברורים גם בארה"ב: חוב, שקיעה תעשייתית, שחיתות, אליטה שמרנית, ומתיחת יתר של הצבא.

הדולר עדיין נראה חזק אבל ממש כל מה שסדק את הכלכלה הבריטית מפורר מלמטה את הכלכלה האמריקאית. ונראה שאנחנו במרחק זעזוע פיננסי, משבר כמו זה מ-2008, פיצוץ בועת ה-AI, הסתבכות צבאית (נגיד באיראן) או השפלה גיאו-פוליטית - ואמריקה יכולה לאבד את הדומיננטיות שלה.

העניין הוא שהאמריקאים בחובות עתק והנשיא שלהם, הממשל שלהם, מתנהג כאילו אנחנו עדיין ב-1956.