ההבטחה הגדולה של מהפכת הבינה המלאכותית הייתה התייעלות ופינוי זמן יקר, אבל מחקר חדש של חברת הייעוץ האסטרטגי BCG וחוקרים מאוניברסיטת הרווארד חושף מציאות הפוכה ומדאיגה. המחקר, שהקיף כ-1,500 עובדים בארה"ב, מצביע על תופעה חדשה המכונה "טיגון מוח" - עייפות מנטלית אקוטית ותחושת "ערפל" קוגניטיבי, הנובעות מהמעבר מביצוע משימות לניהול אינטנסיבי של סוכני בינה מלאכותית.
החוקרים מצאו שהעומס לא נובע מעצם השימוש בטכנולוגיה, אלא מהתפקיד החדש שנכפה על העובדים: "מנהלי אייג'נטים". הצורך לפקח, לאמת, לכוון ולבקר מספר רב של כלי AI במקביל יוצר עומס קוגניטיבי שחורג מיכולות הקשב האנושיות. כ-14% מהמשתמשים כבר מדווחים על קושי ממשי בריכוז ובהאטה בקבלת החלטות, כשהלחץ לעמוד בקצב העבודה של המכונה מוביל לשחיקה רגשית קשה.
לשחיקה הזאת יש מחיר עסקי כבד ומוחשי. על פי נתוני המחקר, עובדים החווים את תופעת ה"מוח המטוגן" מדווחים על עלייה של 33% בעייפות בעת קבלת החלטות גורליות. התוצאה בשטח היא זינוק בשיעור השגיאות: בעוד שהטעויות הקטנות עולות ב-11%, הנתון המבהיל באמת נוגע לטעויות המשמעותיות, שקופצות ב-39%. נראה שבעידן שבו העובד הופך למפקח על המכונה, העומס המנטלי הופך למכשול המרכזי בדרך להבטחת הפרודוקטיביות.
ד"ר מייק ארליכסון, בעל דוקטורט במתמטיקה מהטכניון, מומחה ב-AI ומגיש הפודקאסט Explainable שעוסק ב-AI, מסכים עם הממצאים. "נכון שה-AI מצד אחד מעלה את היעילות, אבל מהצד השני מטגן את המוח. ה-AI מסייע לפתור בעיות ונותן לנו הזדמנות לעשות דברים שלא היינו מסוגלים לעשות בלעדיו. למשל, באמצעות שימוש בקלוד וקודקס, אפשר לכתוב קוד גם בלי לדעת איך עושים את זה. לפני ה-AI עבדתי 12 שעות ביום, ועם ה-AI אני עובד 16 שעות ביום. הכלים האלה כל כך עוצמתיים שאני יכול לעשות חמישה דברים במקביל. אני פותח חמישה חלונות של קלוד, וכל אחד עושה פרויקט משלו. אז מצד אחד את מרגישה שאת עושה הרבה דברים, אבל אף פעם ה-AI לא יכול לתת את המענה המלא. יש אשליה של קלות, אבל המאמץ המוחי שמושקע בעשרת האחוזים שנותרים לעבודה שלך הוא גדול יותר".
מחקרים הראו שהאדם הממוצע מנצל בין חמישה לעשרה אחוזים מהמוח שלו. אז אולי באמצעות ה-AI אנחנו יכולים להגדיל את הניצול הזה, זאת אומרת שאנחנו לא מטגנים את המוח אלא מרחיבים את הפעילות שלו.
"הבעיה היא שאנחנו לא מגלים אזורים חדשים ומרחיבים את היכולת של המוח, אלא מטילים יותר עומס על האזורים שעובדים ממילא. למשל, אני אומר שאני לא יודע לחלום מספיק טוב, וזה מה שמגביל אותי ביכולת להרחיב את השימוש שלי ב-AI. כשאתה חולם, זה דורש ממך לעשות הרבה יותר שיעורי בית וללמוד. שוב, יותר עומס על האזור שבו המוח שלנו מורגל לעשות. לי אישית, ה-AI פחות מטגן את המוח, כי אני יכול לעשות כמה משימות במקביל. לרוב האנשים זה קשה. באמצעות ה-AI אפשר לומר ש-90% מהעבודה לוקחת 10% מהזמן, אבל ה-10% הנותרים שודדים לך 90% מהזמן".
אז בעצם ה-AI לא באמת חוסך לנו זמן.
"זה תחום אפור. יש אנשים שמצליחים להוציא יותר פרויקטים, כי מה שלקח שנה לוקח חודש וחצי. אני אתן דוגמה. כשפותחים סטארט-אפ עושים מין דמו כזה שאיתו יוצאים לדרך. הדמו הזה לא בהכרח יפעל כמו מוצר סופי. אז היום הדרך לאותו דמו מאוד התקצרה, אבל כדי להגיע למוצר הסופי עדיין צריך להשקיע הרבה זמן. אולי קצת פחות מקודם, אבל עדיין דרוש זמן".
המסקנה היא שהשימוש ב-AI שוחק את העובדים עד מוות.
"אני מסכים עם זה לגמרי. למרות שקראתי שלושת אלפים חמש מאות מאמרים וסקרתי כמעט שש מאות, ואני מאוד מיומן בזה. כשאני קורא בו זמנית עשרה מאמרים, אני קופץ מחשבתית ממקום למקום ומתעייף הרבה יותר מהר. אז אולי אני סוקר יותר מאמרים, אבל קשה לי לסיים אותם כמו שצריך".
איך אפשר להימנע מטיגון של המוח?
"להגביל את מספר הפרויקטים שאתה עושה ולהקפיד ולסיים מה שמתחילים. אנשים נוטים לסיים ב-95% כשהם עובדים על כמה פרויקטים במקביל. כי עדיין צריך לבדוק ולנטר ולעשות לפרויקט בייביסיטינג. לכן אני ממליץ לעבוד על פרויקט אחד בלבד בכל פעם, כי לא כולם יכולים לעבוד על כמה ביחד".
ואיך ממלאים את הבטריה שהתרוקנה?
"שאלה טובה שאין לי עליה תשובה חד משמעית. אני עושה יום השבתת AI, לא קורא מאמרים, אולי רק חדשות ספורט, חוזר לשנת 2023. אני מנקה את המוח וממלא את הבטריה. יש לי עוד המלצה. לתשעים אחוזים מהאנשים רצוי להשתמש בכלי AI אחד לפרויקט אחד. זה פחות מעמיס על המוח".