לאחר 38 ימי לחימה במבצע "זעם אפי" כנגד איראן, הסכימו האמריקנים להפסקת אש בת שבועיים. הצדדים, ארה"ב ואיראן, אמורים להתכנס בפקיסטן לצורך משא ומתן. המדינאיים והתקשורת בכל העולם עסוקים בחישוב הסיכויים והסיכונים להסדר בין הצדדים. שאלות מהותיות ועקרוניות כמו שאלת הפסקת תוכניות הגרעין ויצור הטילים עומדות על הפרק והצדדים מציגים עומדות שונות.
נקודה אחת זוכה להסכמה, לפחות על פי המתפרסם בתקשורת, והיא הכוונה של איראן לגבות עמלות על המעבר של ספינות במצר הורמוז לאחר שזה יפתח. איראן מתרצת זאת במיקומה הגאוגרפי ביחס למצר הורמוז ובצורך שלה בהכנסות כדי לשקם את נזקי המלחמה. הנשיא טראמפ מצידו התבטא יותר מפעם אחת כי מדובר ברעיון טוב שייצור מקור הכנסה שיאפשר לאיראן לשוב ולשגשג. אנו מבקשים לטעון כי ההחלטה הזאת המתקבלת בטבעיות בעולם ובישראל, מנוגדת לאינטרסים שלה ועתידה להקשות עליה אסטרטגית וכלכלית.
הים הוא משאב הטבע הגדול בעולם. הוא כולל את החי והטבע בו, וכן משמש דרך מעבר לסחורות, אנשים ורעיונות. במידה רבה משמעותי מהתפתחות הציוויליזציה המודרנית הוא סיפור גילויים של הימים והאוקיינוסים. במשך מאות שנים התקיים מאבק על השליטה בים בין האימפריות הימיות שנקראו כך בגלל יכולתן ליצור ציים ששלטו במרחבי אלו ובחופים הקרובים אליהם. מתחילת המאה הקודמת עשו מדינות וגופים שונים ניסיונות ליצור מנגנון הסדרה של מרחב זה. בשנת 1982 נחתמה אמנת הים שמטרתה להסדר, גאוגרפית, בדרכי שלום ובאופן הוגן את השימוש והניצול במשאב הים.
כך לדוגמה עיגנה האמנה את תחומי המים השייכים למדינות כמו המים הטריטוריאליים והמים הכלכליים. במקביל היא הבטיחה את האפשרות של כל המדינות בעולם להנות ממרחב זה ולנצל אותו באופן צודק ושווה. עד היום חתמו על האמנה 172 מדינות וגופים. ארה"ב, איראן וישראל לא הצטרפו לאמנה מסיבות שונות.
מיצר הוא מושג גיאוגרפי המתאר מעבר צר המחבר בין שני גופים של ים. הוא מהווה נקודה של מתח מובנה בנוגע למשאב הימי. מצד אחד, המדינות השוכנות לחופיו שולטות עליו לכאורה ורוצות לממש את זכותן הריבונית והכלכלית ולמקסם את עושרן ממנו. מצד שני, כל המפליגים בים רוצים לממש את זכותם לעבור בו באופן חופשי, ללא מגבלות ולנצלו לרווחתם הכלכלית. אמנת הים אסדרה נושא זה וקבעה משטרי הפלגה מחייבים במצרים השונים.
מצר הורמוז הוא נתיב שיט בינלאומי המחבר בין המפרץ הערבי (הפרסי) למפרץ עומאן והים הערבי באוקיינוס ההודי. המצר מחבר בין אזורים שהם מעבר לשליטה של מדינה אחת והוא נהנה ממעמד מיוחד באמנת הים המעגן את חופש השיט בו ל"זכות מעבר". משטר הפלגה זה מבטיחה מעבר חופשי, רציף וללא הפרעה של כלי שיט וכלי טיס, אזרחיים וצבאיים כאחד.
הוא נקבע למצר הורמוז, ולמצרים הדומים לו, מתוך הבנה עמוקה שלמרות שלכאורה לאיראן יש אפשרות למשטר את המעבר בו, הזכות הזאת ניטלת ממנה וניתנה לכל המדינות בעולם כדי למקסם את הרווח הפוטנציאל הגלום בסחר דרכו. הכוונה לגבות עמלות במצר מנוגדת לאמנת הים והרוח מכוחו היא נוצרה.
ההחלטה החד-צדדית של איראן וארצות הברית לבטל את הזכויות המוקנות באמנת הים, ולגבות עמלות על המעבר במצר הורמוז עתידה ליצור, קרוב לוודאי - אפקט דומה במצרים אחרים בעולם. מדינות השוכנות לחופם של מיצרים יבינו כי האמנה הפכה לאות מתה וכי ניתן לנצל ולמקסם את מיקומן והמשאב הנמצא לאורך חופיהן לתועלתן ויבקשו, כמו איראן, לגבות עמלות ולהתעשר מכך.
האינטרסים של מדינת ישראל עומדים להיפגע מכך, זאת כיוון שישראל דומה לאי במיקום שלה לאורך חופי הים התיכון, ו-98% מנפח היבוא אליה מגיע דרך הים. בדרכם לישראל, מכל שבעת הימים, עוברות האוניות במצרים. בדרום עוברות האוניות במיצר באב אל מנדב שלאחרונה נמצא תחת שליטתם של החות'ים.
בהמשך בדרך לאילת חולפות הספינות במצרי טיראן הנמצאים בשטחן של מצרים וסעודיה, מצפון חולפות האוניות בדרך למדינת ישראל במצרי הבוספורוס ובדרדנלים המצויים בידי טורקיה, וממערב מגיעות הספינות דרך מיצר גיברלטר הנשלטים על ידי בריטניה, מרוקו וספרד. אם כל המדינות יחלו לנהוג כאיראן ובעידוד ארצות הברית, עתידות כל הסחורות המפליגות לישראל להיות חשופות למיסוי או תשלומי אגרות בדרך כזו או אחרת. יתרה מכך, במצב קיצוני יכולות המדינות שיחלו למסות את המעבר דרך המצרים העוברים בשטחן להחליט כי המיסוי יהיה לא שוויוני ויהיה כפוף לשיקולים פוליטיים.
כלומר, מדינות הנתפסות על ידי המדינה החופית כמדינות עוינות, ישלמו תעריף גבוה ומדינתו ידידות ישלמו פחות. לא ניתן להמעיט במשמעות הכלכלית והאסטרטגית של ההידרדרות למצב זה. זאת ועוד. אם המעבר במצרים ישלט מעתה על ידי מדינות השוכנות לחופיו ולא בהתאם לאמנת הים יכול להיות כי מדינות אלה יפעילו בראש ובראשונה לפי האינטרסים שלהן וימנעו או יקשו על מעבר בהם כאמצעי לחץ.
הנסיגה מהמשטר הבינלאומי הקיים הוא אחד המאפיינים הבולטים של ממשל טראמפ שזנח את הסדר העולמי המבוסס על כללים, מאז 1945, לטובת דוקטרינה של כוח ומדיניות חוץ עסקית וחד-צדדית. האפשרות לגבות עמלות במעבר במצרים בניגוד לאמנת הים הוא דוגמה נוספת לנסיגה זו. שינוי וביטול חד צדדי של אמנת הים יוצר איום אמיתי על חופש השייט והרווחה הכלכלית של האנושות כולה. ישראל באופן מיוחד נפגעה מכך בעבר בשנת 1956 ו-1967 ונגררה למלחמות בשל כך.
עבור ישראל, לכאורה, מדובר בבעיה פחות חשובה משאלת הגרעין ויצור הטילים אך באופן מעשי זה שינוי אסטרטגי רב משמעות. ולכן, עד כמה שישראל יכולה להשפיע על הנעשה בחדרי המשא ומתן בפקיסטן היא צריכה להשתדל שהדבר לא יקרה.
ד"ר (עו"ד) בני שפנייר הוא עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז הלאומי לכלכלה כחולה חיפה, פרופסור (תא"ל מיל) חורב שאול הוא ראש המכון לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז הלאומי לכלכלה כחולה וחדשנות בחיפה, ושירת כסגן מפקד חיל הים.