שווה מאוד לעקוב אחרי הכתיבה של אן אפלבאום, עיתונאית וסופרת יהודייה-אמריקאית זוכת פרס פוליצר, שסיקרה וכתבה על קריסת הקומוניזם ועל התפתחות החברה האזרחית במרכז ובמזרח אירופה. בין השאר, היא בין העיתונאיות הראשונות שהזהירו מפני הפופוליזם והפופוליסטים, שהשתלטו על מספר מדינות דמוקרטיות.
אפלבאום מעולה בלהביא לכתב איך התנהלות המנהיגים הפופוליסטים כגון ולדימיר פוטין, ויקטור אורבן, דונלד טראמפ ובנימין נתניהו משפיעים על האזרחים ומקבלי ההחלטות במדינות זרות. למשל, לפי אפלבאום, בכל התקופה הזו שגרינלנד, ולא איראן, היתה האובססיה של דונלד טראמפ, מפקדי צבא דנמרק - חלק מברית נאט"ו - נאלצו לדמות במשחק מלחמה, תרחיש שבו הכוחות שלהם יפילו מטוסים אמריקאיים ויהרגו חיילים אמריקאיים. לפי אפלבאום, "חלקם עדיין לא התאוששו לחלוטין מניהול התרגיל הזה".
אגב, האפליקציה הפופולרית ביותר בדנמרק במהלך ביקורה של אפלבאום הייתה כזו שמזהה מוצרים אמריקאיים, כדי שהמשתמשים יידעו לא לקנות אותם. זה מה שההתנהגות המופרעות וחסרת האחריות של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, עשתה לדנים, אחד מהעמים השלווים, החברותיים והעליזים בעולם. האמריקאים הפכו מבחינתם משותפים בברית הגנה לגורם עוין. טראמפ והאובססיה שלו לגרינלנד, הצליחה לגרום אפילו לדנים לראות בארה"ב אויבת פוטנציאלית.
עכשיו, אלו ההרגשות רק בדנמרק, שהטריטוריה שלה אוימה על ידי האיש עם הצבא הגדול בעולם. בכל חברות נאט"ו יש תחושות רעות מהתנהלותו של דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב בשתי קדנציות שונות. דבריו, מעשיו וככל הנראה מניעיו, באים במטרה לפרק את ברית נאט"ו.
צריך לזכור עוד משהו לגבי נאט"ו. הארגון הפעיל את "סעיף 5" - שמחייב את כל המדינות החברות לצאת לעזרתה של מדינה חברה שהותקפה - בדיוק פעם אחת בתולדותיו: למען ארצות הברית. לאחר 11 בספטמבר.
הכוחות בעלות הברית יצאו לאפגניסטן וחלקם נפלו שם - כולל לא מעט חיילים דנים. המלחמה של ארה"ב לאחר 11 בספטמבר היתה גם נגד עיראק, ואליה יצאו עם טיעונים שקריים (לא היה קשר בין הטרוריסטים לעיראק ולא היה נשק להשמדה המונית בעיראק). וגם שם חיילים בצבאות של חברות נאט"ו נהרגו כשהם נלחמים צד לצד עם אמריקאים.
כשטראמפ אמר לכתבים בחודש שעבר שאותן בעלות ברית "נשארו קצת מאחור, קצת רחוק מקווי החזית", המשפחות של החיילים שנפלו במלחמות של ארצות הברית שמעו את הנשיא העילג הזה מקטר ככה על השותפות הנאמנות של אמריקה, והלב שלהן נשבר.
אלו אותן שותפות נאמנות שטראמפ, בשתי הקדנציות שלו, העליב, השפיל, הטיל עליהן מכסים ואיים עליהן.
המסקנה של אפלבאום מהביקור שלה בדנמרק היא עצובה. טראמפ אינו מקשר בין מה שהוא עושה ביום אחד למה שקורה שבועות לאחר מכן. מנהיגי בעלות הברית הסיקו את המסקנות שלהם בגלל ההתנהלות הזו. "הקרע" בתוך נאט"ו, כאשר מדינות אירופה סירבו להתערב במלחמה נגד איראן, רק נחשף במלחמה האחרונה. הוא קרה הרבה לפני.
הוא קרה, בראש ובראשונה כי דונלד טראמפ גילה סובלנות ואף חיבה לאיום הגדול ביותר על אירופה - ולדימיר פוטין. טראמפ התחנף אליו וקיבל את דעתו - בפומבי - אפילו על פני הדעה הידועה של מומחי ה-CIA. האם זה קשור לעסקיו עם אוליגרכים רבים, חלקם מקורבים לוולדימיר פוטין? למשל, דמיטרי ריבולובלב, שבעל קשרים לקרמלין, רכש מטראמפ אחוזה במחיר מופקע ב-2008, כאשר טראמפ היה בצרות כלכליות. אולי.
מה שברור זה שטראמפ לא רק חבריקו של פוטין והסיר ממנו סנקציות בזמן המלחמה "כדי לסייע" למחירי הנפט לרדת (בניגוד לדעתם הנחרצת של מדינות אירופה), הוא אף איפשר לו לשלוח נפט גם לקובה. בנוסף, טראמפ גם תומך באופן מוצהר במקורבו של ולדימיר פוטין, ויקטור אורבן, וגם שיבש את התמיכה הכספית והצבאית של ארה"ב לאוקראינה. כמו כן, בשבועות האחרונים, במקביל למלחמה באיראן, טראמפ חיזק את קשריו עם מי שמכונה "הדיקטטור האחרון באירופה" - מי שדיכא באופן אלים את בני עמו והשתתף בפלישה לאוקראינה, נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו.
כמו כן, יש לציין שמדי יום ברור יותר ויותר שרוסיה סייעה ומסייעת לאיראן במלחמתה נגד ארה"ב וישראל - אבל זה לא גרם לטראמפ לשנות את גישתו כלפי פוטין, גישה שמחריפה את המצב במזרח התיכון. "הסרת הסנקציות משמעותה שרוסיה תקבל יותר כסף עבור מכונת המלחמה שלה, ויש הרבה כטב"מים שנבנים על אדמת רוסיה גם כדי לערער את היציבות במזרח התיכון", הסביר ולודימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה.
בסופו של דבר, כשטראמפ הורס את מערכת היחסים של ארה"ב עם אירופה, הוא עושה נזק כפול לארה"ב בעצמה. כאמור, ברית נאט"ו איפשרה לארה"ב להגיע למעמדה העולמי הכביר - מבחינה צבאית ומבחינה כלכלית.
טראמפ העלה את המכסים על תוצרים אירופאים כחלק ממאבק ישיר שלו באזרחי אירופה, כשהוא דרש מאירופה להגדיל את ההוצאות הצבאיות כדי "שישלמו על ההגנה שלהם". העניין הוא שהאירופאים הבינו עם מי יש להם עסק והם לא סומכים יותר על ארה"ב בעידן הפופוליסטי. וזה הוביל לניתוק די משמעותי של אירופה מהנשק האמריקאי.
עכשיו, ארבע מחמשת חברות הנשק הגדולות בעולם הן אמריקאיות. מדובר על גופים עם הכנסות שנעות בין 26 מיליארד דולר בשנה ל-60 מיליארד דולר בשנה. הן תורמות עשרות מיליוני דולרים בשנה לפוליטיקאים אמריקאים כדי להיות בעלות השפעה על קבלת החלטות (כמו יציאה למלחמה שמעלה את המנייה וההכנסות שלהן כמובן). והן הולכות לאבד הרבה כסף אירופאי.
אירופה רכשה נשק אמריקאי בקצב מסחרר. בשנת 2024 לבדה, היקף הדיווחים על מכירת נשק אמריקאי למדינות אירופה הגיע ל-76 מיליארד דולר (פי 4 מהממוצע האירופי מאז 2008). מטוסי F-35, מערכות טילים, הגנה אווירית, תחמושת. הכל אמריקאי. והכל מגיע עם עשרות שנים של חוזי שירות, הסכמי תחזוקה, חלקי חילוף, עדכוני תוכנה ותוכניות הכשרה בשווי של עוד מאות מיליארדי דולרים לאורך כל שנות הפעילות המבצעית שלהם. בין השנים 2020 ל-2024, ארצות הברית סיפקה 64% מכלל יבוא הנשק לאירופה.
ועכשיו, לאירופה יש תוכנית ביטחונית של 860 מיליארד דולר וקבלנים אמריקאים מודרים ממנה. המטרה היא ש-80% מכלל הרכישות הצבאיות יגיעו ממפעלים אירופיים עד שנת 2030. איירבוס (Airbus). ריינמטאל (Rheinmetall). KNDS. סאאב (Saab). לאונרדו (Leonardo). מערכות BAE. חברות אלו עומדות לקבל את צבר ההזמנות הגדול ביותר בהיסטוריה של התעשייה הביטחונית האירופית. וכל זאת משום שטראמפ הפך את זה לבלתי אפשרי מבחינה פוליטית עבור כל ממשלה אירופית להמשיך לרשום צ'קים לוושינגטון.
כמו כן, הממשלות באירופה דנו בחששות שהפנטגון עלול להשבית מרחוק מטוסי קרב אמריקאיים מסוג F-35 או להטיל מגבלות על אופן השימוש בנשק האמריקאי - אז ייתכן שהאירופאים יוותרו על חוזים גם על כלי טייס (כשהספק שלך גם מאיים לספח את בעלות הברית שלך, זו לא פרנויה. זה היגיון רכש בסיסי).
אגב, גם הפגיעה הזו בתעשיית הנשק האמריקאית היא לא משמעותית כמו מערכת היחסים הפיננסית בין אירופה לארה"ב.
ארה"ב בנתה במשך שנים על כוח עבודה זול ממדינות עולם שלישי ומוצרים זולים מאירופה (בגלל מכסים נמוכים ורצון עז למכור לאמריקאים מוצרים) שאיפשרו לכלכלה הגדולה בעולם, כלכלה שמסתמכת בעיקר על הצרכנות הכי גדולה בעולם, לשלוט בעולם.
אבל החוב האמריקאי צומח וטופח כי לארה"ב אין את המשאבים לתחזק את תרבות הצריכה הקיצונית ואת הטבות המס המופרכות לאנשים הכי עשירים וחזקים בעולם. שאר העולם, ובעיקר אירופה, איפשר את הצמיחה הזו של הכלכלה האמריקאית על ידי רכישת אג"ח אמריקאי וסחר בדולר אמריקאי ששמר אותו כמטבע המוביל בעולם, שתמיד יש לו ביקוש. בעצם, במשך שנים, כל פעם שמדינה סחרה עם מדינה אחרת בעולם, הן העבירו סכום קטן לארה"ב.
זה גם, כנראה, עידן שהולך להסתיים. מה שאומר שמדינות אירופאיות יתחילו לוותר על האג"ח האמריקאי שלהן ועל דולרים בהדרגה - מה שיחליש את המטבע האמריקאי ויהפוך את תשלומי הריבית על החוב העצום של ארה"ב לגדולים הרבה יותר. כלומר, כל השקעה עצמה בתשתית בארה"ב תהפוך ליקרה הרבה יותר ולכן גם קשה יותר לבצע.
המדיניות של ארה"ב של כלפי אירופה היא לא רק על ידי נטישה, מדובר היה בהרס אקטיבי ומכוון של הברית הכי חשובה לעולם המערבי והדמוקרטי בשמונה העשורים האחרונים. מי שהרס את הקשר הזה הוא דונלד טראמפ. ומי שהולך לסבול יותר מההרס הזה היא ארצות הברית של אמריקה.