תשעה תקציבים העבירה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו בקדנציה הנוכחית. בכל אחד מהם הוקדשו סכומים גדולים לצרכים כאלה ואחרים, חלקם דחופים, רובם סקטוריאליים ופוליטיים. סקטורים גדולים קיבלו תוספות תקציביות נכבדות, אבל שורדי השואה, אלה שבזכותם קמה המדינה הזאת, לא קיבלו אפילו תוספת של שקל.
במדינה שבה מיליארדי שקלים קואליציוניים זורמים כמו נהר אחרי מבול, 33 אלף שורדי שואה עניים, המהווים כ 30% מכלל השורדים, נותרו שקופים לחלוטין. מדובר באוכלוסייה שגילם קרוב ל-90, כאשר למעלה מ-70% מהם מוגדרים כסיעודיים ונאלצים לבחור מדי יום בין תרופות למזון, בזמן שהממשלה פשוט מדלגת עליהם פעם אחר פעם.
בעוד תקציב המדינה מתנפח כדי להשביע את רצונם של השותפים הקואליציוניים והבייס, דווקא אלו ששרדו את התופת נדחקים לתחתית סדר העדיפויות, נאלצים להזדקן בצל מחסור ומצוקה רפואית קשה. המשאבים, שהיו אמורים להבטיח להם זקנה בכבוד, מופנים למקומות אחרים.
בדיקה של מדיניות ממשלות ישראל ב-20 השנים האחרונות חושפת עד כמה הוואקום הנוכחי חריג ומעליב. בשנת 2007 היה זה רוני בר און שהקים את המענק השנתי לפליטי השואה. ב-2014 הובילו יאיר לפיד ומאיר כהן תוכנית ענק, שכללה תרופות חינם והשוואת תנאים היסטורית לשורדים שעלו אחרי 1953. משה כחלון, שר האוצר של ממשלת נתניהו, הרחיב ב-2015 את הסיוע ליוצאי מרוקו, אלג'יריה ועיראק בסכום של כ-260 מיליון שקלים בשנה.
בממשלת השינוי, השרה לשוויון חברתי מירב כהן חוללה מהפכה עם תוספת של 2.7 מיליארד שקלים, שהגיעו מהגדלת הבטחת הכנסה, מענקי סיעוד והישג היסטורי מול ממשלת גרמניה שהכירה ב"גטאות פתוחים" ברומניה ובולגריה - מהלך שהזרים מיליארד וחצי שקלים נוספים ישירות לכיסם של השורדים.
אולם, מאז כניסת הממשלה הנוכחית, כל המהלכים הללו נעצרו, והשורדים נאלצים להסתפק בתקציבים קיימים שנשחקים אל מול יוקר המחיה המשתולל.
האטימות הממשלתית נחשפה שוב ושוב בדיוני הוועדה לטיפול בשורדי שואה, ולאף אחד זה לא מזיז. בכל פעם שמספר השורדים פוחת, וכיום נפטרים כ-40 שורדים מדי יום, הכסף שמתפנה לא מועבר לרווחת השורדים שנותרו בחיים, אלא נבלע בחזרה בקופת המדינה כ"חיסכון". חמור מכך, נחשף כי כאשר ממשלת גרמניה מגדילה את הרנטות לשורדים, ישראל פשוט מקצצת את השלמת הקצבה שהיא מעניקה להם, ובכך "מרוויחה" על גבם של אלו שאיבדו הכל.
כיום, כעשרת אלפים שורדים נמצאים מתחת לרף של 50% נכות, מה שמונע מהם טיפולים רפואיים קריטיים, אך הממשלה מסרבת לבצע את תיקון החקיקה הנדרש כדי להנגיש להם את הזכויות הבסיסיות ביותר.
"זו לא טעות טכנית, זו חרפה שתיזכר לדורות", אומרת ח"כ מירב כהן במתקפה חריפה. "חילקו מיליארדים בכספים קואליציוניים ולא מצאו שקל אחד עבור 33 אלף ניצולים שחיים בעוני. השעון שלהם אוזל, וכל שקל שמתפנה בשל פטירת ניצולים חייב לחזור ישירות לכיסם של אלו שעדיין איתנו".
הכאב הגיע לשיאו בעדותו של יוחנן רון, שורד שואה מארגון "ילדות אבודה", שאמר בדיון בכנסת לפני שנה מילים שצריכות היו להרעיד את אמות הסיפים, אבל לא הזיזו לאף אחד כנראה. "אולי הפתרון הטוב ביותר עבור הממשלה הוא שלא נהיה קיימים, ואז תרד להם אבן מהלב ולא יצטרכו לדאוג יותר לאלה שהקימו את המדינה".