בנימין נתניהו ודונלד טראמפ קיימו 7 פגישות ב-13 החודשים הראשונים של הכהונה השנייה של טראמפ, כולל שתי פגישות בשמונת השבועות שהובילו לפתיחת המלחמה באיראן. נאמר לנו גם שהיו שיחות טלפון יומיות בין ביבי לטראמפ.
בנוסף, דלף מידע שהמוסד, ככל הנראה, שכנע את האמריקאים שאם יצליחו לערוף את ראשם של כמה ממנהיגי המשטר, ישראל תוכל לעורר הפיכה ברחובות איראן, כשבמקביל יהיה אפשר לחמש קבוצות כורדיות מבחוץ כדי להשתלט על חלקים גיאוגרפיים של מדינת האייתולות במטרה להתחיל לפרק אותה לטווח הארוך.
לאור העובדה שבמקרה הכי טוב, המלחמה הזו - שעלתה למשלם המסים האמריקאי עשרות מיליארדים - תסתיים עם הסכם גרעין, שאולי מזכיר במעט את הסכם הגרעין שנתניהו דרש מטראמפ לצאת ממנו, סביר מאוד להניח שכל האירועים שהובילו לעימות עם איראן ייחקרו בוועדת חקירה בקונגרס האמריקאי.
המשמעות של זה היא שאנחנו עוד נדע את האמת על מה שקרה ומה שהוביל את ארה"ב למלחמה הזו (מיותר לציין שאי אפשר להקים ועדת חקירה ממלכתית כאן בישראל כל עוד ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו). אבל עד שזה יקרה, העובדות פחות משנות בארה"ב של 2026. הנרטיב הבולט הוא שנתניהו גרר את דונלד טראמפ למלחמה שפוגעת כלכלית בארה"ב. הנרטיב הזה כבר תפס חזק מאוד, ומשני הצדדים הפוליטיים מאמינים בו.
ואלו חדשות רעות מאוד לישראל - במיוחד לאור העובדה שיותר ויותר מומחים מסתכלים על הכלכלה האמריקאית כרגע ומצפים שתסבול ממיתון בקרוב. מיתון לא קל בכלל. ומיתון שנתניהו ולצערנו גם ישראל יואשמו בו.
במילותיו של נד סטארק "החורף מגיע", והוא מגיע בצורת מיתון - לא מהסוג שנגמר מהר. לפי ניאל פרגוסון, היסטוריון בריטי באוניברסיטת הארוורד שמתמחה בכלכלה, כל התנאים לזה קיימים בשטח: זעזועים גיאופוליטיים, שיבושים באספקת האנרגיה, אינפלציה. "ההיסטוריה", הוא מציין, "אינה מתגמלת כלכלות שנקלעו לשילוב הספציפי הזה. היא מעולם לא עשתה זאת".
אבל המיתון הזה שבדרך, נושא איתו גם אזהרה כבירה על המבנה של הכלכלה כולה. במיוחד בארה"ב. במשך שנים, הכלכלה האמריקאית התנהלה על בסיס אשליה מסוכנת. השווקים נסקו. מחירי הנכסים התנפחו. אלה שכבר היו בתוך המערכת - עם הון, עם רשתות ביטחון, עם קשרים - צברו עושר בקצב שהיה נראה מגונה.
עבור הרוב - אלה ללא קרן נאמנות או רשת ביטחון - זו היתה תחרות לא הוגנת: מחירי המצרכים טיפסו לאט, הנדל"ן לא איפשר בסיס מחיה זול, ורבים התחילו להרגיש כבר מחנק אשראי. בארה"ב, לפי פרגוסון, "מעמד הביניים תופס כעת עמדה לא מוכרת בחיים האמריקאיים - סביר יותר שירד בסולם מאשר שיטפס עליו".
מיתונים אינם מכים בחברות כאלה באופן שווה. הם מעצימים את מה שכבר קיים. העשירים מצליחים לשרוד את זה ואף לפרוח בגלל זה. השאר נכנעים. החיים של חסרי הנכסים הופכים ליקרים במיוחד.
כבר כיום, כ-60% מהאמריקאים אינם יכולים לכסות הוצאה בלתי צפויה של 1,000 דולר ללא הלוואה. כלומר, יותר מחצי מהמדינה חיים במרחק של חוסר מזל שגרתי לחלוטין ממחנק אשראי הרסני. תיבת ההילוכים הלכה? הילד צריך טיפול שורש? צריך לבלות לילה אחד בחדר מיון? זו מכה שיהיה קשה להתאושש ממנה כמה שנים.
משהו נוסף שממשל טראמפ מנסה להסתיר מעיני הציבור בכל מיני דרכים, זה שגל פיטורים כבר מכה בחופי ארה"ב. זה ממש כבר לא חריג לפתוח את החדשות ולמצוא עוד חברה - לפעמים כזו שרווחית באופן קיצוני - שמקצצת מאות או אלפי משרות ביום אחד.
כדי להחמיר את המצב, פחות בוגרי לימודים מוצאים עבודה בתחומים שהוכשרו אליהם, ונכנסים לשוק שמתכווץ בדיוק כשהם מגיעים אליו. כדי להבין מדוע, אי אפשר לדון במה שקורה לתעסוקה מבלי לדון במה שקורה במקביל בעולם הטכנולוגי. בינה מלאכותית היא כבר לא משהו שצריך להתכונן אליו. היא הגיעה, היא קולגה, קבלנית, מאבחנת, עורכת, והיא מגלה אדישות לחיי האנשים שהיא מחליפה. ואלו בעיקר, בני מעמד הביניים הצעירים שאין להם עבודות טובות כמו שהיו להורים שלהם.
מיתונים קודמים היו אכזריים אך זמניים. משרות נעלמו, ואז חזרו כשהתנאים השתפרו. תעשיות התכווצו, ואז התאוששו. היה כאב, לעיתים עמוק, אבל תמיד הייתה דרך חזרה. הדרך הזו כבר אינה מובטחת. וזה משנה לחלוטין את הפסיכולוגיה של ההאטה הכלכלית.
השאלה משתנה מ"מתי המצב ישתפר" ל"עבור מי הוא ישתפר?". אלה שבבעלותם הטכנולוגיה - מי שבונים אותה, מממנים אותה, פורסים אותה - צפויים להפיק מכך תועלת עצומה. עבור אלה שמוחלפים על ידה, ישנה העצה "לעבור הסבה מקצועית" ו"להסתגל". אלו הצעות סבירות רק בתיאוריה. הן הרבה פחות סבירות כאשר קטגוריות שלמות של עבודה מצטמצמות בו-זמנית, והתחרות כוללת מערכות שאינן ישנות, אינן מנהלות משא ומתן ואינן דורשות תנאים סוציאליים.
איך יתמודדו בארה"ב עם סערה מושלמת כזו - סטגפלציה, תהפוכות גיאופוליטיות, שיבושים כלכליים מבניים? צריך לומר, המרקם החברתי שם כבר נפרם בדרכים שמעולם לא יתאחו במלואן. האמון במדינה נסוג לשפלים שלא נראו בעבר. המוסדות אולי, ישרדו אבל ישארו מאוד מוחלשים.
ומה שייפתח בקרב הציבור הרחב בארה"ב מהנואשות, הייאוש, הפילוג, המחסור בעשייה ויצירה, זו טינה ואפילו שנאה לאחראים על כך. ולצערנו, כאמור, אחד מהאחראים לכך הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.