יום הזיכרון מציף עבור רבים תחושה עמוקה שהחיים נחלקים ללפני ואחרי. עבור אנשים שחוו אובדן ושכול, התחושה הזו אינה נשארת רק במרחב האישי - היא מלווה גם את הדרך המקצועית. הקריירה, שבעבר סיפקה יציבות, כיוון ולעיתים גם זהות, כבר אינה נראית אותו דבר. הבחירות משתנות, הקצב אחר, והיכולת להמשיך באותו מסלול כפי שהיה לפני הופכת מורכבת יותר.
סקר שערך המוסד לבטיחות ולגהות בקיץ 2025 בקרב מאות עובדים ממחיש עד כמה השינוי הזה אינו רק תחושתי. הנתונים מצביעים על פערים משמעותיים בין עובדים שחוו אובדן לבין אלו שלא, ומראים כי לצד הכאב האישי, רבים מוצאים את עצמם בוחנים מחדש את דרכם המקצועית - לעיתים מתוך צורך, ולעיתים מתוך שינוי עמוק בפרספקטיבה על החיים והעבודה.
ההשפעה ניכרת גם ברמה התעסוקתית: האובדן אינו מסתכם בהתמודדות רגשית, אלא משליך באופן ישיר על היציבות, רמות השחיקה, הבריאות הנפשית ואף על הביצועים והבטיחות בעבודה.
עוזבים עבודה או מחליפים מקצוע
הנתונים מצביעים על שינוי ממשי ביציבות התעסוקתית. בעוד שכ-79.6% מהעובדים שלא חוו אובדן נשארו באותו תפקיד ובאותו ארגון, בקרב עובדים שחוו שכול הנתון יורד לכ-61.1% בלבד. עבור רבים, עצם ההישארות באותו מקום עבודה, באותה שגרה ובאותם תפקידים, הופכת למורכבת יותר.
הפער מתחדד עוד יותר כאשר בוחנים עזיבת עבודה או שינוי מקצוע: עובדים שחוו אובדן התפטרו או החליפו מקצוע בשיעור גבוה פי 3 (8.8%) לעומת 2.9% בלבד בקרב עמיתיהם שלא חוו אובדן.
גם המעבר בין תפקידים בתוך הארגון עצמו נפוץ יותר בקרב עובדים אלו (19.2% לעומת 10.2%), מה שמצביע על חיפוש אחר התאמה מחודשת - מקצועית ואישית כאחד.
שחיקה, מתח והשלכות על התפקוד
לצד השינויים במסלול הקריירה, הנתונים מצביעים גם על עומס נפשי מתמשך. שיעור העובדים המדווחים על שחיקה גבוהה מאוד מגיע ל-40.4% בקרב מי שחוו אובדן, לעומת 27% בלבד בקרב עובדים שלא חוו פגיעה אישית.
העובדים הללו מדווחים גם על רמות גבוהות יותר של מתח, קושי להירגע וחוסר סבלנות, לצד עלייה בשכיחות של קשיי שינה. מדובר במכלול שמקשה לא רק על התחושה האישית, אלא גם על היכולת לשמור על רצף תפקודי לאורך זמן.
ההשפעה ניכרת גם בביצועים בפועל. עובדים שחוו אובדן מדווחים יותר על תקלות בעבודה ועל תחושה שביצועיהם אינם עומדים בציפיות (2.22 בממוצע לעומת 1.94 בקרב מי שלא חוו אובדן).
השלכות האובדן אינן נעצרות ברמה האישית או המקצועית, אלא מגיעות גם להיבטי בטיחות. כ-19.8% מהעובדים שחוו אובדן דיווחו על פציעה שהובילה להיעדרות מהעבודה - יותר מפי שניים לעומת 8.8% בקרב עובדים שלא חוו אובדן.
בנוסף, בקרב עובדים בתפקידים הכוללים סיכון, כ-50% מהעובדים שחוו אובדן דיווחו על הקפדה נמוכה על נהלי בטיחות, לעומת 21.4% בלבד בקרב מי שלא חוו פגיעה אישית. נתון זה ממחיש עד כמה המצב הנפשי עשוי להשפיע גם על קבלת החלטות בשטח.
הבנה, רגישות והכלה
הצרכים שעולים מהנתונים משקפים מורכבות. עובדים שחוו אובדן מציינים בראש ובראשונה את הצורך בסבלנות ובהבנה (57.4% לעומת 37.2%), לצד רצון לקיומו של ערוץ תקשורת זמין מול הארגון (34% לעומת 17.5%) ותמיכה רגשית (30.3% לעומת 16.8%).
עם זאת, לצד הצורך בתמיכה, יש גם רצון לשמור על תחושת נורמליות: כ-10.1% מהעובדים שחוו אובדן ציינו כי אינם מעוניינים בהקלות מיוחדות, אלא בהמשך עבודה רגילה ככל האפשר. עבור כ-24.9% מהם, עצם היכולת לעבוד נתפסה כגורם מחזק בתקופה מורכבת זו.
בסופו של דבר, הנתונים מדגישים כי עבור מי שחוו אובדן, הקריירה אינה נותרת כשהייתה. היא משתנה, לעיתים בעל כורחם, ולעיתים מתוך צורך עמוק להגדיר מחדש סדרי עדיפויות. ביום שבו עוצרים לזכור, מתחדדת גם ההבנה עד כמה הדרך קדימה, האישית והמקצועית, דורשת רגישות, הבנה ומרחב אמיתי להתמודד.