שוק המשכנתאות הישראלי חווה לאחרונה התעוררות משמעותית מחודשת עם כניסתם של שחקני אשראי חוץ בנקאי בולטים, בהם קבוצת שלמה, פריסבי של קרסו ושיתוף הפעולה של רמי לוי עם הכשרה ביטוח. איך ייתכן שרווחי הבנקים גדלים דווקא ככל שהתחרות נגדם מתרחבת ומדוע המהלכים לא מתורגמים כרגע להטבת מצבם של הלווים? לפני שאתם רצים למחזר או לקחת הלוואה חדשה, חשוב להבין מדוע השוק הזה רחוק מלהיות בשורה צרכנית אמיתית, ואיפה בכל זאת מסתתרות ההזדמנויות במגרש המשחקים החדש.
מדוע הבנקים הגדולים 'מתדלקים' את חברות האשראי החוץ-בנקאי שמהוות מתחרות ישירות?
נכון למחצית 2025, האשראי הבנקאי שהועמד לחברות הציבוריות בלבד במגזר זה נאמד בטווח של 16-18 מיליארד שקל. הבנקים הגדולים הם אלו שמתדלקים את פעילותן של החברות הללו, המשמשות עבורם כמעין "זרוע ביצוע" עקיפה. במודל זה, הבנקים נהנים מכפל תועלת: מחד, הם מרחיבים את חשיפתם בשוק האשראי ומגדילים את התיק באמצעות העמדת קווי אשראי לאותן חברות; מאידך, הם יוצרים לעצמם שכבת הגנה (Buffer) אל מול לקוח הקצה. בכך, הבנקים למעשה מבצעים אאוטסורסינג לסיכון ולניהול הגבייה, תוך שהם משמרים את מעמדם כספקי הנזילות העיקריים של המשק. בנוסף, השותפות האסטרטגית הזו מאפשרת לבנקים להגיע למגזרים שאינם עומדים תמיד בתנאי החיתום הקשיחים שלהם, בדגש על יזמי נדל"ן קטנים ובינוניים ועסקים הדורשים פתרונות מימון מהירים. כך, למרות התחרות לכאורה על הלקוח, המערכת הבנקאית נותרת הגורם הדומיננטי שמניע את גלגלי האשראי החוץ-בנקאי, תוך צמצום החשיפה הישירה.
מדוע חברות אשראי חוץ-בנקאי נותרות תלויות במערכת הבנקאית, למרות שלעיתים המימון המוסדי זול יותר?
ההבדל המהותי בין בנקים לשוק ההון בהקשר של חברות אשראי חוץ-בנקאי הוא גמישות התזרים.מוסדיים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה, מעמידים בדרך כלל הלוואות סגורות (Bullet) או אג"ח: הכסף מועבר בבת אחת, והחברה משלמת עליו ריבית לאורך כל התקופה, גם אם לא ניצלה את מלוא הסכום. שינוי תנאים דורש תהליך ביורוקרטי מסורבל. הבנקים מעמידים בעיקר קווי אשראי חוזרים (Revolving): החברה מושכת הון רק לצורך עסקה ספציפית ופורעת ברגע שהלקוח מחזיר את החוב, ומשלמת ריבית רק על הסכום שנוצל בפועל. הבנקים גם גמישים יותר בשינוי מסגרות וביטחונות בזמן קצר. לכן, למרות שהמימון המוסדי זול לרוב יותר, חברות האשראי נותרות תלויות בבנקים, כי הגמישות התפעולית קריטית לפעילות שוטפת.
כלומר, צריך להוזיל דמעה על המוסדיים שמחמיצים את חגיגת האשראי?
לא. הגופים המוסדיים נכנסים לרוב לענף לא כמלווים ישירים אלא כרוכשי אג"ח של חברות האשראי בבורסה. כך הם מזרימים לחברות הון לטווח ארוך, שמהווה את הבסיס היציב של תיק האשראי. אולם מדובר בכסף קשיח: החברה מקבלת את מלוא הסכום מראש ומשלמת עליו ריבית מהיום הראשון, בלי קשר למידת הניצול בפועל. הבנקים, לעומת זאת, מספקים קווי אשראי גמישים שהחברה מושכת ופורעת לפי הצורך. כך נוצר מודל משלים: המוסדיים מספקים את המסה הכספית לטווח ארוך, והבנקים מנהלים את התנודות השוטפות. המוסדיים גובים ריבית יציבה ומשאירים את הניהול התפעולי מול הלקוחות לחברות האשראי.
אז בסופו של דבר, הציבור הוא המלווה ונושא בעיקר הסיכון?
כן. מחזיקי האג"ח הם המממנים האמיתיים של תעשיית האשראי החוץ-בנקאי. הגופים המוסדיים, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח, רכשו בבורסה את איגרות החוב של חברות האשראי וסיפקו להן את ההון שאיפשר את הצמיחה המואצת של הענף. אולם כסף זה לא הגיע ללא מחיר: כאשר חברות כרדיוס, אמפא קפיטל ומלרן נקלעו למשברים בשנים האחרונות, מחזיקי האג"ח היו הראשונים לספוג את המכה. בניגוד לבנקים שהחזיקו בביטחונות ובעדיפות בסדר הנשייה, מחזיקי האג"ח מצאו עצמם בתור הארוך.
היכן טמון הסיכון כאשר מרבית תיק ההלוואות של הגופים החוץ-בנקאיים מגובה בשעבודי נדל"ן?
בטוחות הנדל"ן או בכינוי השגור הלוואה כנגד נכס, נחשבות ל"חוף מבטחים" לעומת הסיכון הגלום בצ'קים או באשראי מסחרי, אך היציבות הזו היא לעיתים אשליה. המלכוד פשוט: נדל"ן הוא נכס מנצח כשהגרפים עולים, אך ברגע שהשוק קופא ,הנזילות נעלמת. בתרחיש של משבר, חברות האשראי החוץ-בנקאי עלולות למצוא עצמן "עשירות על הנייר" ללא המזומן הנדרש כדי להרגיע את הבנקים ולפרוע את החוב למחזיקי האג"ח.
כלומר, האם אנחנו חשופים למשבר כדוגמת סאב פריים?
משבר סאב-פריים מתרחש כשבנקים "אורזים" הלוואות רעילות ומוכרים אותן הלאה למשקיעים (איגוח), עד שכל שרשרת המזון קורסת. בישראל, מנגנון ההדבקה הזה חסום משלוש סיבות. ראשית, הבנקים לא מגלגלים את החוב הלאה אלא מחזיקים אותו במאזניהם, מה שמאלץ אותם בטוחות ריאליות. כמו כן, הלימות ההון של הבנקים בישראל גבוהה מהסטנדרט העולמי, כך שהם יכולים לספוג הפסדים משמעותיים מבלי לסכן את יציבותם. שלישית בניגוד לארה"ב, כספי הפנסיה של הציבור חשופים לאשראי חוץ-בנקאי באחוזים בודדים בלבד.
האם כניסתם של שחקנים חדשים לענף מהווה בשורה צרכנית משמעותית בטווח הקצר?
כרגע לא באופן משמעותי. בסביבת ריבית גבוהה ואי-ודאות ביטחונית, מרחב התמרון של הגופים החוץ-בנקאיים נעלם. בניגוד לבנקים, חברות אלו הן "צרכניות ריבית" הקונות את כספן ביוקר מהמערכת הבנקאית ומשוק ההון. כשהריבית ופרמיית הסיכון המדינית נוסקות, "רצפת המחיר" שלהן עולה אוטומטית. הן אינן יכולות להוזיל את האשראי ללקוח מבלי למחוק את מרווח הרווח שלהן. המלכוד הזה הופך אותן לפגיעות במיוחד בזמן סטגנציה: הן נלכדות בין עלויות גיוס מאמירות לבין שוק שמתקשה לעמוד בתנאי המימון היקרים.
הכותב הוא מנכ"ל לביא קפיטל העוסקת בפתרונות מימון לעסקים