בריונים בני שש: "עשו לבן שלי לינץ' בצהרון"

כשליאור בן ציון הגיע הביתה אחרי שירות מילואים ארוך, הוא לא דמיין שהקרב הבא שלו יהיה על שלומו הפיזי והנפשי של בנו, שחר, בן ה- 5. הוא לא העלה בדעתו שהילד הקטן שלו יהיה קורבן ללינץ', כי אין מילה אחרת לתאר התנפלות של ארבעה ילדים על אחד, שהיכו אותו בכוח בכל חלקי גופו, בצהרון של גן יסמין בקריית ביאליק.

האלימות המזוויעה שהפכה למציאות שלנו, מחקה את קו התפר שבין כנופיות הרחוב אלימות לבין מכות רצח בין פעוטות. כשבחוץ "מפוצצים" במכות ילדות ברחוב, מכים קשישים בגלל כלב משוחרר ודוקרים למוות על בקשה לא לרסס ספריי קצף, בין כתלי מוסד חינוכי שאמור להגן על הילדים ולטפח אותם, מפוצצים את הפרצוף של בן חמש וגורמים לחבלות קשות בכל חלקי גופו.

"אני חוזר מיום מילואים אחרון, סוף סוף השתחררתי, והגעתי מוקדם כדי לאסוף את הילדים אחרי שהרבה זמן לא אספתי אותם", אמר. "פוגשת אותי סייעת מחליפה, לא היה הצוות הקבוע, ואומרת לי: 'אנחנו צריכים לדבר, היה מקרה אלימות. והוא יגיע עם סימן'. זה לא נדיר לצערי, גם חווינו מקרים כאלה בעבר.

"היא הלכה להביא את הילד ואני רואה מרחוק שמגיע אליה ילד חבול עם סימנים בכל הפנים. אני ישר רץ ומחבק אותו וקולט שגם על הגב יש שטפי דם ושריטות. אני שואל אותו ואת הסייעת מה קרה, מסתבר שמ-0 ל- 100 ארבעה ילדים קפצו עליו ופוצצו אותו במכות. אין תיאור אחר. ילדים בני חמש-שש. לא ברור לנו עד עכשיו איך זה התפתח ומה גרם לזה. זה ממש לינץ', ארבעה על אחד".

"אחרי שעשיתי בירור מהיר איתם, והוא על הידיים שלי, ברחתי משם הביתה לפני שאני אעשה משהו שאני אתחרט עליו. אני כמובן מתקשר לאשתי ומעדכן אותה בכל מה שקורה. כשהגעתי הביתה עם הילד, הסתכלנו על הפצעים שלו ועל שטפי הדם, מרחנו לו מהר מאוד חומר מחטא, ושלחתי בקבוצת הוואטסאפ של ההורים, שככה קיבלתי את הילד חזרה".

כל בר דעת היה מצפה שבו ברגע יתייצבו נציגי כל הרשויות שקשורות למקרה, ממשרד החינוך, דרך השירות הפסיכולוגי ועד לעיריית קריית ביאליק, ויטפלו בחומרה באירוע: שום דבר. צרצרים.

"בגן הם עטפו את זה במילים יפות: 'ביררנו, עשינו תחקיר מעמיק, והחלטנו שהטיפול הנכון הוא שיחות חינוכיות במסגרת הגן, במסגרת הצהרון'. רק שתביני על מה הושעו מהגן הזה ילדים השנה: על שבירת צלחת הושעה ילד לשלושה ימים. על טיפוס על הגדר הושעו שני ילדים ליומיים".

כפפות המשי עשו לרוב הורי הבריונים נעים בגב, ולכן לא עלה בדעתם אפילו להרים טלפון לליאור הנסער. "בתמימותי חשבתי שהם יתקשרו להתנצל, לקחת אחריות. לצערי התבדיתי. אימא אחת מתוך הארבע יצרה קשר כמעט מיידי, ולקחה אחריות מלאה. כשההורים בקבוצת הוואטסאפ הבינו שלא דיברו איתנו, התחיל עליהום על הורי הילדים שהיכו, ורק אז התקשרו עוד שתי אמהות ולקחו סוג של אחריות והתנצלו".

התגובה של עיריית קריית ביאליק בלתי נתפסת. לא ענישה, לא סנקציה, לא הרתעה. "עם קבלת הדיווח הנחה מנהל אגף החינוך את רשת המתנ"סים, המפעילה את הצהרון, לקיים בירור מעמיק ומיידי של נסיבות האירוע ולהציג את הממצאים. במקביל, הונחו הגורמים המקצועיים לקיים שיח חינוכי מותאם לילדים ולהורים, לצד פעילות ייעודית למניעת אלימות וחיזוק תחושת הביטחון".

ביקשתי להבין מראש העירייה איפה הוא באירוע הזה, הרי מדובר בצהרון שנמצא באחריות העירייה. הוא התפתל. מצד אחד גינה בתוקף ומייד סייג, "צריך לשים את הדברים גם בפרופורציה. מדובר בילדים בגיל הגן. צריך לעשות תהליך חינוכי מול הילדים". הוא גם הסביר, שלפי חוזר מנכ"ל, אפשר להשעות אותם למקסימום שלושה ימים ומה בעצם זה יועיל.

וזאת בדיוק הבעיה. ככה לא מחנכים. ככה מגדלים דור של פושעים חסרי עכבות. חז"ל ניסחו את זה טוב ממני. מי שמרחם על אכזרים, גם אם הם בני שש, סופו שמתאכזר לחפים מפשע, שמתבוססים בדמם למוות, אחרי דקירה מדויקת במפשעה.