המדינה נמצאת בסחרור פיננסי. זאת המסקנה שעולה מדו"ח מבקר המדינה שבדק את הדוחות הכספיים עד ל-31.12.2024, ומהם עולה שבתוך שנה אחת בלבד הגירעון החשבונאי נטו זינק ב-100 מיליארד שקל והגיע לממדי עתק של 241 מיליארד ש"ח. המספרים האסטרונומיים האלה מעידים על כך שהממשלה איבדה שליטה על הקופה הציבורית כשהגירעון התקציבי הגיע ל-6.8% מהתוצר, פער עצום לעומת התכנון המקורי שעמד על 0.8% בלבד.
המלחמה שעלותה ברוטו נאמדה בשנת 2024 בכ-112 מיליארד שקל, הפכה ל"חור שחור" תקציבי. למעלה מ-80 מיליארד שקל הופנו ישירות למערכת הביטחון, בעוד השאר שימשו להוצאות אזרחיות קריטיות ושיקום. הלחץ הכלכלי כל כך כבד, עד שהמדינה נאלצה לשמש כשכפץ פיננסי למשק.
למעלה מ-80% מחשיפת הערבויות של המדינה, כ-42.3 מיליארד שקל, מרוכזים כעת בסיכוני מלחמה, טרור וסחר חוץ. כחלק ממהלך ההצלה הזה בולטת פעילותה של "אשרא", החברה הממשלתית לביטוח סיכוני סחר חוץ. אשרא היא למעשה החמצן של היצוא הישראלי. היא מעניקה ערבויות וביטוחים ליצואנים מול מדינות ובנקים בחו"ל בתקופה שבה השוק הפרטי נרתע, ובלעדיה זרם המט"ח והעסקאות הבינלאומיות של ישראל היה פשוט קופא.
מתברר, שמתנהלת חלוקה סיטונאית של הלוואות בערבות מדינה. 23,004 בקשות הוגשו ב-2024, רובן במסלולי "חרבות ברזל" ומילואים, זאת בזמן שהחוב הלאומי הכללי כבר חצה את רף ה-3.6 טריליון ש"ח.
המבקר גם מטיח ביקורת קשה על איכות הנתונים. המידע הכספי על נכסי והתחייבויות המדינה אינו מנוהל במערכת דיווח אחודה, חלוקתו לא מבוקרת במלואה ונשענת על מערכות עזר חיצוניות. במילים פשוטות, המדינה מנהלת אירוע כלכלי של פעם במאה שנה כשהיא מגששת באפלה חשבונאית.
התוצאה היא, משק שנשען על ערבויות כ"צ'ק פתוח" לייצוב חברות תעופה ועסקים קטנים, הימור הכרחי אולי אך כזה שמשאיר את הדורות הבאים עם חשבון שספק אם יוכלו לשלם.
לכל אלו מתווסף פער אדיר בניהול הנדל"ן הממשלתי. מתברר שחלק ניכר מהקרקעות והמבנים של המדינה כלל לא רשומים בספרי החשבונות שלה, מה שיוצר מצב שבו המדינה "עשירה על הנייר" אבל לא באמת יודעת מה השווי המדויק של הנכסים שבידיה. חוסר הוודאות הזה מקשה על קבלת החלטות כלכליות מושכלות, כמו מכירה או ניצול יעיל של משאבי קרקע שיכלו להזרים חמצן לקופה המדולדלת.
במקביל, המבקר מזהיר מפצצת זמן חברתית כלכלית בדמות ההתחייבויות האקטואריות לפנסיה של עובדי המדינה. מדובר בחוב עתידי עצום שנאמד במאות מיליארדי שקלים, ללא תכנון או הפרשה תקציבית מספקת כיום, מה שעלול להכביד מאוד על התקציבים בעשורים הקרובים. גם בתחום הגבייה המצב רחוק מלהיות מזהיר. הדו"ח חושף חובות אבודים של אזרחים וחברות שנגררים שנים ללא טיפול יעיל, כסף "ששוכב על הרצפה" ויכול היה להקל מעט על הגירעון, לו רק מערכות האכיפה היו פועלות בנחישות ובסנכרון.