המלחמה באיראן מציגה תג מחיר כבד במיוחד עבור אזרחי ארצות הברית - כך עולה מתוך דיווח נרחב בעיתון הכלכלי "פיננשל טיימס". מאז פרוץ העימות, הצרכנים האמריקאים נאלצו לספוג הוצאה עודפת של למעלה מ-40 מיליארד דולר על דלק בלבד. מדובר בסכומי עתק, שלפי מחקרים חדשים עולים בהרבה על התקציבים הנדרשים לשיקום ושיפוץ כלל רשת הגשרים הרעועה של המדינה, או לאתחול ובנייה מחדש של מערכת פיקוח הטיסה האמריקאית כולה.
לפי נתונים רשמיים של בית הספר ווטסון לעניינים בינלאומיים וציבוריים באוניברסיטת בראון המובאים בדיווח, הפגיעה הישירה בכיס של הצרכן הפרטי בשל התייקרות הבנזין והסולר הגיעה ל-41.5 מיליארד דולר נכון ליום ראשון. במספרים מוחשיים יותר, המשמעות היא קנס ממוצע של 316 דולר לכל משק בית בארה"ב. מומחים באוניברסיטה מדגישים כי מדובר בבזבוז משווע של הון לאומי, שיכול היה לממן פרויקטים תשתיתיים קריטיים ומועילים בהרבה עבור רשת התחבורה האמריקאית המשוועת להשקעות.
השלכות הלחימה באיראן אינן מוגבלות לתחנות הדלק בלבד, אלא הן קורעות לגזרים את הכלכלה הגדולה בעולם. המלחמה הזניקה את האינפלציה לרמתה הגבוהה ביותר מאז ימי הפלישה הרוסית לאוקראינה, ומייצרת כעת פלונטר פוליטי חריף עבור הנשיא דונלד טראמפ. הזינוק במחיר לא רק מעיק על בעלי הרכבים, אלא מגלגל את עלויות השילוח והאנרגיה לכל שרשרת האספקה - מה שייקר באופן רוחבי את הכל, החל ממצרכי מזון בסיסיים בסופרמרקט ועד לכרטיסי טיסה.
העיתוי הנוכחי של פרסום הדו"ח החמור גרוע במיוחד עבור הממשל. הוא נוחת בדיוק בפתח עונת הנהיגה של הקיץ, התקופה שבה מיליוני אמריקאים יוצאים לכבישים לחופשות שנתיות, והביקוש המקומי לבנזין מגיע לשיאו השנתי. כדי להבין את פרופורציות הבזבוז של 41.5 מיליארד הדולרים הללו, נציין כי הם עולים על כל תקציב "תוכנית השקעות הגשרים הפדרלית" (40 מיליארד דולר), על עלות חידוש מערכת המכ"ם ופיקוח הטיסה הלאומית (31.5 מיליארד דולר), ואפילו על המימון המלא של תוכניות הרכב החשמלי ועמדות הטעינה השאפתניות של הנשיא הקודם ג'ו ביידן (18.9 מיליארד דולר), אשר בוטלו בינתיים.
בצד התשתיתי של שוק האנרגיה, המשבר עמוק במיוחד. מיצר הורמוז, עורק התחבורה הימי שדרכו עוברת בשגרה חמישית מאספקת הנפט העולמית, חסום ברובו מאז החל העימות באיראן בשלהי חודש פברואר. חנק האספקה הזה הקפיץ את מחיר נפט מסוג ברנט ביותר מחצי, לרמה של כ-110 דולר לחבית. בארה"ב זינקו מחירי הבנזין ב-51% והגיעו ל-4.51 דולר לגלון, העלייה החדה ביותר מבין כל מדינות ה-G7. הסולר רשם זינוק דרמטי עוד יותר של 54% ל-5.65 דולר לגלון, קרוב לרמות שיא היסטוריות.
גל האינפלציה החריף הזה מחלחל לעומק הכלכלה, כאשר המחירים לצרכן רשמו באפריל את קצב העלייה המהיר ביותר מזה שלוש שנים, והמחירים הסיטונאיים עלו בקצב המהיר ביותר מאז 2022. התפרצות זו ייקרה גם את עלויות החוב של הממשל: משרד האוצר האמריקאי נאלץ בשבוע שעבר להנפיק איגרות חוב ל-30 שנה בתשואה גבוהה של 5% לראשונה מאז שנת 2007, עדות לחשש הכבד של המשקיעים מקצב צמיחת המחירים.
בזירה הציבורית, הסקרים מוכיחים כי אין תמיכה בקרב האזרחים למלחמה, והיא מדרדרת את הפופולריות של טראמפ לשפל חסר תקדים. סקר עדכני של "פיננשל טיימס" חושף כי 58% מהאמריקאים אינם מרוצים מתפקודו של הנשיא בכל הנוגע לטיפול ביוקר המחיה. בניסיון נואש לבלום את המשבר, ממשל טראמפ שחרר כמויות נפט חסרות תקדים מהעתודות האסטרטגיות, הקל על רגולציות סביבתיות והגבלות שילוח ימי, ואף הציע להשעות את המסים הפדרליים על הדלק.
למרות זאת, טראמפ עצמו הבהיר בשבוע שעבר כי הלחצים הכלכליים בבית אינם מהווים שיקול מבחינתו. בהצהרה שחוללה סערה אמר כי הזינוק באינפלציה לא מניע אותו לסיים את המערכה הצבאית באיראן "אפילו לא קצת". לדבריו בפני עיתונאים: "אני לא חושב על המצב הפיננסי של האמריקאים, אני לא חושב על אף אחד. אני חושב רק על דבר אחד - אנחנו לא יכולים להרשות שלאיראן יהיה נשק גרעיני. זה הכל".