בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת קיבל לאחרונה ערעור בעניינו של תלמיד שנפצע, והחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך בחינה מחודשת של חלוקת האחריות בין הרשויות המקומיות בנוגע לביטוח תאונות אישיות תלמידים.
פסק הדין עוסק בצעיר בן 25, שהיה בן 9 ביום התאונה והתגורר בעבר בנוף הגליל ולמד במוסד לחינוך מיוחד בנצרת, שהגדרתו היא מוסד מוכר שאינו רשמי. התאונה קרתה כאשר שיחק בגן עירוני בנוף הגליל, נפל ונפגע בראשו. בעקבות הנפילה, גילה התלמיד כי לא קיים עבורו ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, ולפיכך לא היה ביכולתו לקבל פיצוי על הפגיעה הקשה שנגרמה לו. בשל כך הוגשה התביעה, בה נטען כי על עיריית נצרת היה לבטחו, ומשלא עשתה כן היא התרשלה ופעלה בניגוד לחוק.
במסגרת ההליך המשפטי התגלעה מחלוקת מורכבת לגבי זהות הגורם שאמור לבטח את התלמיד בביטוח תאונות אישיות. התלמיד טען כי חובת הביטוח חלה על עיריית נצרת, מאחר שמוסד החינוך שבו למד מצוי בשטח השיפוט שלה, וביקש להסתמך על חוזר מנכ"ל משרד החינוך.
מנגד, עיריית נצרת טענה כי רשות החינוך הרלוונטית והאחראית היא הרשות שבשטח השיפוט שלה התגורר התלמיד, קרי עיריית נוף הגליל. עיריית נצרת העלתה טענה נוספת לפיה אין עליה חובה לבטח את התלמיד, מכיוון שהוא למד בבית ספר במעמד של מוכר שאינו רשמי, ולגבי מוסדות מסוג זה אין חובת ביטוח על פי חוק.
בית משפט השלום דחה בתחילה את תביעת התלמיד. בנימוקיו הסתמך בית המשפט קמא על חוק לימוד חובה, אין חובה לבטח תלמיד שלומד במוסד לחינוך מיוחד במעמד של מוכר שאינו רשמי, שכן מוסדות אלו אינם נכללים בצווי המימון הרלוונטיים של שר החינוך. בית משפט השלום הוסיף כי אמנם קיים חוזר מנכ"ל משרד החינוך המרחיב את הביטוח גם לתלמידים אלו, אך הרשות האחראית ליישום הוראות אלו היא עיריית נוף הגליל, שבה התגורר התלמיד, ולא עיריית נצרת.
השופט העמית אברהם בבית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקיבל את הערעור. בניתוח המשפטי נקבע כי חוק לימוד חובה וחוק חינוך מיוחד אכן אינם מטילים חובה מפורשת לבטח תלמיד במוסד מוכר שאינו רשמי בביטוח תאונות אישיות. עם זאת, מקור החובה נמצא בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, אשר מחיל את הביטוח באופן מפורש גם על תלמידים בחינוך המיוחד ובבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים, ומטיל את החובה על הרשויות המקומיות.
השופט הבהיר כי חוזר המנכ"ל אינו מפרט איזו רשות תישא בנטל כאשר תלמיד לומד ברשות אחת ומתגורר באחרת.
לפי נימוקי הפסיקה, חוק חינוך מיוחד קובע מנגנון של שיתוף בהוצאות קיום המוסד בין הרשות השולחת לבין הרשות הקולטת, והשר אף הסדיר זאת בצו מיוחד. עוד נקבע כי לא היה מקום לדחות את התביעה במלואה, שכן ייתכן שחלק מן העלות חל על עיריית נצרת. לאור זאת, התיק הוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן את חלוקת האחריות למימון הביטוח, ישקול את צירופה של עיריית נוף הגליל כבעלת דין, ויבקש לקבל את עמדתו הרשמית של משרד החינוך בסוגיה זו.
עו"ד אייל בן ישי שמשרדו מתמחה בתביעות נזקי גוף ורשלנות רפםואית ובין היתר בתאונות תלמידים, מסביר כי "בישראל, ביטוח תאונות אישיות לתלמידים אינו בגדר "הטבה" שמעניקה רשות מקומית כרצונה, אלא חובה המעוגנת בדין ובחוזרי מנכ"ל משרד החינוך. חוק לימוד חובה וחוק החינוך הממלכתי מטילים אחריות רחבה לדאוג לכיסוי ביטוחי עבור תלמידים הלומדים במוסדות חינוך מוכרים, וזאת באמצעות פוליסת תאונות אישיות הפועלת 24 שעות ביממה, גם מחוץ לשעות הלימודים".
לדבריו, "אחת השאלות השכיחות היא איזו רשות מקומית אחראית לביטוח כאשר תלמיד מתגורר בעיר אחת אך לומד בעיר אחרת. בפועל, האחריות לביטוח מוטלת בדרך כלל על הרשות המקומית שבתחומה נמצא מוסד החינוך שבו לומד התלמיד, שכן היא זו שגובה ומעבירה את תשלומי הביטוח במסגרת מערכת החינוך".
עו"ד בן ישי מציין כי "גם תלמידים הלומדים במוסדות "מוכרים שאינם רשמיים" זכאים, ככלל, לביטוח תאונות אישיות, כל עוד מדובר במוסד המצוי בפיקוח והכרה של משרד החינוך. המשמעות היא שהרשויות אינן יכולות להתנער מאחריות בטענה שמדובר במסגרת פרטית או שאינה עירונית".