רוצים לשנות את העולם? המחקר הזה מגלה מה באמת צריך בשביל זה

בעולם שבו משברים כלכליים, חברתיים, בריאותיים וסביבתיים כבר אינם מתרחשים בזה אחר זה אלא כמעט במקביל, הולכת ומתחזקת ההבנה שפתרונות מסורתיים כבר לא תמיד מספיקים. לצד ממשלות, עמותות וארגונים גדולים, צומח בשנים האחרונות כוח נוסף שמנסה להתמודד עם המציאות המורכבת: יזמים חברתיים.

אלה אינם אנשים שפועלים רק מתוך רצון להקים עסק מצליח או לייצר רווח כלכלי. הם מבקשים להשתמש בכלים יזמיים כדי להתמודד עם בעיות חברתיות אמיתיות, מפערים חברתיים ועוני ועד בריאות הציבור, משברי אקלים, שחיתות ואוכלוסיות מוחלשות. אבל מה בעצם גורם לאדם לקחת רעיון, להפוך אותו לפעולה ולהפנות את האנרגיה היזמית דווקא לעשייה חברתית?

מחקר בינלאומי חדש שפורסם בכתב העת המדעי Global Business and Organizational Excellence מציע תשובה מורכבת יותר מהצפוי: להיות פרואקטיבי זה חשוב, אבל זה ממש לא מספיק.

המחקר, שנערך על ידי פרופ' לילי צ'רניאק חי וד"ר אלירן סולודוחה מבית הספר למנהל עסקים במרכז האקדמי פרס, בחן 818 משתתפים מארבע מדינות: ישראל, ארצות הברית, שוודיה ודרום אפריקה.
מטרת החוקרים הייתה להבין מהו המנגנון הפסיכולוגי שמוביל אנשים לבחור ביזמות חברתית דווקא בתקופה המאופיינת במה שהם מכנים "פוליקריזיס" - מצב שבו מספר משברים גלובליים מתרחשים במקביל ומשפיעים זה על זה.

במקום לבדוק רק האם אנשים יוזמים נוטים יותר להפוך ליזמים חברתיים, החוקרים ביקשו להבין את מערכת היחסים בין תכונות אישיות, ערכים ותפיסות עצמיות. כלומר, לא רק האם אדם יודע לזהות הזדמנויות ולפעול, אלא גם מה הוא מאמין שהוא מסוגל לעשות, ומהי מערכת הערכים שמכוונת את הפעולה שלו.

לפי ממצאי המחקר, אנשים בעלי אופי פרואקטיבי אכן נוטים לפתח תחושת מסוגלות עצמית גבוהה יותר. הם מאמינים ביכולתם להוביל שינוי, להתמודד עם אתגרים ולהקים מיזמים בעלי השפעה חברתית. תחושת המסוגלות הזו מגבירה את המודעות והרגישות שלהם לבעיות חברתיות, ובסופו של דבר עשויה לחזק את הרצון לפעול בתחום היזמות החברתית.

אבל כאן מגיע הממצא המרכזי: פרואקטיביות לבדה אינה מובילה בהכרח לעשייה חברתית. אדם יכול להיות אנרגטי, יוזם, יצירתי ומלא רעיונות, ועדיין לא להפנות את היכולות האלה לפתרון בעיות חברתיות.

מה שעושה את ההבדל, לפי המחקר, הוא מערכת הערכים. כאשר אנשים פרואקטיביים מחזיקים גם בערכים קהילתיים חזקים, כלומר בתחושת אחריות חברתית, אכפתיות ודאגה לאחרים, מתרחש אפקט משמעותי יותר. השילוב בין יוזמה אישית לבין מחויבות לקהילה מחזק את תחושת המסוגלות העצמית ומגדיל את הסיכוי שאותם אנשים יבחרו לפעול בזירה של יזמות חברתית.

במילים אחרות, לא מספיק לרצות לעשות. צריך גם להאמין שאפשר להשפיע, ובעיקר להרגיש שההשפעה הזו צריכה להיות מופנית כלפי החברה והקהילה.

המשמעות רחבה במיוחד בעידן הנוכחי. בתקופה של אי ודאות מתמשכת, שבה בעיות חברתיות וכלכליות נעשות מורכבות יותר, יזמים חברתיים אינם רק "אנשים עם רעיון טוב". הם אנשים שמחברים בין יכולת פעולה, תחושת מסוגלות ומחויבות אמיתית לאחרים.

המחקר מצביע גם על הבדלים מעניינים בין המדינות שנבדקו. במדינות מערביות ואינדיבידואליסטיות יותר, כמו ארצות הברית ושוודיה, יזמות חברתית עשויה לנבוע פעמים רבות מתוך רצון להגשמה עצמית, חדשנות וזיהוי הזדמנויות.

לעומת זאת, במדינות המתמודדות עם מתחים חברתיים, אי יציבות או פערים מוסדיים, כמו ישראל ודרום אפריקה, יזמות חברתית מתפתחת לעיתים מתוך צורך ממשי לתת מענה לבעיות שהמערכת הציבורית מתקשה לפתור באופן מלא.

ההבחנה הזו חשובה משום שהיא מראה שיזמות חברתית אינה מתפתחת בוואקום. היא מושפעת מהתרבות, מהמציאות החברתית ומהאתגרים שמאפיינים כל מדינה. במקום אחד היא עשויה להיתפס כמרחב של חדשנות והגשמה עצמית, ובמקום אחר כתגובה כמעט הכרחית למציאות מורכבת שבה אזרחים ויזמים מנסים למלא פערים קיימים.

לממצאים יש גם משמעות מעשית עבור מערכות חינוך, אוניברסיטאות ומקבלי החלטות. אם רוצים לעודד דור חדש של יזמים חברתיים, לא מספיק ללמד איך מקימים סטארטאפ, כותבים תוכנית עסקית או מזהים הזדמנות בשוק.

לפי המחקר, חינוך ליזמות צריך לכלול גם פיתוח של ערכים קהילתיים, חיזוק תחושת האחריות החברתית ובנייה של אמונה ביכולת להשפיע על המציאות. לצד כלים עסקיים וטכנולוגיים, יש חשיבות להתנסות ממשית בפתרון בעיות חברתיות ולחיבור עמוק יותר לקהילה.

בשורה התחתונה, המחקר מציע מבט רחב יותר על השאלה מה מניע אנשים להפוך ליזמים חברתיים. לא מדובר רק בכישרון עסקי, באופי יוזם או ביכולת לזהות הזדמנויות. השינוי מתחיל דווקא בחיבור בין יוזמה אישית, אמונה ביכולת להשפיע ותחושת מחויבות אמיתית לחברה.

ובעולם שבו המשברים לא מחכים בתור, החיבור הזה עשוי להפוך לאחד הכוחות החשובים ביותר בעיצוב העתיד.