"מסכת עגומה, כמעט לא אנושית": פסק הדין שחשף כיצד נעקצה קורין אלאל ז"ל

פסק דין דרמטי ומטלטל שניתן בבית משפט השלום בחיפה חושף מסכת קשה של מרמה, עוקץ וניצול כלפי הזמרת והיוצרת המוערכת קורין אלאל ז"ל ובת זוגה רותי אלאל. בפסק הדין שניתן על ידי השופט הבכיר רמזי חדיד, נחשפו פעולותיו של איתן בראון, מי שהציג עצמו כאיש מקצוע קרוב והפך לבן בית אצל בנות הזוג, אך בפועל עשק את כספיהן.

התביעה הוגשה במקור על ידי קורין אלאל ז"ל וחברת "אלאל הפקות בע"מ" ועמדה על סך של 815 אלף ו-594 שקלים. במהלך ניהול המשפט, הלכה קורין אלאל לעולמה לאחר מאבק במחלה קשה, ובת זוגה ויורשתה, רותי אלאל, נכנסה בנעליה בהליך המשפטי.

בפתח פסק הדין, בחר השופט רמזי חדיד להשתמש במילים חריפות ויוצאות דופן כדי לתאר את השתלשלות האירועים:

"במסגרת תביעה דנן נפרסה בפני בית המשפט מסכת עובדתית עגומה, כמעט לא אנושית, בה נתבע 1, איתן בראון, עטה מסכה מזויפת של חבר אמת וכמעט בן בית, מושיע ואיש מקצוע ובדרך זו הוא רכש את אמונן של המנוחה קורין אלאל ז"ל ושל בת זוגה רות והשתלט על ניהול ענייניהן הכספיים".


השופט המשיך ותיאר כיצד ניצל בראון את הגישה שניתנה לו לחשבונותיהן ולפנקסי הצ'קים של הזמרת:

"והנה, תחת לפעול בהתאם להרשאות שניתנו לו, נתבע 1 רימה, הטעה, עשק ועקץ את המנוחה ז"ל ובת זוגה ושלשל לכיסו מאות אלפי שקלים מכספיהן. זה הוא על רגל אחת סיפור המקרה".

לפי עובדות פסק הדין, קורין אלאל הקדישה את מלוא זמנה ומרצה ליצירה ולהופעות, ולא עסקה כלל בענייני ניהול או בעניינים כספיים. על רקע מערכת יחסים קרובה, שכללה אירוח בארוחות חג ואירועים משפחתיים, העניק בראון לבנות הזוג שירותי ניהול חשבונות, ביצוע תשלומי חובה לרשויות ותשלומים לספקים.

בשל מצוקה תזרימית אליה נקלעה קורין ז"ל באותה עת, נמסרו לבראון צ'קים בחתימתה. בהמשך, חתמה הזמרת על פנקסי צ'קים שלמים מבלי שמולאו בהם הפרטים - שם הנפרע, מועד הפירעון והסכום. מומחה מטעם בית המשפט שמונה לבחון את הנושא מצא ממצאים חמורים, לפיהם חלק הארי מסכום הצ'קים הללו - 123 אלף ו-206 שקלים מתוך 175 אלף ו-77 שקלים - שימש בפועל לצורך תשלום לרשויות עבור בראון עצמו ועבור חברות הקשורות אליו.

המומחה שמונה מטעם בית המשפט, רו"ח יום טוב בילו, ציין בחוות דעתו כי "בניגוד למקובל בהנהלת החשבונות לא נמצאו מסמכים מבססים לחלק מהחיובים". כאשר פנה לבראון וביקש הסברים על מהות החיובים שנרשמו תחת כותרות כלליות כמו 'שירותי משרד' או 'שונות', נתקל בתשובות תמוהות:

"כאשר הנתבעים התבקשו להסביר את מהות החיובים, חלק מהתשובות שהתקבלו היו מספר פעמים שחזר על עצמו: 'לא זכור על מה'".

בנות הזוג טענו לאורך ההליך כי קורין נפלה קורבן לעוקץ, מרמה ועושק מתוכנן, וכי עצותיו הכלכליות של בראון - כמו הקמת חברת ההפקות - אף גרמו להן לנזקים כספיים נוספים ולחיובים מופרזים בהשוואה לתקופה שבה פעלה כעוסק מורשה.

מנגד, הנתבעים ניסו לאורך המשפט לגמד את אחריותו האישית של בראון וטענו כי ההתקשרות נעשתה מול החברה שבבעלותו בלבד. כמו כן טענו כי מערכת היחסים לא הייתה קשר רגיל של ספק ולקוח, אלא "סימביוזה כלכלית, רגשית, מקצועית, אומנותית ושיווקית". הנתבעים טענו כי היו מוסמכים להשתמש בצ'קים הריקים גם לצורך פירעון חובות של לקוחות אחרים. אולם בית המשפט והמומחה מטעמו דחו את מרבית הטענות הללו מחוסר אסמכתאות וראיות.

בסופו של ההליך הממושך, בית המשפט אימץ את מסקנות המומחה וקיבל את תביעת בנות הזוג במלואה. השופט חדיד פסק כי איתן בראון והחברה שבבעלותו ישלמו לתובעות את מלוא סכום התביעה המקורי בסך 815 אלף ו-594 שקלים, אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (בשנת 2019) מגיע לסך של 1.103 מיליון שקלים (1,103,131 שקלים).

בנוסף לסכום המרכזי, ומתוך הכרה בחומרת הניצול והפגיעה, הטיל בית המשפט על הנתבעים סנקציות כספיות כבדות נוספות: פיצוי בסך 100 אלף שקלים בגין עגמת נפש, שכר טרחת עורך דין בסך 120 אלף שקלים, והחזר מלא של כל הוצאות המשפט (כולל אגרות, עלויות מומחים ותמלולים) בגובה של כ-109 אלף שקלים.