בזמן שהיינו עסוקים במערכה מול איראן ולבנון, חצו בכל יום כ-700 משאיות עמוסות כל טוב, משטח ישראל לתוך עזה וסיפקו לרצועה סחורה בשווי של מאות מיליוני שקלים בחודש, באישור ממשלת ישראל. מי שעשו לא מעט כסף מהבוננזה העסקית הזו הן 11 חברות שזכו בדצמבר האחרון במכרז של "מנהל המכס והרכש" להפרטת הסיוע ההומניטרי לעזה.
ברשות המסים מסרבים לפרט מי החברות שזכו בקופת המזומנים הזו, אבל לוואלה נודע שבין הגופים והרשתות המרכזיות שקיבלו את הזיכיון לשמש כגורם המתווך ההכרחי והבלעדי בשרשרת האספקה נמנות, בין היתר, ארבע חברות ציבוריות, שרק שתיים מהן, רשתות "ויקטורי" ו"מהדרין" של יצחק תשובה, דיווחו על הזכייה במכרז לבורסה. יצויי כי "מהדרין", הייתה היחידה שציינה בדוחות את המסחר שלה עם עזה שנאמד ביותר מ-70 מיליון שקל. בנוסף אליהן, ניגשו למכרז, זכו בו, אבל לא דיווחו על הזכייה, יצרנית הנייר "שניב" ו"רמי לוי שיווק השקמה". לצידן נודע לוואלה שגם קרפור וקבוצת נוימן הפרטיות היו בין זוכות המכרז, אך עליהן לא מוטלת חובת השקיפות.
"לאף חברה אין אינטרס לפרסם שהיא מוכרת לעזה", אומר לוואלה מקור המעורה בפרטים, "כי זה עלול לפגוע בתדמית. מהחברות הפרטיות לא נדרשת שקיפות, אבל לציבור שמחזיק מניות בחברות שנסחרות בבורסה, מגיע לדעת שהחברות שבהן הוא משקיע בחרו לגשת למכרז, זכו בו והן עושות עם העזתים, זאת אומרת עם חמאס, עסקים, כיוון שהוא גוזר קופון שמן על כל עסקה".
פרדוקס האירוע המהותי
בדו"חות הרבעון האחרון של ויקטורי ורמי לוי, אין שום אזכור של מכירות לעזה, לטענתן כיוון שלא מדובר ב"אירוע מהותי". נסביר: חברה ציבורית חייבת לדווח לבורסה על כל אירוע או מידע שהוא מהותי. מידע מוגדר כמהותי אם הוא משמעותי ויכול להשפיע על שיקול דעתו של משקיע סביר השוקל לקנות או למכור את מניית החברה. קביעת המהותיות נשענת על "מבחן המשקיע הסביר", ואינה תלויה רק בסכום כספי, אלא גם באופי האירוע והשפעתו על עסקי החברה.
לטענת ויקטורי, המכירות לעזה התבצעו רק שלושה שבועות במהלך הרבעון הראשון ולכן היקפן אינו מהותי ולא מצריך דיווח. ברמי לוי טוענים שאכן ניגשו למכרז וזכו בו, אבל מכיוון שבסופו של דבר לא מכרו סחורה לעזה, לא היה צורך בדיווח לבורסה.
הבעיה היא, לפחות במקרה של ויקטורי, כשאין דיווח מפורט על המכירות הספציפיות לעזה, נשאלת השאלה האם הזינוק החריג של כ-784% ברווח הנקי של הרשת, שהסתכם בשיא של כ-18.6 מיליון שקל, לעומת כ-2.1 מיליון שקל בלבד ברבעון המקביל אשתקד, נובע ממכירת מוצרי החשמל כפי שטען אייל רביד, או מהמכירות הגדולות לרצועת עזה.
מהרשות לניירות ערך נמסר בתגובה: "הרשות אינה מתייחסת לפעילותה מול הגורמים המפוקחים, וככל שיידרש הדבר יבוא לידי ביטוי בדיווחי החברה".
ובינתיים: חמאס מתעצם
בדרג הצבאי מפגינים אי נחת מכמויות הסחורה העצומות שמועברות לעזה. לפני שבועיים הציג מתאם פעולות הממשלה בשטחים ובעזה, אלוף יורם הלוי, נתונים על התעצמות חמאס בעזה.
אלוף הלוי אמר לראש הממשלה כי על פי הסכם הפסקת האש, ישראל מחויבת להכניס 600 משאיות סיוע מדי יום. במינהל האזרחי סבורים כי מדובר בהיקף סיוע גדול פי ארבעה ממה שצריך להכניס לתוך עזה.
במינהל האזרחי טוענים כי חמאס גובה מיסים על כל משאית, והיקף ההכנסות בדרך זאת הוא עצום. מעבר לכך, חמאס משתמש בחלק מהמוצרים כדו שימושיים, כלומר ניתן להשתמש בחלק מהסיוע למטרות של פיתוח וייצור אמצעי לחימה.
מנגנון הפרטת האספקה והסיוע לרצועת עזה מבוסס על מעבר של שרשרת האספקה לידי המגזר הפרטי באמצעות מערך של "ספקים מאושרים".
העברת אספקת הסיוע ההומניטרי והסחורות לידי המגזר הפרטי החלה בעקבות כניסתן לתוקף של תקנות מינהל המכס, לפיהן כל רכש של סחורות המוגדרות כסיוע או כאספקה לרצועה מחויב להתבצע אך ורק דרך מאגר מצומצם ומפוקח של חברות ישראליות פרטיות שקיבלו מהמדינה מעמד רשמי של "ספק מאושר". מטרת המנגנון היא ליצור שרשרת אספקה מרוכזת ומבוקרת, שתפוקח על ידי מתפ"ש.
רשות המסים קבעה תנאי סף גבוהים וקשיחים, במטרה להגביל את ההשתתפות במערך לגופים לוגיסטיים וקמעונאיים גדולים בלבד, בעלי חוסן פיננסי מוכח. עבור "ספקים גדולים" נדרש מחזור פעילות שנתי העולה על 344 מיליון שקלים, "קמעונאים גדולים" נדרשו למחזור פעילות שנתי של למעלה מ-286 מיליון שקלים, לצד דרישה להחזקה של לפחות שלוש חנויות פיזיות או חנות מקוונת, וכן חובה לניהול מערכת הנהלת חשבונות ממוחשבת.
תנאים אלו צמצמו בצורה משמעותית את מספר השחקנים בשוק והותירו את הבלעדיות על הצינור הלוגיסטי בידי קומץ חברות ענק.
כל סחורה או משאית שמיועדת להיכנס לרצועת עזה חייבת לעבור דרך אחת מהחברות הללו, המשמשות כגורם מתווך ואחראי, אף על פי שעל פי הגדרת המערך הן אמורות לתפקד כצינור לוגיסטי בלבד ולא להיות מעורבות ישירות במסחר עצמו.
החברות הפרטיות שקיבלו את המעמד מפעילות מודל עסקי רווחי מאוד עבורן, המבוסס על גביית עמלות קבועות ומשתנות עבור כל משאית שנכנסת לרצועה. עמלת פיקוח בסכום קבוע של כ-10,000 שקלים עבור פעולות הפיקוח והבדיקה הלוגיסטית של כל משאית. מעבר לעמלה הקבועה, החברות גובות עמלת תיווך בגובה של כ-5% משווי הערך הכולל של הסחורה הנמצאת על גבי המשאית. עמלה זו מוערכת בממוצע בכ-5,000 שקלים נוספים למשאית.
בסך הכול, המנגנון הפרטי מייצר עלות ממוצעת של כ-15,000 שקלים עבור כל משאית בודדת שנכנסת לרצועה, עלות אשר מגולגלת ישירות ומתווספת למחיר הסחורה.
בכל יום נכנסות לרצועה כ-700 משאיות. עם מעברן את הגבול, הסחורה מועברת לידיהם של סוחרים מורשים מקומיים בתוך עזה, ואלו מוכרים אותה הלאה בשוק המקומי ברצועה. כך יוצא שהמדינה אמנם מפקחת ומגדירה את החוקים היבשים, אבל הפעילות הכלכלית הענפה, גלגול הכספים והרווחים הגדולים מנוהלים ומבוצעים בפועל על ידי גורמים פרטיים ואינטרסנטיים משני צידי הגבול.