מאז 7 באוקטובר חזרו אלפי ישראלים מהמלחמה אחרת. חלקם נפצעו בגוף, חלקם בנפש, לא מעט מהם בשניהם. הם יצאו מבית החולים, חזרו מהמילואים, התחילו טיפולים, ניסו להשלים לימודים, לשלוח קורות חיים, להגיע לראיון עבודה, להסביר פערים בקורות החיים, ובעיקר להבין איך חוזרים לחיים שהמשיכו להתקדם בזמן שהם עצמם נעצרו.
האתגר הזה אינו מתחיל ונגמר בפיצוי, בטיפול רפואי או בהכרה רשמית. עבור רבים מפצועי צה"ל, נכי צה"ל, משרתי מילואים ומתמודדי מצוקה פוסט-טראומטית, החזרה האמיתית לחיים עוברת גם דרך עבודה. לא רק משכורת, אלא מסגרת. סיבה לקום בבוקר. תחושת מסוגלות. מקום שבו אפשר להרגיש שוב חלק ממשהו.
אבל דווקא שם, בשוק העבודה, רבים מהם פוגשים מציאות מורכבת. מעסיקים שלא תמיד יודעים איך לגשת לנושא. מועמדים שלא יודעים אם לספר, מתי לספר וכמה לחשוף. אנשים צעירים שנעדרו חודשים ארוכים בגלל לחימה או שיקום, וכעת מתחרים על משרות מול מי שהמשיכו לצבור ניסיון. ובתוך כל זה נמצאת תחושה קשה: הם נתנו הכול, אבל עכשיו הם צריכים שמישהו ייתן להם צ'אנס.
האגף החדש בארגון נכי צה"ל
רותם פיליפס, ראש אגף התעסוקה וההשכלה בארגון נכי צה"ל, מתאר שינוי עמוק בהרכב האוכלוסייה שמגיעה כיום לארגון. לדבריו, עד מלחמת חרבות ברזל הגיל הממוצע של נכי צה"ל וכוחות הביטחון היה מעל 60. מאז 7 באוקטובר נוספו יותר מ-20 אלף חברים חדשים, בגיל ממוצע 31, רבים מהם מילואימניקים בגילי 20 עד 40, ורבים מתמודדים עם פוסט-טראומה.
ארגון נכי צה"ל הוא הארגון היציג של נכי צה"ל וכוחות הביטחון, וכל מי שמוכר עם 20% נכות ומעלה על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון חבר בו באופן אוטומטי. לצד פעילות ייצוגית מול המדינה, הארגון מפעיל את בתי הלוחם, המשמשים עבור רבים כתחנת מעבר בין בית החולים לקהילה: טיפולים, פיזיותרפיה, הידרותרפיה, טיפול נפשי, ספורט שיקומי, חוגים וקהילה.
אבל בשנים האחרונות התחדדה ההבנה שהשיקום לא יכול להיעצר שם. "אין שיקום בלי תעסוקה", אומר פיליפס. לדבריו, המטרה היא שבית הלוחם יהיה תחנה בדרך לחיים מלאים, לא המקום שבו החיים נעצרים.
מתוך ההבנה הזו הוקם לפני כשנתיים אגף התעסוקה וההשכלה בארגון. האגף מפעיל מערך רחב של ליווי תעסוקתי אישי, מנטורינג, ירידי תעסוקה, הכשרות מקצועיות וחיבורים למעסיקים. לפי פיליפס, יותר מ-500 נכי צה"ל כבר השתלבו בעבודה באמצעות האגף, שמקיים קשר קבוע עם יותר מ-300 מעסיקים. במקביל פועלת קהילת וואטסאפ בשם "בשביל ההצלחה", שבה חברים כ-4,000 נכי צה"ל ומפורסמות בה הזדמנויות תעסוקה, לימודים, הכשרות, סדנאות וירידי תעסוקה.
גם המדינה מעניקה סיוע בתחום ההשכלה. מי שמוכר עם 20% נכות ומעלה זכאי, לדברי פיליפס, למימון שכר לימוד מאגף השיקום של משרד הביטחון עד 35 אלף שקל בשנה, לצד דמי קיום בתקופת הלימודים. אלא שגם כאן, הכסף לבדו לא מספיק. סטודנט שחוזר ממילואים ארוכים, מתמודד עם פוסט-טראומה או מנסה ללמוד בזמן שגרת טיפולים, זקוק פעמים רבות גם לליווי, התאמות והבנה מצד המוסד האקדמי.
"אם מישהו ייתן לי הזדמנות - אני אול-אין"
לתוך המציאות הזו נכנסים סיפורים כמו זה של פיליפ, בן 30 מתל אביב. הוא מוכר כנכה צה"ל בעקבות פוסט-טראומה מהשירות הסדיר. אחרי שנים של טיפול ושיקום, הוא התחיל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן, וב-7 באוקטובר היה לקראת סיום התואר. עם פרוץ המלחמה התגייס למילואים, נכנס לעזה ונפצע מרסיס בעין כבר בשבוע הראשון. לאחר מכן חזר לצוות שלו, ולדבריו עבר מאז שבעה סבבים וכ-400 ימי לחימה בעזה ובלבנון.
השנה האחרונה של התואר, שאמורה הייתה להסתיים מזמן, נמשכה כמעט שלוש שנים. "אתה הולך למילואים שלושה חודשים ברפיח בלי טלפונים, ואז צריך לחזור לכיתה. זה בלתי אפשרי", הוא מתאר. היום הוא מחפש עבודה בתחומי ההייטק, האלגוריתמיקה או החומרה, תחומים שמתחברים ללימודי המתמטיקה שלו, אבל מגלה שהדרך לשם קשה.
הוא שולח קורות חיים, נעזר בעובדת תעסוקה ובמנטור מטעם ארגון נכי צה"ל, שלדבריו עושים איתו עבודה משמעותית ומנסים לפתוח דלתות. אך עדיין, הוא מרגיש שהיעדר ניסיון תעסוקתי לצד ההגדרה כנכה צה"ל גורמים למעסיקים להסס. "ברור לי שזה מורכב לאנשים כשהם שומעים נכה צה"ל", הוא אומר. "אבל זה הפוך. אם מישהו ייתן לי הזדמנות - אני אול-אין. ברגע שנתנו לך מטרה, זה מה שמחזיק אותך".
עבור פיליפ, כמו עבור רבים אחרים, העבודה אינה רק יעד מקצועי. היא חלק מהשיקום. "ברגע שאתה בבית לבד ואין לך מישהו שמכריח אותך לבוא ולעשות, שם מתחילות הבעיות", הוא אומר. "הדיכאונות, העצבים, הפוסט-טראומה יוצאת על אלפיים".
יש לכם משרה שיכולה להתאים לפיליפ או למחפשי עבודה נוספים שמתמודדים עם השלכות המלחמה? אפשר לפנות כאן לארגון נכי צה"ל ולסייע להם לחזור לשוק העבודה >>
כשהטראומה פוגשת את שוק העבודה
לצד המענים של המדינה וארגון נכי צה"ל, בשטח פועלים גם ארגונים חברתיים שמנסים לתת מענה למי שלא תמיד נכנסים להגדרות הרשמיות. אחת הדוגמאות המרכזיות היא נט"ל, שמסייעת לנפגעי טראומה על רקע לאומי וצבאי, בהם מילואימניקים, נפגעי פעולות איבה, שורדי מסיבות, משפחות חטופים ואנשים שחווים מצוקה פוסט-טראומטית גם אם אינם מוכרים רשמית במשרד הביטחון או בביטוח הלאומי.
שקד אריאלי, עובדת סוציאלית ומנהלת יחידת פיתוח אישי וקריירה בנט"ל, מסבירה כי כ-80% ממי שמגיעים לנט"ל לאורך השנים אינם מוכרים בשום מקום רשמי. חלקם לא פונים להכרה בגלל בושה, חלקם לא חושבים שמגיע להם, חלקם מתקשים להתמודד עם הבירוקרטיה, וחלקם פשוט לא יודעים להגדיר את מה שעובר עליהם.
תחום הקריירה בנט"ל פועל כבר כחמש וחצי שנים, אך מאז המלחמה גדל באופן דרמטי. לדברי אריאלי, לפני המלחמה קיבלו בתחום כ-200 איש ליווי, וכיום מדובר בכ-2,000 איש. בנוסף פועלת תוכנית "חוזרים למסלול" של ג'וינט-תבת בשיתוף נט"ל, משרד העבודה ומנהלת תקומה, שמלווה עוד יותר מ-1,000 נפגעי מלחמה.
המודל של נט"ל אינו מתמקד רק במציאת עבודה, אלא בשאלה איך הטראומה פוגשת את האדם בתוך עולם העבודה. קשיי ריכוז, הימנעות ממפגש עם צוות, קושי לקום בבוקר, דחיינות, פתיל קצר, חוסר ביטחון או ירידה בתחושת הערך, כל אלה עלולים להפוך את שוק העבודה לזירה מאיימת. "אנחנו עובדים על המיומנויות שנפגעו, בדיוק כמו שעובדים על הגוף בחדר כושר", אומרת אריאלי.
בנט"ל מציעים אימון קריירה מקצועי, מנטורים מתנדבים, מנהלות משאבי אנוש שמסייעות בכתיבת קורות חיים ובהכנה לראיונות, וגם הכשרות למעסיקים. המסר, מבחינת אריאלי, הוא שמעסיקים אינם "עושים טובה" כשהם קולטים אדם שמתמודד עם טראומה. הם יכולים לקבל עובד מחויב, איכותי ובעל יכולות, בתנאי שהם מבינים את המורכבות ויודעים לייצר קליטה רגישה ומותאמת.
קו הסיוע של עמותת נט"ל מעניק סיוע ותמיכה נפשית לנפגעי טראומה על רקע מלחמה וטרור 24/7 במספר 3362* ובצ'אט באתר.
הזדמנות לחזור להיות חלק
בסופו של דבר, השאלה אינה רק מה מגיע לפצועי צה"ל או למתמודדי טראומה, אלא איך החברה הישראלית מתייחסת למי שחזרו אחרת מהמלחמה.
המדינה הרחיבה מענים, ארגון נכי צה"ל בנה מערך תעסוקה והשכלה, עמותות כמו נט"ל פיתחו מודלים ייחודיים, ומעסיקים רבים כבר נכנסים לתמונה. ועדיין, עבור האדם שמול המסך ושולח עוד קורות חיים, הדרך עלולה להרגיש בודדה מאוד.
החזרה לשוק העבודה אינה פתרון קסם, אבל היא יכולה להיות נקודת מפנה. מקום עבודה נכון, מנהל שמבין, ליווי מתאים ומישהו שמוכן לתת הזדמנות, יכולים להפוך עבור פצועי המלחמה ומתמודדי הטראומה לא רק לקריירה, אלא לחלק משמעותי מהחזרה לחיים.