איראן השיגה מקור השפעה ומנוף לחץ חדש על הכלכלה העולמית, והיא ממש לא עומדת לוותר עליו. טהרן הוכיחה לעולם כי היא מסוגלת להטיל מצור אפקטיבי על נתיב מעבר הנפט החשוב ביותר בעולם, ועשתה זאת באמצעות מספר קטן יחסית של טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. לפי ניתוח מעמיק שהתפרסם ברשת CNN, אנליסטים מזהירים כי השפעתה של איראן על הנעשה במיצר הורמוז תימשך זמן רב מעבר לסכסוך הנוכחי, וזאת ללא קשר להסכמות שאליהן תגיע בסופו של דבר עם הבית הלבן.
חילופי המהלומות האחרונים בין ארצות הברית לאיראן מרמזים כי הסכם כלשהו עשוי להיות עדיין רחוק. אך מומחים מדגישים כי גם אם יושג הסכם כזה, לא סביר שהוא ישלול מאיראן את הנשק החדש שמצאה. להתפתחות זו יש השלכות משמעותיות על הכלכלה העולמית, שכבר כעת מיטלטלת מזעזוע אנרגיה היסטורי.
יש לזכור כי לפני המלחמה, העולם קיבל כחמישית מאספקת הנפט והגז הטבעי הנוזלי שלו דרך נתיב המים הזה, שנמצא כעת במחלוקת עזה. המאמצים לגוון את מקורות האספקה ולפנות אל מחוץ למיצר ולמזרח התיכון עשויים לשפר את ביטחון האנרגיה, אך מדובר במהלך שיעלה במחיר כבד. מעבר לסוגיית האנרגיה, חוסר הוודאות המתמשך בנוגע לביטחון המיצר ישפיע על שורה ארוכה של סחורות אחרות, החל מדשנים ודלק סילוני ועד להליום ואלומיניום.
גרגורי ברו, אנליסט בכיר בחברת הייעוץ לסיכונים פוליטיים Eurasia Group, מסביר כי איראן הוכיחה שיש לה את הכוח לסגור את המיצר ולשמור אותו סגור, אפילו מול מתקפות עזות מצד ישראל וארצות הברית. לדבריו, מדובר במשהו שאף אחד לא יוכל לקחת מהאיראנים לעולם, וזו למעשה "האופציה הגרעינית החדשה שלהם".
יחד עם זאת, מספר אנליסטים טוענים כי מיצר הורמוז פתוח - אפילו כזה שנמצא תחת שליטה חלקית של איראן - יסב פחות נזק לכלכלה העולמית מאשר מיצר סגור לחלוטין. חברת מודיעין הסחר Kpler פרסמה נייר עמדה הבוחן כיצד מיצר המנוהל על ידי איראן בשיתוף עם עומאן יכול לפעול ברמה הפרקטית, ואקדמאים שבסיסם בבריטניה הציגו קווי מחשבה דומים. הרעיון הזה, מדאיג ככל שיהיה, כבר הפך לחלק מהשיח המרכזי.
מצידה של איראן, המדינה פועלת באופן אקטיבי למסד את שליטתה במיצר, בניגוד מוחלט לדרישותיה של ארצות הברית. היא הקימה גוף בשם "רשות מיצר המפרץ הפרסי", כדי לפקח על פרוטוקול מעבר חדש, הכולל בדיקות מצד הרשויות באיראן ובמקרים מסוימים גם גביית תשלומים.
ארצות הברית כבר הגיבה בהטלת סנקציות על הרשות, ואסרה על חברות ספנות לחתום על הסכמים עם טהרן להבטחת מעבר בטוח, תוך שהבית הלבן מאיים בסנקציות משניות נגד חברות שישלמו אגרות לאיראן. למרות זאת, על פי הדיווחים, כמה סוחרי נפט וחברות ספנות כבר הגיעו להסדרים עם איראן בניסיון נואש להזרים נפט לשווקים העולמיים, שבהם המלאים הולכים ומתרוקנים במהירות.
אלן גלדר, סגן נשיא בכיר לזיקוק, כימיקלים ושווקי נפט בחברת המחקר Wood Mackenzie, מציין כי "הדבר החשוב ביותר כעת הוא שזרימת הנפט דרך המיצר תתחדש בהיקפים משמעותיים, שכן זה מה שיתחיל להעלים את זעזוע האנרגיה". מנגד, פיטר מרטין, ראש תחום הכלכלה בחברה, מזהיר כי "אם מיצר הורמוז יישאר סגור עד סוף השנה, מחירי נפט מסוג ברנט עלולים להתקרב ל-200 דולר לחבית - תרחיש שיהפוך את זעזוע האנרגיה למשבר כלכלי עולמי".
גלדר מעריך כי אגרה במיצר הורמוז תהיה זולה בהרבה עבור מחירי הנפט, בתנאי שמעבר המכליות יחזור לרמתו שלפני המלחמה, העומדת על כ-140 כלי שיט ביום. להערכתו, דמי מעבר של 2 מיליון דולר למכלית - המחיר שטהרן גבתה לפחות מכלי שיט אחד על פי חברת מודיעין הספנות Lloyd's List - יוסיפו כדולר אחד בלבד למחיר של חבית נפט. עם זאת, הוא מסייג ומעלה תהיות לגבי האופן שבו טהרן תנהל את הלוגיסטיקה של פיקוח על היקף כזה של כלי שיט, ומזהיר כי החשש המרכזי בכל ניהול של המיצר הוא מידת הגבלת הזרימה.
מנגד, חברת ייעוץ האנרגיה Rystad מאמינה כי תוספת של דולר או שניים היא הערכה שמרנית מדי. חורחה ליאון, ראש תחום הניתוח הגיאופוליטי בחברה, מסביר כי "מדובר למעשה בפרמיית סיכון גיאופוליטית של 10 עד 20 דולר לחבית". להערכת החברה, איראן תשמור על סוג מסוים של מנוף לחץ על מיצר הורמוז בהמשך הדרך, ומכאן שהסיכון לשיבושים נוספים הוא אמיתי לחלוטין. ליאון מדגיש כי "השווקים לא יחזרו למחירי נפט של 60 דולר לחבית, כפי שהיו בתחילת השנה, ואפילו לא בשנת 2027".
בין אם איראן תמסד את שליטתה במיצר ובין אם לא, הספקות לגבי הביטחון ארוך הטווח של נתיב המים יישארו בעינם, וחששות אלו כבר דרבנו את יצרניות הנפט הגדולות במפרץ להשקיע בנתיבי ייצוא חלופיים.
סעודיה ואיחוד האמירויות הטו חלק מייצוא הנפט שלהן דרך צינור "מזרח-מערב" וצינור "חבשן-פוג'יירה" בהתאמה, כאשר איחוד האמירויות כבר עובדת על צינור שני שיעקוף את המיצר. אך עבור מדינות אחרות באזור, החלופות הללו פחות כדאיות מבחינה פוליטית ומסחרית; כווית, קטאר ובחריין, למשל, יצטרכו להזרים את הייצוא שלהן בצינורות שיעברו דרך סעודיה או עיראק.
השיבושים שגרמה המלחמה במיצר הורמוז חידדו את המיקוד העולמי בביטחון האנרגיה, וזאת מיד בעקבות משבר האנרגיה הקודם שהציתה פלישת רוסיה לאוקראינה. המאמצים לגוון את שרשראות האספקה אל מחוץ למפרץ כבר בעיצומם, והם צפויים להגביר את ההשקעות באזורי הפקה אחרים כמו אמריקה הלטינית, לצד מעבר מואץ לחשמול ולאנרגיות מתחדשות.
ועדיין, המזרח התיכון עתיר הנפט יישאר קריטי למילוי צורכי האנרגיה של העולם עוד זמן מה, מה שרק הופך את נשק האנרגיה החדש של איראן לעוצמתי ומאיים הרבה יותר. הכלכלה העולמית תיאלץ להכיר במציאות הזו, המרמזת כי בסופו של דבר, הביטחון של הורמוז והמפרץ הפרסי יהיה תלוי במידה רבה אך ורק בפעולות ובהחלטות שתקבל טהרן.