משרד האוצר הגיש לממשלה את תכנית התקציב התלת-שנתית המעודכנת לשנים 2027-2029, כפי שמחייב החוק. המסמך המקיף חושף תמונה מורכבת: מצד אחד, המשק הישראלי מפגין חוסן מפתיע, שמוביל לעדכון כלפי מעלה של תחזיות גביית המסים; מצד שני, התארכות המלחמה בלבנון ומבצע "שאגת הארי" מותחים את תקציב הביטחון לממדים חסרי תקדים, ומנפחים את הגרעון הממשלתי ואת מלאי החוב של המדינה. מעל כל אלה, האוצר מטיל פצצה אקטוארית בנוגע לעתידו של המוסד לביטוח לאומי.
המילואים והלבנון חתכו את הצמיחה, אבל ההכנסות ממסים עולות
לפי נתוני הכלכלן הראשי באוצר, קצב הצמיחה החזוי לשנת 2026 יעמוד על 4.0% בתרחיש הבסיס. מדובר בעדכון כלפי מטה של 0.7% לעומת התחזיות מחודש מרץ האחרון. הסיבה הרשמית: הלחימה בלבנון ומבצע "שאגת הארי" התארכו מעבר לתרחישים המוקדמים. המבצע הצבאי אף הוביל להתכווצות חדה של התוצר ברבעון הראשון של השנה בשיעור של 3.3% במונחים שנתיים, ושלח מאות אלפי ישראלים (כ-670 אלף בשיא) להיעדרות מהעבודה.
ועם זאת, באוצר שומרים על טון אופטימי: התחזית ל-2026 עדיין גבוהה ממנעד תרחישי הצמיחה הפסימיים שפורסמו בסוף מרץ, בעיקר בזכות התכווצות מתונה מהצפוי ברבעון הראשון והתאוששות מהירה באפריל.
ההפתעה הגדולה מגיעה מכיוון הכנסות המדינה: למרות הירידה בתחזית הצמיחה, נתוני הגבייה בפועל היו חזקים, ועל כן תחזית ההכנסות ממסים לשנת 2026 עודכנה כלפי מעלה מ-560.6 מיליארד שקל ל-567.4 מיליארד שקל. סך הכנסות המדינה (כולל אגרות והכנסות אחרות) צפוי להגיע ל-594 מיליארד שקל השנה, ולטפס ל-612.7 מיליארד שקל בשנת 2027.
באוצר ממהרים לסייג בזהירות הנדרשת: "התחזיות כולן חשופות לאי-ודאות גבוהה במיוחד וגורמי סיכון רבים הנגזרים בעיקר מהמצב הביטחוני".
למעשה, תרחיש הבסיס האופטימי של האוצר מניח "כי אין חידוש לחימה מול איראן, והיקף גיוס המילואים פוחת בהדרגה במהלך השנה". פגיעה בהנחה הזו עלולה לשבש את כל התחזיות הפיסקליות.
"הבור" הביטחוני: תקציב הביטחון מסרב לרדת
המלחמה שינתה מן היסוד את הרכב ההוצאה הציבורית של ישראל, והמסמך מוכיח כי הגידול בהוצאות הביטחון אינו אירוע חולף, אלא נטל קבוע לטווח הבינוני. בשנת 2022, ערך המלחמה, תקציב הביטחון היווה כ-15.5% בלבד מתקציב המדינה. בשנת 2026 הוא צפוי לעמוד על כ-23% עד 24%.
על פי הנומרטור שהוגש, הוצאות אשכול הביטחון והסדר הציבורי לשנת 2027 יעמדו על סכום עתק של 150.4 מיליארד שקל - המהווים 22.3% מסך מחויבויות הממשלה לשנה זו (העומדות על 673.5 מיליארד שקל).
באוצר מותחים ביקורת מרומזת על מנגנון הגיוס הנוכחי: "השימוש הנרחב במערך המילואים, בהיקפים משמעותיים ביותר, לתקופות ארוכות מאוד, באמצעות צווי 8, הינו תקדימי ומחייב חשיבה מחודשת ביחס למנגנון השימוש בצווי 8 בהיקפים גדולים מאוד, ללא הגבלת זמן וללא הגבלת היקף".
באוצר מדגישים כי חלק מהמעטפת והתגמולים שהורחבו דרמטית משולמים שנה לאחר השירות, דבר שמנפח את תקציב 2027.
בנוסף, הכלכלנים מזהירים כי הנתונים הללו עדיין לא כוללים תוכניות התעצמות חדשות שנמצאות בדיונים, או את המלצות "ועדת מור-יוסף" להרחבת מערך שיקום פצועי צה"ל, אשר לכשיתקבלו - יקפיצו את ההוצאות עוד יותר. הנטל הפיסקלי כבר נותן את אותותיו: דירוג האשראי של ישראל ירד ומחיר גיוס החוב עלה, מה שיגדיל משמעותית את תשלומי הריבית של המדינה, שיגיעו באשכול החזרי החוב ל-87.4 מיליארד שקל בשנת 2027.
פצצת הזמן של הביטוח הלאומי: קריסה מוחלטת ב-2029?
הפרק המטלטל ביותר במסמך נוגע ליציבות הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי. לפי האוצר, הביטוח הלאומי נמצא בגירעון שוטף מאז שנת 2024 (שעמד על 6.4 מיליארד שקל ב-2025), והוא מכסה אותו באמצעות קרן עודפי העבר שלו.
התחזית האקטוארית הרשמית חורצת סימן שאלה מובהק מעל עתיד הרשת הסוציאלית של אזרחי ישראל: "ללא שינוי מדיניות הוא [הביטוח הלאומי] לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו החל משנת 2029, אז החזרי קרן הביטוח הלאומי לא יספיקו לסגירת הגירעון השוטף. המשמעות היא שהביטוח הלאומי לא יוכל לשלם את כלל הקצבאות אותן הוא מחויב לשלם על פי חוק".
הסיבות לגירעון המהיר הן שינויי מדיניות שהרחיבו את הזכאויות בענפי הסיעוד והנכות מאז 2018 (הוצאות קצבת ילד נכה, למשל, זינקו ב-30% בממוצע בשנה מאז 2022), לצד זינוק בתשלומי איבה בעקבות המלחמה.
במקביל, באוצר מפנים אצבע מאשימה לעיוותים קשים ואי-שוויוניות במנגנון הגבייה מהאוכלוסייה שאינה עובדת. לפי הנתונים, שכיר המשתכר שכר ממוצע במשק (13,566 שקל ב-2026) משלם דמי ביטוח לאומי שנתיים של 5,880 שקל. לעומת זאת, אדם שאינו עובד משלם 1,716 שקל בלבד בשנה (פחות מ-30% מהשכיר), ואילו אברכים וסטודנטים הזכאים להנחות משלמים 576 שקל בשנה בלבד - פחות מ-10% מהגבייה משכיר ממוצע. למרות זאת, הזכאות לקבלת קצבאות אינה נפגעת ואינה נגזרת מגובה התשלום.
כדי למנוע את קריסת המוסד בתוך שלוש שנים, באוצר דורשים לבצע התאמות כואבות: צמצום הוצאות בענפים שייצרו את הגירעון, או לחלופין, העלאת דמי הביטוח הלאומי באופן רוחבי - צעד שיכביד שוב על נטל המס של האוכלוסייה העובדת ויפגע בשוק התעסוקה. כמו כן, נדרש תיקון במדיניות הגבייה כדי להתאים את התשלומים של מי שאינם עובדים.
הזזת המטרות של הממשלה
עוד עולה מהמסמך כי הממשלה נאלצת לבצע "קוסמטיקה מתודולוגית" כדי לעמוד ביעדים. האוצר ביצע העברה של עשרות מיליארדי שקלים (כ-19.7 מיליארד שקל ב-2027) מאשכול התשתיות לאשכול השירותים החברתיים. מדובר בתקציבי סבסוד התחבורה הציבורית (משרד התחבורה) והסיוע בשכר דירה (משרד השיכון). באוצר מסבירים כי הצעד נועד לשקף נאמנה את תכלית ההוצאה, שכן לא מדובר בפיתוח תשתיות אלא בסבסוד שירות לאזרח.
בנוסף, נרשמו עיכובים משמעותיים בביצוע תוכניות החומש לשיקום ופיתוח הצפון (בסך 15 מיליארד שקל) ושיקום חבל תקומה ועוטף עזה (17.5 מיליארד שקל). בשל קבלת החלטות איטית וקצבי ביצוע נמוכים בשטח, חלק ניכר מהתקציבים הללו נדחו משנת 2026 לשנים הבאות ונפרסו מחדש, מה שבאופן פרדוקסלי "מוריד" את היקף ההוצאה השנתית החזויה בטווח הקצר של התוכנית התלת-שנתית.
הממשלה תצטרך להכריע בקרוב כיצד לאזן את הנומרטור, כאשר לפתחה מונחות החלטות על הסכמי שכר ענקיים שיפוגו בשנים הקרובות (עם הסתדרות המורים, הרופאים וההסתדרות הכללית) והסכמים קואליציוניים - שאף אחד מהם עדיין לא משוקלל בתחזית ההוצאות הנוכחית.