בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה תביעה שהגיש אדם נגד אחיו וגרושתו של האח, במסגרתה ביקש להצהיר כי הוא זכאי ל־40% משווי דירה שנרכשה על ידי בני הזוג לפני כ-30 שנה.
השופטת לורן אקוקה קבעה כי התובע לא הצליח להוכיח שהכספים שהעביר לאחיו הקנו לו זכויות בעלות בדירה, וכי גם אם מדובר היה בהלוואה - הרי שהתביעה התיישנה לפני שנים רבות.
לפי התביעה, בעת רכישת הדירה העביר התובע לאחיו 70 אלף דולר מתוך הסכום הראשוני שנדרש לרכישה, בעוד האח השקיע 40 אלף דולר. לטענתו, מדובר היה בהשקעה שהקנתה לו למעשה כ־40% משווי הנכס. הוא טען כי לאורך השנים ביקש לקבל את חלקו בחזרה אך נדחה שוב ושוב, וכי רק לאחר שנודע לו שהאח ואשתו עומדים להתגרש החליט לעמוד על זכויותיו.
התובע הסתמך בין היתר על הסכם ממון שנחתם בין בני הזוג לפני נישואיהם, ובו צוין כי 70 אלף דולר ניתנו על ידי אחיו של הבעל כהלוואה שיש להחזיר על ידי שני בני הזוג. לטענתו, סעיף זה מהווה ראיה לכך שהכספים לא היו מתנה אלא השקעה המזכה אותו בחלק יחסי מהדירה.
האח, תמך באופן כללי בגרסת התובע ואישר כי אחיו העביר לו את הכספים וכי אלה לא הושבו לו עד היום.
מנגד טענה גרושתו של האח כי מדובר בתביעה מלאכותית שנולדה רק על רקע הליך הגירושין המתנהל בינה לבין בעלה לשעבר. לדבריה, הכספים כלל לא ניתנו כהשקעה של התובע אלא לכל היותר כהלוואה מהוריהם של האחים, אשר עם השנים הפכה למתנה. היא הדגישה כי במשך עשרות שנים לא קיבלה כל דרישה להשבת כספים, ולכן גם אם הייתה הלוואה - היא התיישנה מזמן. עוד טענה כי מדובר בניסיון משותף של שני האחים לצמצם את חלקה בדירה במסגרת הליך חלוקת הרכוש ביניהם.
השופטת קבעה כי גרסת ההשקעה אינה מתיישבת עם הראיות: לא הוצג כל הסכם בכתב המקנה לתובע זכויות בדירה, ובכל מסמכי הרכישה, כולל בזיכרון הדברים, הסכם המכר ורישומי המקרקעין, מופיע האח כרוכש היחיד, ללא כל אזכור של התובע.
השופטת ציינה כי בהסכם הממון נכתב במפורש כי מדובר בהלוואה מאחיו של הבעל ולכן לא הייתה כל כוונה להקנות לתובע זכויות בעלות בנכס. השופטת דחתה גם את טענת גרושת האח שלפיה הכספים היו מתנה מההורים.
לאחר שקבעה כי מדובר לכל היותר בהלוואה, השופטת הדגישה כי חלפו למעלה מ־25 שנים מאז העברת הכספים והגשת התביעה. לדבריה, גם אם הייתה מתקבלת טענת התובע שמדובר בהשקעה, התביעה הייתה מתיישנת בשל חלוף הזמן. אם מדובר בהלוואה - הרי שהיה על התובע לדרוש את השבתה בתוך זמן סביר ולא להמתין עשרות שנים. השופטת ציינה כי התובע הודה בעדותו כי אילולא פרידת בני הזוג כלל לא היה מגיש את התביעה, מה שתומך בטענת הגרושה כי מטרתה לצמצם את חלקה בדירה.
ביהמ"ש פסק כי התובע לא הוכיח זכות קניינית כלשהי בדירה וכי מדובר בהלוואה שהתיישנה והוא חויב לשלם לגרושת אחיו הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.
עו"ד קובי כהן, מומחה בהלוואות להשקעה וניהול סיכונים פיננסיים מסביר כי הלוואה בתוך המשפחה מהווה כלי השקעה מצוין, ובמקרים מסויימים הוא גם מתכון לסכסוך. פסק הדין מדגיש כי מתן הלוואה בין בני משפחה דורש תכנון וחשיבה משפטית אף יותר מאשר הלוואות מחוץ לתא המשפחתי.
לדבריו, "היתרון העצום בהלוואות בין חברים או משפחה הוא היכרות של הפרסונה שמולך, אתה יודע מה האישיות שלו, מה העסק שלו, והאם הוא באמת משקיע את הכספים בהשקעות שמניבות פרי, או שנוטל את כספי ההלוואה לצריכה עצמית".
עו"ד כהן מספר כי לעיתים אנשים מניחים שהלוואה בין קרובים וחברים ניתן להעניק "בלי ניירת", אך דווקא במשפחה חשוב יותר להקפיד על הסכם רשמי מפני שבין בני המשפחה יכולה לחול "חזקת המתנה", כלומר שהכספים ניתנו לכאורה בתור מתנה ולא מתוך כוונה שיוחזרו בעתיד הרחוק, מה שפחות סביר שיתרחש בין צדדים שאינם בני משפחה.
לסיכום הוא מציין כי "במיקרה הנדון, אם ההלוואה היתה נערכת על פני מסמך הלוואה קצר המוסכם על הצדדים, אשר מפרט את תנאי העסקה, כמו גובה ההלוואה, ריבית מוגדרת, מועד תשלום הריבית, מועד החזרת הקרן, והסנקציה במידה של איחור או הפרת ההסכם, הסיפור היה נגמר אחרת".