אחרי חודשים ארוכים שבהם נמנע מלהתערב בשוק המט"ח, בנק ישראל מודה ומאשר רשמית כי במהלך חודש מאי האחרון ביצע רכש אגרסיבי של כ-801 מיליון דולר. הצעד הדרמטי, שנועד לפי הודעת הבנק לשמור על פעילותו הסדירה של השוק באופן נקודתי, מגיע על רקע צניחה חופשית של המטבע האמריקאי, ומסמן שינוי כיוון אפשרי במדיניות המוניטרית של ישראל.
ההתערבות המאסיבית הזו הזניקה את יתרות מטבע החוץ של מדינת ישראל לשיא חדש של כ-238.7 מיליארד דולר בסוף חודש מאי, גידול של קרוב ל-3 מיליארד דולר לעומת החודש הקודם. נתון זה אומר שיתרות המט"ח של המדינה מהוות כעת לא פחות מ-37.2% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), נתון המעניק לבנק כרית ביטחון עצומה, אך גם מעורר שאלות לגבי מחיר ההתערבות בשוק חופשי.
מה שהצית את הטלטלה בשווקים מלכתחילה היה נאום מפתח שנשא נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, בשבוע שלפני כן. בנאומו, שלח הנגיד רמז עבה לעבר השווקים הפיננסיים, כאשר הבהיר כי המשך מגמת הירידה בציפיות האינפלציה עשוי להצדיק מעבר מהיר וחד יותר למדיניות מוניטרית מרחיבה. במילים פשוטות, הנגיד אותת על כוונתו להוריד את הריבית בקצב מהיר מכפי שהעריכו הכלכלנים עד כה.
השוק, שמגיב תמיד לציפיות עתידיות, לא איחר להגיב לדברי הנגיד. ההערכות כי הריבית השקלית עומדת לרדת הפחיתו את האטרקטיביות של השקל בעיני משקיעים, והובילו לגל מכירות שגרר היחלשות עקבית של המטבע האמריקאי בלמעלה מ-3%. ביום שישי האחרון נקבע השער היציג של הדולר על רמה נמוכה של 2.908 שקלים. מנגד, דווקא היורו רשם התחזקות מול השקל, ושערו היציג נקבע על 3.3812 שקלים.
השילוב בין התערבות ישירה במסחר במט"ח לבין הצהרות התומכות בהורדת ריבית, מצביע על כך שבנק ישראל מנסה לנווט בסביבה כלכלית מורכבת. מצד אחד, הבנק מעוניין למנוע ייסוף חד מדי של השקל שעלול לפגוע ביצואנים ובתוצר המקומי, ומצד שני, הוא מנסה לתמוך בצמיחת המשק באמצעות הורדת עלויות האשראי, כל זאת תוך שמירה על יציבות המחירים.
האם הרכש המאסיבי של חודש מאי יספיק כדי לבלום את המגמה, או שמא נראה את בנק ישראל ממשיך לפתוח את הכיס גם בחודשים הקרובים? התשובה לכך תלויה במידה רבה בנתוני האינפלציה הבאים ובקצב שבו יחליט פרופ' ירון להוריד את הריבית.