בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע לאחרונה בסכסוך מורכב המפגיש בין זכויות ממוניות מתוך הסכם גירושין ישן לבין דיני הירושה והתקנונים של קרנות הפנסיה, בפסק דין שניתן על ידי סגן הנשיאה, השופט טל פפרני.
השאלה המרכזית שעמדה במרכז הדיון הייתה האם אישה גרושה זכאית להמשיך ולקבל כספים וזכויות פנסיוניות מכוח הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין עשרות שנים לפני פטירתו של הגרוש, כאשר הכספים הללו הם חלק מעיזבונו של המנוח אותם קיבלה בת הזוג החדשה של המנוח.
הרקע למחלוקת החל בהסכם גירושין שנחתם ואושר בבית הדין הרבני, ובמסגרתו נקבע כי האישה זכאית למחצית מזכויות הפנסיה של בעלה לשעבר. המנוח התחייב לתת הוראה בלתי חוזרת לחברת הפנסיה להעביר את חלקה ישירות אליה, ואף התחייב לשלם לה תשלום חודשי קבוע בהפרש משלים עד לסך של 1800 שקל צמוד למדד עד מותה.
ההסכם אף קבע כי במקרה של פטירה, מלוא התשלומים יועברו מתוך גמלת הבעל ישירות על ידי החברה לאישה. המנוח שילם בפועל סכום חודשי מסוים עד לפטירתו, אך לאחר מותו הודיעו יורשיו לאישה כי יפחיתו את התשלום ולאחר מכן הפסיקו אותו לחלוטין. בעקבות כך, הגישה הגרושה תביעה נגד העיזבון והאלמנה הנוכחית.
הגרושה טענה כי עיזבון המנוח מחויב לקיים את ההתחייבויות החוזיות החד-משמעיות שנטל על עצמו הגרוש בהסכם הגירושין. מכיוון שלאחר פטירתו לא ניתן ליישם את ההוראה הבלתי חוזרת ישירות מול קרן הפנסיה, בשל קבלת קצבת שארים על ידי אלמנתו הנוכחית, טענה הגרושה כי היא זכאית לגבות את השווי הכלכלי של זכויות אלו מתוך כספי העיזבון.
בנוסף, דרשה התובעת למנות אקטואר כדי לחשב הפרשי הצמדה למדד שלא שולמו לה כדין לטענתה לאורך השנים, וכן תבעה החזר עבור הוצאות ביטוח בריאות שלדבריה המנוח היה צריך לשאת בהן על פי הסכמות קודמות.
מנגד, ההגנה, שיוצגה על ידי אלמנתו ויורשיו של המנוח, ביקשה לדחות את התביעה על הסף. הנתבעים טענו להתיישנות של עשרות שנים בכל הנוגע לדרישות הכספיות של הצמדה וביטוח רפואי, דבר שגרם להם לנזק ראייתי כבד לאחר פטירת המנוח.
בנוגע לפנסיה, נטען כי עם פטירתו של המנוח התבטלה גמלת הפנסיה שלו, וכי קצבת שארים אינה חלק מהעיזבון אלא זכות עצמאית לאלמנה מכוח תקנון קרן הפנסיה. ההגנה הדגישה כי אדם אינו יכול להעניק בחוזה זכויות שאין לו עצמו, וכי המנוח לא היה רשאי להטיל על קרן הפנסיה חיובים המנוגדים לתקנונה. כמו כן, נטען כי התובעת, כגרושה, אינה זכאית למזונות מן העיזבון על פי חוק הירושה.
בית המשפט פירש את הסכם הגירושין על פי כללי חוק החוזים והפסיקה, ומצא כי לשון ההסכם הייתה ברורה ונהירה ושיקפה כוונה להקנות לגרושה יציבות כלכלית עד אריכות ימיה. נקבע כי הפתרון הראוי, המאזן בין זכויות האלמנה לקצבת השארים לבין התחייבויות המנוח כלפי גרושתו, הוא חיוב העיזבון עד לגיל תוחלת החיים הממוצעת לנשים.
באשר לדרישות הכספיות האחרות של הגרושה לגבי ביטוח הבריאות והפרשי הצמדה רטרואקטיביים, אלו נדחו בשל חוסר הוכחה, התיישנות ושיהוי כבד. בסופו של דבר, חויב העיזבון לשלם לגרושה 1800 ש"ח לחודש.
עו"ד אביאל לאמש שמשרדו עוסק בגישור משפחתי מסביר כי "מדובר בהתנגשות משפטית בין הסכם גירושין לבין דיני הירושה, כאשר בית המשפט נדרש לאזן בין זכויות והתחייבויות שנוצרו במועדים שונים ובמסגרות משפחתיות שונות. הסכסוך המשפטי עוסק באופן שבו החוק והחוזה נפגשים, ונשאלת השאלה: האם יכולנו לצפות את זה קודם? האם ניתן, מעבר לפן החוזי היבש, לתכנן את הדברים בצורה שתעניק ביטוי אמיתי לרצונות ולצרכים של כלל הצדדים המעורבים?"
לדבריו, "נכון לעבור תהליך של הסכמות והידברות, תהליך כזה מאפשר לראות את הנולד, לפתוח את מפות האינטרסים הסמויים של ביטחון ויציבות ולנסח מנגנוני הבטחה חלופיים. בדרך זו, ניתן למנוע מראש את כדור השלג ההרסני שמוביל למלחמה ומשם להכרעה שיפוטית כפויה".
לסיום, עו"ד לאמש מדגיש כי "פסק הדין מלמד אותנו כי הסכמי משפחה אינם יכולים להישען רק על ציווי משפטי נקודתי ופסיקות קיימות. אני ממליץ לייצר מראש מסמך צופה פני עתיד, אשר יעניק ביטוי מלא לדברים שבאמת חשובים לנו ואיך נרצה שהם ייראו בהמשך הדרך".