משרד הבריאות עדכן ביום שישי כי במהלך החקירה בפרשת מחיות התינוקות של המותג "פרינוק" אותרו שני מוצרים נוספים שבהם נמצאו חומרי הרגעה מסוג קלונזפאם ולורזפאם. בכך עולה לחמישה מספר המוצרים שבהם זוהו החומרים התרופתיים. לפי הודעת המשרד, שלושה מהמוצרים נמסרו על ידי המשפחות שילדיהן אושפזו לאחר צריכת המחיות, ושני המוצרים הנוספים נדגמו ישירות ממדפי רשת המזון בירושלים. ע
ד כה דווח על שני אירועים שבמסגרתם אושפזו חמישה ילדים, עם חשד לחשיפה לחומרים ממשפחת הבנזודיאזפינים - חומרים פסיכואקטיביים שמשמשים להפחתת תסמיני חרדה וככדורי שינה. הפרשה המטרידה הזו יכולה היתה להיחשף כחודש קודם לכן. כבר אז טופל מקרה ראשון, שני ילדים שהגיעו למיון הדסה עין כרם עם תסמינים דומים. הצוות הרפואי העביר למשטרה את המחית שנקנתה באותו סופר והמשטרה ביקשה להעבירה לבדיקת משרד הבריאות.
אלא שמשרד הבריאות, מסיבות לא ברורות, לא ראה לנכון לבדוק את המחית. רק לאחר האירוע השני, ביום חמישי האחרון, שבו הובהלו שלושה ילדים למיון בו-זמנית, פנה המשרד למשטרה וביקש לקבל את הצנצנת הראשונה לבדיקה.
הגילויים החדשים מציפים שאלות קשות על מחדל הרגולטור. האם משרד הבריאות יחויב לפצות את המשפחות על רשלנות, ומהו פוטנציאל הנזק הנפשי של ההורים? כדי לעשות סדר, פנינו לעו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני נזיקין
האם התנהלותו של משרד הבריאות מהווה רשלנות על פי דיני הנזיקין?
"רשלנות בדיני הנזיקין הישראליים מוכחת בארבעה יסודות מצטברים: חובת זהירות, הפרתה, נזק, וקשר סיבתי. שניים הראשונים מתקיימים כאן לכאורה. חובת הזהירות נבחנת בשני מישורים. במישור המושגי, משרד הבריאות הוא, כהגדרת המשטרה עצמה, "הגורם האמון על בדיקת מוצרי מזון", ולכן חב חובת זהירות כלפי ציבור הצרכנים, חובה מוגברת כשמדובר במזון לתינוקות. במישור הקונקרטי, לא היה מדובר בחשד עמום אלא בדיווח ממוקד מבית חולים על שני ילדים שאושפזו לאחר אכילת מוצר מזוהה, שהצנצנת שלו הייתה זמינה לבדיקה.
"גורם שאמון על בטיחות המזון יכול וצריך לצפות שאי-בדיקת מוצר חשוד תוביל להמשך מכירתו ולפגיעה בילדים נוספים. הפרת החובה נמדדת מול ה"גורם הסביר", לפי ההתנהגות ולא לפי התוצאה. גורם סביר במצב כזה היה מורה על בדיקת מעבדה, פעולה בסיסית ושגרתית, וההימנעות ממנה היא הסטייה מהסטנדרט. את זה מחזקת התנהלות המשרד עצמו: לאחר האירוע השני הוא ביקש מיד את הצנצנת ובדק אותה, ובכך הוכיח שהיכולת, הזמינות והצורך המקצועי היו קיימים כבר במקרה הראשון. הפער בין השניים הוא מדד ההתרשלות".
ומה לגבי הנזק?
"אף שהתינוקות שוחררו מבתי החולים כעבור ימים אחדים, ועל פניו ללא נזק ארוך טווח, דווקא ההורים עשויים להיות הנפגעים העיקריים כאן. החרדות והמצוקה הנפשית שהתעוררו בעקבות הסיוט שאליו נקלעו, מראה ילדם קורס לנגד עיניהם, עלולות להשאיר בהם חותם נפשי משמעותי. מבחינה משפטית הורה הוא "ניזוק עקיף", וזכאותו לפיצוי על נזקו הנפשי נבחנת לפי הלכת אלסוחה, ההלכה המנחה בנזק נפשי לבן משפחה. ההלכה מציבה ארבעה תנאים: קרבת משפחה לנפגע, התרשמות ישירה מן האירוע, קרבה במקום ובזמן, ועוצמת נזק נפשי מספקת. בשלושת הראשונים ההורים עומדים.. השאלה המכרעת היא אם פגיעתם הנפשית תגיע לרף שאלסוחה דורשת, שאלה פתוחה שתיבחן לגופה לפי עוצמת הפגיעה, משכה והתיעוד הרפואי".
מדוע, מבחינה פסיכולוגית, ההורים חטפו טראומה שעלולה ללוות אותם, גם אם ילדיהם החלימו במהירות?
"מבחינה פסיכולוגית, ההורים נחשפו לאירוע שעלול להותיר בהם חותם מתמשך. המחקר מלמד שעוצמת התגובה הטראומטית נקבעת לא לפי חומרת הפגיעה הרפואית האובייקטיבית, אלא לפי החוויה הסובייקטיבית, ושאינה מותנית כלל באיום מוות. הורה שראה את ילדו קורס לנגד עיניו חווה איום על היקר לו מכול, גם אם הילד החלים במהירות. תגובות אלה, המכונות "סטרס טראומטי רפואי", כוללות מחשבות חודרניות, הימנעות, ערנות יתר ושינה מופרעת, ולעיתים מתפתחות להפרעת דחק פוסט טראומטית. אמנם רק חלק מהנחשפים מפתחים הפרעה מלאה, אך הצפייה בילד מאבד הכרה מציבה את ההורים בקבוצת סיכון ממשית. החלמתו הגופנית של הילד אינה מבטיחה את החלמתם הנפשית".
מה סכום הפיצוי שההורים עשויים לקבל?
"אם הפגיעה הנפשית של ההורה תישאר ברמת מצוקה זמנית ללא נכות, הפיצוי עשוי לנוע בטווח של עשרות אלפי שקלים, בעיקר כאב וסבל והוצאות טיפול. אם תיקבע נכות נפשית ממשית ומתמשכת, הסכום יכול להגיע למאות אלפי שקלים ואף יותר, בהתאם לשיעור הנכות, לגיל ההורה ולפגיעה בכושר עבודתו".
מה היה קורה אילו פרשה דומה הייתה מתרחשת בארצות הברית, האם בית המשפט היה מחייב את משרד הבריאות האמריקאי לשלם פיצוי עונשי?
"אילו התרחש האירוע בארצות הברית, התמונה מול גוף ממשלתי הייתה הפוכה מהדימוי הרווח של פיצויי הענק האמריקאיים. דוקטרינת החסינות הריבונית חוסמת תביעות נגד המדינה, והחוקים שמוותרים עליה חלקית אוסרים במפורש לפסוק פיצויים עונשיים נגד רשויות. כך שגם אילו התרשל משרד הבריאות בדיוק כפי שתואר, ההורים היו זוכים לכל היותר בפיצוי על הנזק הממשי שהוכח, אך לא בשקל אחד של פיצוי עונשי.
"זהו פרדוקס מעניין: דווקא במדינה הנחשבת לבירת הפיצויים העונשיים, גוף ציבורי שמתרשל מוגן הרבה יותר מיצרן פרטי או מרשת מסחרית. הנשק המרתיע המרכזי של דיני הנזיקין אינו נשלף כלל כשהנתבעת היא המדינה".