ד"ר הופמן רוקד בקברו: צו נשיאותי עליו חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באפריל 2026, המורה ל-FDA לקצר דרמטית את לוחות הזמנים לאישור תרופות פסיכדליות, הציף את הסקטור בוול סטריט בגל עליות חד: מניית Compass Pathways זינקה בכ-55%, ומניית atai Life Sciences עלתה בכ-25%.
במקביל לרוח הגבית הממשלתית, מדינת טקסס הקצתה 50 מיליון דולר למחקר איבוגאין לטיפול בהתמכרויות ו-PTSD. השוק מסמן שני יעדי מפתח עד סוף השנה: הגשת בקשת אישור ראשונה ל-FDA עבור פסילוסיבין (פטריות הזיה), לצד הגשה מחודשת של הבקשה עבור MDMA - זאת לאחר שהגשה קודמת שבוצעה שנתיים קודם לכן (ב-2024) נדחתה על ידי הסוכנות בשל חוסר מוכנות ודרישה להשלמת נתונים.
הרוח הגבית מוושינגטון והסתערות המשקיעים אינן נובעות משיקולים הומניטריים, אלא מתפיסה מאקרו-כלכלית קרה. הימים שבהם חומרים פסיכדליים הוזכרו בהקשר של מסיבות טראנס ותרבות פנאי בלבד חלפו מן העולם. כיום, לאחר כברת הדרך שעבר התחום, הם הולכים ומתבססים כפתרון מדעי ויעיל לצמצום העלויות של מגפת הדיכאון והפוסט-טראומה.
אובדנות והמשק הישראלי: עלויות הנאמדות בכ-2.5 מיליארד שקלים בשנה
לפי נתוני הבית הלבן, יותר מ-14 מיליון אמריקנים בוגרים סובלים ממחלת נפש קשה. יוצאי צבא, סובלים משיעור התאבדויות הגבוה פי שניים מהאוכלוסייה הכללית. מדי שנה מתרחשים בישראל בין 400 ל-500 מקרי מוות מהתאבדות, לצד כ-7,000 ניסיונות התאבדות מדווחים המגיעים לחדרי המיון.
בתוך כך, גובר החשש בקרב כוחות הביטחון, כאשר המלחמה הובילה ליותר מ-3,770 חיילים שהוכרו כנפגעי פוסט-טראומה (PTSD) - מצב המגביר דרמטית את הסיכון לפגיעה עצמית. הנזק הכלכלי הכולל של תופעה זו למשק הישראלי עצום, ומוערך בכ-2.5 מיליארד שקלים בשנה. למעלה מ-90% מהנטל נובע מעלויות עקיפות של אובדן פריון עבודה ותוצר עקב מוות בטרם עת של אוכלוסייה צעירה בגיל העבודה. יתרת הנזק, כמאות מיליוני שקלים, מורכבת מעלויות רפואיות ישירות של פינוי, טיפול נמרץ, אשפוזים פסיכיאטריים ארוכים ותשלומי קצבאות.
מה מלהיב את המשקיעים בתרופות פסיכדליות, מהי מפת הדרכים למסחורן, וכיצד מתייחסים המומחים לתעשיית הריטריטים הפסיכדליים בישראל המגלגלת מיליוני שקלים בשנה? לשם כך פנינו למומחה של הקתדרה במוזיאון ארץ ישראל: ד"ר איתמר כהן, דוקטור לפסיכולוגיה קלינית מהמכון לחקר הפסיכדליה של אוניברסיטת תל אביב וחבר האיגוד למחקר ולטיפול פסיכדלי בבריטניה.
העיניים של המשקיעים בורקות: מה הם רואים בשוק הפסיכדליה הרפואית שגורם להם להתלהבות רבה?
"ההתלהבות הכלכלית העצומה בסקטור נובעת מכך שהניסויים הנוכחיים בחומרים פסיכדליים מציגים אפקטיביות זהה לזו של נוגדי דיכאון סטנדרטיים, כמו ציפרלקס ונוסטרל. אולם, בניגוד לתרופות הללו, המאופיינות בתופעות לוואי רבות ומחייבות נטילה קבועה ויומיומית, באפיק הטיפול הנתמך בפסיכדלים המצב שונה. ההערכה היא שסשן טיפולי בודד (עם מפגש הכנה לפני ועיבוד אחרי), המלווה במפגש הכנה מקדים ובמפגש מסכם לאחר מכן, יכול לייצר בדיוק את אותו האפקט. זוהי הסיבה המרכזית שחברות התרופות מגלות עניין כה רב בנושא".
כמה עולה טיפול ב-MDMA במסגרת פרטית בישראל?
"המחקר המדעי בטיפול הנתמך בחומרים פסיכדליים, המשלב טיפול פסיכולוגי מובנה יחד עם השפעת החומרים, התפתח משמעותית ב-15 השנים האחרונות בארה"ב ובאירופה. מחקר זה נחלק כיום לשני אפיקים מרכזיים: חומרים קלאסיים דוגמת פסילוסיבין, LSD -DMT, בעיקר עבור הטיפול בדיכאון, ומהלכי טיפול בפוסט-טראומה באמצעות MDMA. שני מסלולים מחקריים אלו פעילים ומאושרים כיום בישראל לצרכים קליניים-מחקריים בלבד, ואינם מורשים כטיפול פרטי. במסגרת זו, המכון לחקר הפסיכדליה באוניברסיטת תל אביב מנהל מחקרים קליניים בפסילוסיבין לטיפול בפוסט טראומה ודיכאון, בעוד ארגונים מקבילים בארץ בוחנים את יעילותם של טיפולי MDMA בעיקר עבור פוסט-טראומה".
מי קהל היעד של טיפול בחומרים פסיכדליים?
"הממצאים המצטברים בארץ ובעולם תומכים בפוטנציאל לשילוב המודל המשולב כזרוע טיפולית לגיטימית ונוספת במערכת בריאות הנפש. אף על פי שאינו מתאים לכלל המטופלים, הוא מסתמן כחלופה מדעית בשלבי ביסוס מתקדמים, בייחוד עבור מקרים מורכבים ועמידים במיוחד שלא מצאו מענה בטיפול תרופתי רגיל או בפסיכותרפיה".
יותר מ-70 שנה אחרי הטריפ הראשון של אלברט הופמן: מה מסביר את ההצתה המאוחרת של המשקיעים וחברות התרופות סביב חומרים פסיכדליים?
"עד שלהי שנות ה-60, חומרים אלו נחקרו באוניברסיטאות בעולם. ה-LSD הזול זלג אגרסיבית לשוק והתחבר לתנועות מחאה אמריקאיות. בהיעדר ידע, אנשים צרכו כמויות אדירות, והממסד המבוהל נתן ברקס ואסר את השימוש בהם עד שנות ה-2000, אז נבדקה בטיחותם בשנית בתנאי מעבדה ותחת שמירה פסיכולוגית, ונתגלה פרופיל בטיחות גבוה במיוחד. חשוב להבין, החומרים אינם נטולי סיכון, אך כיום ידוע מהמחקרים שאפשר למזער את הסיכונים על ידי שילוב של תמיכה פסיכולוגית וסקירה רפואית מקיפה".
ממשלות מעדיפות שהציבור ילך בתלם, ישלם מיסים ולא יחשוב יותר מדי. כיצד הרצון הזה משתלב עם הליגיטמציה שנתנת לשימוש חוקי של חומרים משני תודעה?
"לחומרים אלו יש כוח סוחף אשר בכוחו לשנות עמוקות את תפיסת העולם של אנשים ואת הדרך שבה הם מגדירים את עצמם. השפעה זו, אכן יכולה להצטייר בעיני הממסד כפוטנציאל ערעור של הסטטוס קוו. ההבדל בין הבהלה של העבר ללגיטימציה של ההווה נעוץ בעובדה כי בעבר, הציבור הרחב צרך חומרים אלו בכמויות אדירות, 'קרטונים' עם עד 800 מיקרוגרם וללא פיקוח. לעומת זאת, המחקר והטיפול המודרני משתמשים במינונים זעירים ומבוקרים, ובסביבה מוגנת. מערך מפוקח זה ייתכן שמטריד פחות את הבהלה הישנה של המממסד הפוליטי".
תעשייה ענפה של מיליוני שקלים מתנהלת בישראל מתחת לרדאר, בטקסים וריטריטים של חומרים משני תודעה ללא שום פיקוח פסיכולוגי. הציבור לא שומע על מקרים קשים; האם זה סימן שהשד פחות נורא ממה שנדמה?
"הצדדים האפלים של החוויה הפסיכדלית כמעט ואינם נשמעים, אך הם קיימים: לא בהכרח כסכנה לגוף, אלא כמצוקות נפשיות משמעותיות שאנשים סוחבים לעיתים לאורך שנים. לתופעה זו יש שם - 'שוק אונטולוגי'. משמעותה היא חוויה מערערת כל כך, המקשה מאוד על החזרה לקרקע יציבה. אין מדובר בהכרח ברמה הפסיכוטית, אף שסיכון זה קיים וגבוה יותר אצל בעלי נטייה גנטית. המצוקה מתעוררת גם בלעדיה, כאשר שאלות מהותיות על מהות החיים והרכב המציאות מקבלות לפתע סימן שאלה. נושאים אלו, שבאופן רגיל נוטים לטשטש ולטאטא מהמודעות כסוגיה להתפלספות בלבד, הופכים אצל מי שעברו מסעות פסיכדליים בתנאים לא מיטיבים לשאלות מנקרות המולידות מצוקה עמוקה".
תוך כמה זמן להערכתך נוכל לצרוך טיפולים עם חומרים פסיכדליים במרפאות פרטיות בישראל?
"קשה מאוד לעמוד על הנושא. בעולם מדברים על הגשה ל-FDA בסוף 2026, אך התמונה אודות תאריך סופי עדיין לא בהירה. לצד זאת, להערכתי, בסופו של דבר, קופות החולים יסבסדו את העלות של טיפולים אלו עבור המקרים הקשים של דיכאון וחרדה".