בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל נצרת פסק לאחרונה כי מעסיק שתבע כ-600 אלף שקל מממונה הבטיחות בחברה, ישלם לעובד פיצוי של 18 אלף שקל.
מהתביעה עולה כי חברה הגישה נגד העובד תביעת ענק על סך של 593,890 שקל. החברה טענה כי העובד הפר באופן בוטה את הסכם ההעסקה וביצע ריגול תעשייתי.
עוד נטען כי העובד פעל לאורך תקופת עבודתו עבור חברה מתחרה, ואף עשה זאת בזמן שהציג לחברה אישורי מחלה פיקטיביים. החברה טענה כי העובד ביקר אצל לקוחותיה בימי המחלה, משך מסמכים עבור המתחרה, והעביר הצעות מחיר ועבודות רווחיות של לקוחות לחברה המתחרה, דבר שגרם לה לנזקים כספיים.
עוד נטען כי התנהלותו הלא מקצועית והיעדרויותיו החוזרות הובילו לעזיבת לקוחות מרכזיים, ובהם חברות גדולות, ולפגיעה קשה במוניטין החברה. בנוסף, המעסיקה טענה כי העובד דיווח באפליקציה על שעות עבודה פיקטיביות שבהן ערך סידורים אישיים, והפיץ לשון הרע על החברה ומנהליה בפני לקוחות. החברה דרשה פיצויים על הנזקים הכלכליים, השבת השעות הפיקטיביות, וכן פיצויים בגין לשון הרע, הפרת חוזה ועוגמת נפש.
מנגד, העובד שיוצג על ידי עו"ד אסף קשוש שמשרדו מתמחה בדיני עבודה, הדף את ההאשמות והגיש תביעה שכנגד על סך של 61,160 שקל בגין פגיעה בזכויותיו הסוציאליות ופיטורים שלא כדין. העובד, שהועסק בחברה פחות מ-3 שנים, טען כי היה עובד מסור ומצטיין. לפי גרסתו, החברה הפרה את החוק כאשר לא מסרה לו את הסכם העבודה שלו במועד, ואף נמנעה ממסירת תלושי שכר חודשיים ודוחות נוכחות למרות דרישות חוזרות ונשנות.
העובד טען כי המעסיקה ביצעה ניכויים שלא כדין משכרו הגלובלי ולא שילמה לו דמי הבראה מלאים. לטענתו, לאחר שעמד על זכויותיו והתלונן על הלנת שכר, החברה זימנה אותו לשימוע תוך העלאת טענות מופרכות שנועדו להצדיק את פיטוריו מראש, ואף לקחה ממנו את רכב העבודה עוד בטרם נערך השימוע.
לבסוף, העובד פוטר לאלתר בהודעת וואטסאפ, ללא מתן הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי פיטורים. במסגרת התביעה שכנגד עתר העובד לקבלת השלמת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, החזר ניכויים, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויים על אי מסירת תלושים ופיטורים שלא כדין.
בהסכמת הצדדים, הוסמך בית הדין לפסוק במתווה של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, המאפשר מתן פסק דין ללא נימוקים. בפסק הדין שניתן, דחה בית הדין למעשה את תביעת הענק של המעסיקה. במסגרת שקלול הטענות ההדדיות בפשרה, קבע בית הדין כי על העובד לשלם לחברה סך כולל של 11,000 שקל בלבד, ואילו על החברה לשלם לעובד סך כולל של 28,500 שקל. מדובר בהפרש על סך כ-18 אלף שקל לטובת העובד.
החברה ניסתה לערער על פסק הדין, אך ניסיונה נדחה, ובכך הסתיים ההליך המשפטי בכישלון תביעת המעסיקה ובהדיפת טענותיה נגד העובד.
עו"ד אסף קדוש בא כוחו של ממונה הבטיחות מציין כי, "חשיבותו המשפטית של ההליך היא בהגנה על חופש העיסוק, והוא מציב תמרור אזהרה נגד מעסיקים המשתמשים בהתניות של אי-תחרות. הפסיקה משקפת מדיניות ברורה, שהתניות המבקשות למנוע מעובד לעבור למתחרה או לפתוח עסק עצמאי, לרוב תחת איום של פיצוי מוסכם בסכומי עתק בטלות, אלא אם המעסיק יוכיח כי מתקיימים מבחנים מחמירים של מידתיות, סבירות והגנה על אינטרס לגיטימי. לדוגמא: הגנה על סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת שמומנה על ידי המעסיקה או תמורה מיוחדת שניתנה עבור הגבלת העיסוק".
לדבריו, "במקרה הנ"ל, התוצאה המשפטית מדברת בעד עצמה, הפער העצום בין סכום התביעה המקורי לבין הסכום שנפסק בפועל מעביר מסר נוקב. קביעת בית הדין מבהירה הלכה למעשה כי מעסיקים אינם יכולים להשתמש בחוזי העסקה כנשק. עצם דחייתה הכמעט מוחלטת של תביעת המעסיק היא אמירה ברורה וחד-משמעית של בית הדין בכל הקשור למיגור 'תביעות הפחדה'. המסר ברור, תביעות השתקה, המוגשות בסכומי עתק מופרכים במטרה לשתק עובדים ולנצל את פערי הכוחות, נדחות בבתי הדין לעבודה, ומוכיחות פעם נוספת את חשיבותה של עמידה איתנה ובלתי מתפשרת על זכויות העובד".