התוכנית הדרמטית: עוד 100 אלף עובדים זרים עד 2027

שלוש וחצי שנים עמד בועז יוסף, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, בראש הוועדה הקרואה בטבריה. זה היה אחרי שראש העיר הצבעוני והשנוי במחלוקת, רון קובי, הודח מתפקידו. בתום הקדנציה שבה הצליח לשקם את הנזקים משנים ארוכות של ניהול כושל, ביקש יוסף להתמודד בבחירות לראשות העיר, שהיו אמורות להיערך באוקטובר 2023.

אלא שלפי החוק, חבר ועדה קרואה לא יוכל לרוץ לראשות העיר שבה כיהן, אלא רק אחרי שלוש שנות צינון. כדי להכשיר את ריצתו לתפקיד חוקק "חוק טבריה", שביטל את תקופת הצינון והיה אמור לסלול את דרכו ללשכת ראש העירייה. אלא שעתירה שהגישו לבג"ץ מספר ארגוני חברה אזרחית ומועמדת לתפקיד ראש העיר סיכלה את התוכנית שקודמה בנחישות על ידי אריה דרעי וש"ס. השופטים פסקו שהחוק יחול רק בבחירות הבאות, והשאירו את יוסף מחוץ למרוץ.

מי שחושב שיו"ר הוועדה הקרואה לשעבר התאבל על ההזדמנות שהוחמצה, טועה. "עליתי לתורה בבית הכנסת בשבת ובירכתי 'הגומל'", הוא מפתיע. "להיות ראש עיר זאת מטלה קשה מאוד. עשיתי את זה מתוך שליחות, וכשזה לא קרה, אבן נגולה מעל לבי. רציתי לסיים בטבריה כמה דברים שהתחלנו, אבל השארתי תכניות פיתוח מפורטות שצריך רק לבצע. אני לא מתכוון לרוץ ולהתמודד בעתיד, כי אין לי תשוקה להיות ראש עיר".

בינואר 2024 התמודד על תפקיד מנכ"ל הביטוח הלאומי, ואף הומלץ לתפקיד, אך מועמדותו לא אושרה. במרץ אותה שנה מונה ליו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צפון, שבה הוא מכהן גם היום, עד שימונה לו מחליף, ובספטמבר 2025 מונה לממלא מקום מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. חצי שנה אחר כך נבחר לתפקיד באופן קבוע, וכיום הוא עומד בראש אחת הרשויות הממשלתיות הגדולות והמשפיעות בישראל.

מאז ה־7 באוקטובר עובר ענף העובדים הזרים טלטלה מבנית שמשפיעה על שוק התעסוקה ומדיניות ההגירה לישראל. בעקבות מתקפת חמאס והחלטת הממשלה להקפיא כמעט לחלוטין את כניסתם של כ־80 אלף פועלים פלסטינים, לצד עזיבתם המיידית של אלפי עובדים זרים שחזרו למדינותיהם בעקבות המצב הביטחוני, נקלעו ענפי הבנייה והחקלאות למשבר תפקודי חסר תקדים.

כדי למנוע קריסה אימצה הממשלה מדיניות חירום, שכללה את הקפצת תקרת מכסת העובדים הזרים המותרת לכ־336 אלף, יותר מפי שניים מהמצב שלפני המלחמה. הצעד הזה הביא לכך שמספר הזרים השוהים בפועל בישראל חצה רף היסטורי של 200 אלף עובדים. אלא שיישום המדיניות נתקל בקשיים ביורוקרטיים ולוגיסטיים מורכבים, שהאטו את קצב התאוששות המשק.

באמצע אפריל 2026 פרסם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, דוח שסקר את פעילות הממשלה מינואר 2024 ועד אמצע 2025. הדוח קבע שהזינוק הדרמטי במכסות אושר ללא עבודת מטה מסודרת, ללא בחינת ההשלכות ארוכות הטווח, ותוך יצירת תלות גוברת בכוח אדם זר. בעוד ענף החקלאות הצליח לייצב חלקית את השורות באמצעות חזרתם של פועלים מתאילנד, ענף הבנייה נותר מדמם.

הניסיונות להחליף את הידיים העובדות הפלסטיניות בפועלים ממדינות כמו הודו, סרי לנקה, אוזבקיסטן ומולדובה, התנהלו באיטיות רבה, והמחישו את הפער בין החלטות הממשלה לבין היכולת ליישם אותן בשטח.

אחת הטענות המרכזיות שנשמעות בענף היא שמסלול ה־G2G (מסלול שבמסגרתו מגויסים עובדים זרים באמצעות הסכמים בין מדינות) לא סיפק את התוצאות המיוחלות. קבלנים ותאגידי כוח אדם רבים טוענים שחלק מהעובדים שהגיעו במסלול הזה אינם מחזיקים במיומנות המקצועית הנדרשת לעבודה בענף הבנייה, דבר שפוגע בפריון ומאט את קצב העבודה באתרים.

במקביל, נשמעת ביקורת על כך שחלק מהעובדים שהגיעו לישראל הוסבו בפועל לענפים אחרים, בעוד שהמדינה ממשיכה לסבול ממחסור חמור בכוח אדם בענף הבנייה. לטענת גורמים בענף, הפער בין הנתונים על הנייר לבין המצב בשטח מקשה על ההתאוששות, ומעכב את החזרה לקצב העבודה שנדרש כדי לעמוד בביקוש הגבוה לדיור ולתשתיות.

יוסף דוחה את הטענות ואומר שמדינת ישראל מחויבת להסכמים בילטרליים משודרגים, שנועדו למנוע סחר בבני אדם, ולכן היא מחויבת להעדיף יבוא עובדים בין מדינות על פני יבוא עובדים באופן פרטי. "ככל שיש יותר הסכמים, אנחנו עולים בדירוג הזה, כשבהסכמים פרטיים יש גם חשש מעמלות תיווך גבוהות בדרך, עליהן אין לנו שליטה".

בינתיים אתם לא מצליחים לחתום על הסכמים נוספים. ההסכם עם וייטנאם למשל.
"המטרה שלנו היא לפתוח כמה שיותר הסכמים עם כמה שיותר מדינות, כדי לייצר תחרות. אם מדינה סוגרת שערים בגלל מלחמה כזו או אחרת, או בגלל שיקולים פוליטיים, אנחנו רוצים שיהיו לנו עוד אפשרויות. בבניין הרוב הם עובדים מסין, ויש צורך לפתוח מדינות נוספות כדי לא להיות תלויים רק בהם".

חלק מהכישלון שלכם בהבאת עובדים לענף הבניין, שהחל לפני כניסתך לתפקיד וממשיך גם היום, הוא הבאת עובדים לא מיומנים למטרה שלשמה הם אמורים להגיע לכאן. פרסמתי בעבר מקרה על פועל מהודו שהתקשר בבהילות לבוס שלו והתלונן שיש בעיה במקלחת במגורים שלו. התברר שהוא חשב שהכיור במטבח הוא המקלחת.
"לומדים, מסיקים מסקנות ומחפשים עובדים מקצועיים. מצאנו שבווייטנאם יש עובדים טובים לא פחות מהסינים. אין מה לעשות, אי אפשר להחליף את הפלסטינים ביום אחד. להגיד שנכשלנו בהבאת עובדים זה לא נכון. לפני המלחמה היו כאן 140 אלף עובדים זרים, והיום יש 240 אלף. בעבר עובדים לא הגיעו בקצב כזה. כשאתה נמצא במלחמה ואתה מכניס כמות עובדים גדולה כזאת בבת אחת, ברור שיש גם טעויות. מצד שני, אי אפשר להתפנק ולהיות יותר מדי בררן, כשיש צורך אקוטי כזה".

אבל יצא שתאגידים שילמו מראש כסף על עובדים לא מתאימים והם נאלצו להעביר אותם לענפים אחרים, והמכסה שלהם נפגעה בגלל כשל של המדינה. הם לא יכלו להביא עובדים אחרים במקומם.
"לעובדים לא מתאימים מחפשים מקום עבודה אחר, ומי שלא מתאים לבניין פשוט לא נמצא שם. לגבי המכסות, ישבנו עם המעסיקים וחלקם זוכו".

אחת הנקודות הכואבות ביותר בענף היא תופעת ה"ברחנים" - עובדים שעליהם שולמו אגרות גבוהות ושבהם הושקעו משאבים רבים, שנעלמים ממקום עבודתם זמן קצר לאחר הגעתם לישראל ועוברים לשוק העבודה הלא מפוקח. רשות האוכלוסין וההגירה, באמצעות משטרת ההגירה, אמורה לאתר אותם ולהחזיר אותם לארץ המוצא, אך זה כמעט לא קורה. מספר הפקחים נמוך והתופעה, שגורמת נזק כלכלי גם לתאגיד וגם למעסיק, הולכת ומתרחבת.

"התופעה הזו קיימת בכל העולם", מצנן יוסף. "או שעובדים במקרה הטוב אצל מעסיק אחר, או שעובדים בשחור. קורה שאתה מביא עובד סיני לבניין תחת תאגיד מסוים, אחרי שבוע או חודשיים הוא אומר שהשכר והתנאים העודפים לא מספיקים לו והוא יכול לקבל 500 שקל ליום, והוא מתחיל לעבוד בשחור. יש צוות ייעודי שמתעסק רק בזה ומחפש אותם".

150 פקחים זה לא מספיק.
"ונקלוט עוד 120, שחלקם כבר נקלטו. יש מחיר שאתה צריך לשלם. 45 אלף עובדים לא חוקיים נמצאים היום בישראל, והם לא יישארו פה. מצד שני, תזכרי שגם הם תורמים למשק. כל אחד מהם לא מהווה נטל עלינו, בניגוד למבקשי מקלט, למשל, מאריתריאה וסודאן. אלה עובדים זרים, ברחנים אומנם, אבל לא כאלה שיושבים רגל על רגל".

מקורות המעורים בפרטים אומרים שקיים פער משמעותי בין ההחלטות שמתקבלות בירושלים לבין המציאות בענפים השונים. אחד מהם אמר לנו השבוע: "ממשיכים לאשר הבאת עובדים זרים נוספים, חברות ביצוע זרות ומכסות חדשות כשאלפי עובדים זרים נמצאים בישראל ללא הסדרה מלאה - כאלה שננטשו על ידי המערכת או שעברו לעבוד בשוק הלא מפוקח, ועובדים רבים שלא מועסקים בענף שאליו הגיעו.

"במקום להמשיך ולהביא עוד ועוד עובדים מחו"ל, מדוע לא לבצע מיפוי מסודר של העובדים שכבר נמצאים כאן, לבחון אפשרויות הסדרה ולהתאים אותם לענפים שבהם קיים מחסור אמיתי?". אגב, בעבר הציעה ההסתדרות לסייע במיון, בהכשרות ובהפניית עובדים למקומות עבודה בהתאם לכישוריהם. ההצעה נתקלה בסירוב.

בועז, עשיתם הערכה מחודשת אם בכלל צריך ליבא לכאן כל כך הרבה עובדים זרים? הרי יש כאן עובדים שאפשר להכשיר. למה להיכנס שוב לסאגת "הדלת המסתובבת"?
"היעד לרגע זה הוא להגיע לכ־330,000 עובדים זרים, וזה עוד לפני התוספת שמיועדת לבניית המטרו. עוד כ־100,000 עובדים ל־2027, פלוס עוד 26,000 עובדים ייעודיים למטרו, שם תהיה מנהלת שתעסיק אותם בפיקוח צמוד שלנו".

המספרים האלה ממחישים את היקף השינוי האסטרטגי שעובר ענף העובדים הזרים בישראל. כיום פועלים בענף הבנייה כ־225 תאגידי כוח אדם מורשים, שלכל אחד מהם יכולת להעסיק בין מאות לכ־1,000 עובדים זרים. בנוסף פועלות 11 חברות ביצוע זרות, שכל אחת מהן רשאית להעסיק כ־1,000 עובדים. הנתונים הללו מתייחסים לענף הבנייה בלבד ואינם כוללים את ענפי השיפוצים והתשתיות.
במקביל מקדמת המדינה הבאת כ־24 אלף עובדים נוספים עבור פרויקט המטרו, שמוגדר כפרויקט לאומי.

במסגרת ההיערכות לפרויקט נשמעות דרישות לאפשר שוב העסקה ישירה של עובדים על ידי קבלנים גדולים, אף שהמודל הזה עורר בעבר ביקורת קשה והוביל להקמת מנגנון התאגידים, שנועד להבטיח פיקוח, שמירה על זכויות עובדים ומניעת ריכוזיות. החשש בענף הוא שחלק מהקבלנים הגדולים, שכבר מחזיקים בתאגידים משלהם, יחזקו עוד יותר את כוחם בשוק, והאיזון השברירי שאליו הגיע הענף בשנים האחרונות יישבר.

גם סביב חברות הביצוע הזרות מתנהל ויכוח חריף. משרד השיכון מקדם הרחבה משמעותית של המודל, ואף נשמעות יוזמות להבאת עשרות חברות ביצוע נוספות. בניגוד לעובד זר שמועסק באמצעות תאגיד כוח אדם, חברת ביצוע מגיעה כיחידה שלמה, עם עובדים, מנהלים, ציוד ולעיתים גם בעלי מקצוע נוספים.

המשמעות היא שלא מדובר רק בהבאת פועלי בניין. למהלך כזה יש השלכות רחבות על המשק הישראלי, על שוק העבודה המקומי ועל בעלי מקצוע לאורך שרשרת הייצור, בהם מהנדסים, הנדסאים, מנהלי עבודה, ספקים ונותני שירותים. המבקרים מזהירים כי הרחבת המודל עלולה להגביר את התלות בכוח אדם מחו"ל ולפגוע בבעלי מקצוע ישראלים.

על הביקורת הזאת משיב יוסף: "זאת החלטת ממשלה, אנחנו רק מביאים אותם. היה לחץ גדול בנושא הבניין, המחירים המריאו והיה צריך להציף את השוק בעובדים. לכן הייתה מחשבה להביא חברות ביצוע שהתפוקות שלהן גבוהות יותר, שהם עובדים ביחד. צריך להדגיש שאנחנו לא מביאים מומחים. אם מתוך אלף עובדים יש שלושה מנהלי עבודה, זה חלק מהצוות, אבל אין מהנדס בניין ישראלי שיהיה מובטל בגלל זה. אין בארץ גם רשויות מקומיות שמדווחות על אדריכל או מהנדס שאין לו עבודה. אין פשוט מספיק עובדים בתחום".

ומה יהיה המודל במטרו? ממשלה מול ממשלה?
"מכיוון שזו עבודה מקצועית, הנציגים של משרד העבודה יבחנו ויביאו את כל כוח האדם הייעודי. זה יהיה ממשלתי, אבל עם אפשרות של בחירה".

אתם מתעקשים על מודל שנכשל. המסלול הפרטי הוכיח את עצמו בייבוא עובדים שמתאימים לייעוד המקצועי שלהם.
"בחקלאות המודל הזה נכשל? לא. בסיעוד ובמסעדות? לא".

בבניין כן.
"מדובר במתי מעט. אם יש אלף הודים שהגיעו בנגלה אחת, אי אפשר להגיד שזה כישלון. אם אתה מביא רק במסלול הפרטי, אתה יורד בדירוג של סחר בבני אדם, ואז ישראל תיחשב כמדינה נחשלת. אנחנו מאזנים בין צורות ההעברה. מתוך 240 אלף עובדים, יכולים להיות עשרה מקרי קצה שהופכים לכלי להתנגחות. בכל מקרה, מה שלא נביא, תמיד יהיה אחוז מסוים שלא יהיו מרוצים ממנו".

למה אתם גובים אגרות גבוהות מהתאגידים לבנייה, חקלאות וסיעוד, שהם מקצועות חיוניים למשק?
"במקרה הזה לא שואלים אותי, זה במשרד האוצר. כמו שאני לא מלין על זה שגובים ממני 35% מס הכנסה. אני לא הכתובת והכסף לא עובר אלינו. אבל בואי נדבר על עוד דברים. בואי נדבר על הדרכונים".

בבקשה. אנשים עדיין מחכים חודשים לתור. לא הצלחתם להתגבר על הפער מהקורונה.
"זה מתחלק בעצם בין מרכז הארץ לשאר המדינה. במרכז הארץ יש תורים ארוכים, כי יש יותר תושבים. בצפון ובדרום זה יותר קצר. כל אדם צריך לדעת מתי הדרכון שלו נגמר, שכל אחד ישים לעצמו תזכורת לחדש דרכון, לא צריך להגיע לדקה ה-90. אם אתה קובע תור מראש, אז לא צריך להיות לך אכפת לחכות גם שלושה חודשים.אנחנו עובדים עכשיו על מספר פתרונות בו זמנית, כדי להקטין את התורים. אנחנו מוסיפים דיגיטציה, כשהמטרה היא שתוכלי לחדש דרכון מהבית, למלא את הטפסים מהבית ולצלם את עצמך מהבית".

למה זה לא קרה עד היום? הטכנולוגיה הרי קיימת.
"אבל אנחנו תלויים באישורים בגלל עניינים של אבטחת מידע, ואנחנו נתגבר עליהם. במקביל יש לנו עמדות דיגיטליות להוצאה עצמית של דרכונים. יש לקוחות שמסתייעים בהן, ובנוסף אנחנו מתכננים לפתוח שתי לשכות נוספות במרכז שיהיו דיגיטליות בלבד, עם עשרות עמדות שיהיו פתוחות משמונה בבוקר עד עשר בלילה ולא תהיה שם קבלת קהל. משהו שדומה לסניף דיגיטלי של בנק. אנחנו מחפשים מקום במרכז הארץ, כמו קניון, עם חניה זמינה ותנועת אנשים. בנוסף, פתחנו גם שתי לשכות ייעודיות להנפקת אשרות".

אתה עובד בלי שר פנים מכהן.
"זה לא פשוט. יש נושאים, כמו זכות חתימה או הארכת תוקף מסוימת, שהם בסמכות שר בלבד, ואתה צריך להעביר סמכות לראש הממשלה, באישור הממשלה והכנסת, מה שמסרבל תהליכים".