ב-15 בינואר 2024 אישרו חברי הממשלה את העלאת המע"מ באחוז, כחלק מאישור תקציב המדינה. הוחלט שהעלייה תיכנס לתוקף בינואר 2025. באוצר לחצו לבצע את המהלך בעקבות הוצאות המלחמה הגבוהות, הגירעון המעמיק והצורך בכסף זמין כאן ועכשיו.
עכשיו, ממש עם סיום הקדנציה, ארבעה חודשים לפני הבחירות, מבקשת אותה ממשלה להפוך את ההחלטה ההיא. שר הבינוי והשיכון, יצחק גולדקנופף, מקדם הצעת חוק להפחתת המע"מ בחזרה ל-17%, למרות התנגדותו הנחרצת של משרד האוצר. על פניו מדובר בבשורה לצרכנים, אבל קשה להתעלם מהעיתוי. במשך רוב הקדנציה גולדקנופף לא הוביל מאבקים ביוקר המחיה, ודווקא עכשיו, ימים ספורים אחרי שעמד בראש המחאה נגד מעצר תלמידי הישיבות המשתמטים מגיוס, הוא מציג את עצמו כמי שנלחם על הכיס של הציבור.
קשה להתעלם מהעובדה שגולדקנופף לא היה מהמתנגדים להעלאת המע"מ. להפך. בינואר 2024 הוא הרים את ידו בעד ההחלטה שהעלתה את המס ל-18% והכבידה על כל משפחה בישראל. עכשיו, ארבעה חודשים לפני הבחירות, אותו שר בדיוק מבקש להוביל את ביטול המהלך ולמתג את עצמו כמי שנלחם ביוקר המחיה.
לפי הצעת החוק, המע"מ יופחת מ-18% ל-17%. מדובר במס שמוטל כמעט על כל מוצר ושירות, ולכן כל הפחתה שלו אמורה, לפחות על הנייר, להגיע כמעט לכל בית בישראל. אלא שבמשרד האוצר וברשות המסים סבורים שהתמונה מורכבת הרבה יותר, ושמאחורי ההבטחה להוזלה מסתתר מחיר תקציבי כבד.
"ההצעות להפחתת מע"מ לא מחוברות לצרכים התקציביים של מדינת ישראל", אומרים גורמים בכירים באוצר לוואלה. "ולכן, כמו הצעות רבות אחרות, הן לא יאומצו על ידי הממשלה.
"מדינת ישראל מצליחה להתמודד עם אתגרים גדולים דווקא בגלל צעדים אחראיים הקשורים לאחריות וריסון תקציבי. קל לפזר הצהרות על הורדת מיסים, בלי להבין את המשמעות הכלכלית ובלי לעסוק במחיר ובהשלכות".
באוצר מזכירים שהעלאת המע"מ בתחילת הקדנציה לא הייתה מהלך אידיאולוגי, אלא החלטה שנועדה להתמודד עם הזינוק בהוצאות המדינה בעקבות המלחמה. מבחינתם, הסיבות שהובילו להעלאת המס לא נעלמו. תקציב הביטחון ממשיך לגדול, השיקום של הצפון והדרום עוד רחוק מסיום, והגירעון עדיין גבוה. לכן, הם אומרים, ביטול העלאת המע"מ ייצור חור של מיליארדי שקלים, בלי שהוצג מקור תקציבי שיממן אותו.
גם ברשות המסים מתנגדים למהלך. לפי הערכת הרשות, הפחתת המע"מ מ-18% ל-17% תגרע מקופת המדינה כ-8.5 מיליארד שקל בשנה. זה כבר לא שינוי קוסמטי בשיעור המס, אלא סכום עתק שמישהו יצטרך לממן, בין אם באמצעות קיצוץ בתקציבים אחרים, העלאת מסים בעתיד או הגדלת הגירעון.
מעבר למחיר התקציבי, ברשות המסים מטילים ספק גם בהבטחה שההוזלה תגיע במלואה לצרכנים. הניסיון מלמד שבשווקים ריכוזיים חלק מהפחתת המע"מ נשאר אצל היצרנים, היבואנים או רשתות השיווק. במילים אחרות, המדינה עלולה לוותר על הכנסה של 8.5 מיליארד שקל בשנה, בזמן שהצרכן יקבל הוזלה חלקית בלבד, אם בכלל.
זו גם אחת הסיבות שבמשך שנים התנגד הדרג המקצועי להפחתות רוחביות של המע"מ. באוצר וברשות המסים העדיפו לטפל ביוקר המחיה באמצעות הגברת התחרות, פתיחת השוק ליבוא, הסרת חסמים וצמצום הריכוזיות, מתוך תפיסה שהוזלה שנובעת מתחרות מחזיקה לאורך זמן, בעוד שהפחתת מס לא בהכרח מגיעה לכיס של הצרכן.
מנגד, התומכים בהצעה טוענים שמע"מ הוא המס הכי פחות שוויוני במערכת המס. עשיר ועני משלמים אותו שיעור על כל קנייה, ולכן הפחתה שלו אמורה להגיע לכל משק בית כבר בקנייה הבאה בסופר, בבית המרקחת או אצל בעל המקצוע. זו גם הסיבה שהפחתת המע"מ היא מהלך שקל להסביר לציבור, במיוחד בתקופה שבה יוקר המחיה ממשיך להעסיק כמעט כל משפחה בישראל.
אלא שגם אם הרעיון עצמו ראוי לדיון, קשה להתעלם ממי שמוביל אותו ומתי. גולדקנופף לא רק שלא התנגד להעלאת המע"מ לפני שנתיים. הוא הצביע בעדה. עכשיו, ארבעה חודשים לפני הבחירות, ואחרי שעמד בראש המאבק נגד מעצר תלמידי הישיבות המשתמטים מגיוס, הוא מבקש להוביל את המהלך ההפוך ולהציג את עצמו כרובין הוד של יוקר המחיה.