יש הצעות נישואין על פסגות מושלגות, על חוף הים, בהפקות ענק עם זיקוקים ומטוסים, ויש גם כריעת ברך אינטימית בסלון. אבל הצעת נישואין, או מדויק יותר, מחוות פוסט אירוסין, כמו של זיו שרמן, הבעלים של מותג הממרחים "עללחם", כנראה שעוד לא הייתה.
שרמן החליט לרתום את העסק שהקים לטובת הרגע הכי אישי בחייו. הוא הדפיס על מכסי צנצנות את הכיתוב "הדר התנשאי לי" עם לב אדום קטן, ודאג שהצנצנות יגיעו למדפי אחת מרשתות השיווק.
כשהכול היה מוכן, הוא לקח את בת הזוג, הדר, לקניות. כשהגיעו למקרר הממרחים, ביקש ממנה, כבדרך אגב, לבדוק את הפסטו. הדר שלפה צנצנת, הסתכלה על המכסה ולא הבינה לרגע מה היא רואה. שרמן ביקש ממנה לבדוק גם את הצנצנות שעל המדפים האחרים, ואז המסר כבר היה ברור.
הדר הנרגשת פרצה בבכי. אחרי שנרגעה, הראתה את המכסה לאחד הקונים שעמד ליד, סיפרה לו שהיא הדר מהצנצנת, וזכתה לברכת "מזל טוב" ספונטנית באמצע הסופר.
הדר וזיו הכירו לפני חצי שנה ומיד ידעו שזה זה. "האמת היא שהתארסנו בחמישי שעבר", אמר לוואלה. "הצעה צנועה ואישית. רציתי לעשות עוד מחווה בשבילה והחלטתי להפתיע אותה. וזה בהחלט קרה".
שרמן, בן 39, שמכנה את עצמו בחיוך "ממרחולוג", התחיל את דרכו העסקית בגיל 26, אחרי שחזר מטיול ארוך באוסטרליה. בלי ניסיון בביזנס ובלי רקע בבישול, מעבר להכנת חביתה ופסטה, הוא הבחין אצל ירקן מקומי בפירות שעמדו להיזרק, חיפש מתכונים בגוגל והפך אותם לריבות ביתיות תחת המותג "ריבל'ה".
מהמטבח בדירתו הקטנה הוא התקדם לדוכן בשוק איכרים בקניון גבעתיים, שם כבר ייצר טון ריבה בחודש. בהמשך לקח הלוואות, פתח מפעל והחליט להמר על החלום.
היום, מפעל "עללחם", שנמצא במעלות-תרשיחא, מעסיק כ-25 עובדים, שאותם שרמן מכנה "הזהב של הצפון". גם בימי המלחמה הם המשיכו לייצר תחת אש. המפעל מייצר כ-8 טונות של ממרחים ביום, בין 20 ל-30 אלף יחידות, ומשווק 21 סוגי ממרחים מצוננים ואיולי.
המוצר המזוהה ביותר עם החברה הוא ממרח הפסטו, שנולד ממתכון שפיתח ללא צנוברים, לטובת אלרגיים, וללא פרמזן, מטעמי כשרות. כיום מחזיקה החברה ביותר מ-50% משוק הפסטו בישראל, ושרמן רוכש את מרבית הבזיליקום שמגודל בארץ.
לא היה מדובר בחלום האמריקאי, אלא בדרך קשה מאוד. במשך שנים התמודד עם הלוואות כבדות, חובות ולילות ללא שינה, מתוך דאגה ליכולת לשלם משכורות לעובדים. רק לאחרונה סיים להחזיר את התחייבויותיו הכספיות והחל ליהנות מפירות העבודה.
לצד הממרחים המלוחים הוא מפתח גם סדרת ממרחים מתוקים, ובראשה "ממרח פתיבר", שעליו רשם פטנט, ופיתח לזכר אמו המנוחה.
למרות ההצלחה העסקית ושיתופי הפעולה עם חברות כמו שטראוס, קוקה קולה וליימן שליסל, שרמן נשאר מחובר לעובדים ולצפון. את החלום שלו לטווח הארוך הוא מגדיר בפשטות. אחרי שישיג ביטחון כלכלי מלא, הוא היה רוצה לעסוק בהוראה או בעבודה סוציאלית ולהקים משפחה עם הדר.