בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור שהגישה אישה נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר חייב אותה לשלם לבן זוגה לשעבר סך של 3.2 מיליון שקלים בגין יהלומים שנטלה מדירת המגורים המשותפת.
בני הזוג ניהלו מערכת יחסים במשך כ-18 שנים, וחתמו על הסכם ממון שהסדיר הפרדת רכוש מוחלטת. לאחר שהיחסים עלו על שרטון והוצאו צווי הגנה הדדיים, טען הגבר כי האישה ניצלה את שהותה לבד בדירה כדי להעלים שקית ובה יהלומים יקרי ערך ותכשיטים שהחביא במקומות שונים בבית.
הגבר ביסס את תביעתו על מארג ראיות נסיבתי, שכלל הסכמה לפיה שני הצדדים יעברו בדיקת בפוליגרף. בבדיקה נמצא כי הגבר דובר אמת וכי האשה שיקרה. בנוסף, הובאו עדויות של אחותו של הגבר, שסיפרה על הוצאת היהלומים מכספת משותפת בעבר, ושל יצרן יהלומים אשר ביקר בבית בשנת 2019, בחן את תכולת השקית והעריך את שוויה בסכום המדובר, תוך הדגשה כי בשקית נכלל יהלום כחול נדיר ויקר ערך.
מנגד, האשה הכחישה בכתב ההגנה את עצם קיומם של היהלומים בדירה וטענה כי מעולם לא ראתה אותם. היא הוסיפה כי בן זוגה לשעבר הוא עבריין הימורים אשר הודה בביצוע עבירות מס, הברחת היהלומים מחו"ל והסתרתם מרשויות החוק, ולכן בית המשפט לא צריך לסייע לו בהתאם לעיקרון לפיו מ"מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה". כמו כן, היא קבלה על מהימנות בדיקת הפוליגרף, וכי הבדיקה נכפתה עליה בעת שהייתה במצב נפשי מעורער.
שופטי בית המשפט המחוזי, נפתלי שילה, עינת רביד ויחזקאל אליהו, דחו את טענות האישה ואישרו את פסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה. הם קבעו כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים כאן.
השופטים ציינו כי גרסת האישה לא היתה אמינה וסטתה מטיעוניה בכתב ההגנה, ואף בשיחתה עם מומחה הפוליגרף הודתה כי ידעה על קיומם ואף העבירה את השקית ממחבוא אחד למשנהו לבקשת הגבר.
ביחס לטענות הפליליות נגד הגבר, קבע בית המשפט כי העובדה שהיהלומים לא דווחו לרשויות המס או למכס אינה גורעת מ"זכותו הקניינית" של הגבר בהם, ואינה מצדיקה את שלילת זכותו לפיצוי מפני גניבה, שכן אין קשר סיבתי ישיר בין עבירות הדיווח לבין נטילת הרכוש. בנוגע לשווי היהלומים, ביהמ"ש הסתמך על עדות יצרן היהלומים נמצא סביר.
בסופו של ההליך, נדחה ערעורה של האישה במלואו והיא נותרה מחויבת בתשלום הפיצוי בסך 3.2 מיליון שקלים לגבר וחויבה בהוצאות משפט בסך 55,000 שקלים סה"כ והחזר שכר טרחת מומחה הפוליגרף. כמו כן, נקבע כי סכום הערבות שהפקידה בביהמ"ש לצורך הערעור, תועבר ישירות לגבר על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובתו.
עו"ד אורי נחמני שמשרדו עוסק בדיני משפחה ומומחה בעריכת צוואות, מסביר כי "כאשר אין בידי בן הזוג ראיה ישירה לבעלות על רכוש, כמו קבלה, תעודת שומה, אישור בנקאי, ניתן לבנות מאגר ראייתי נסיבתי. מאגר זה יכול להספיק להוכחת הבעלות על הרכוש ולהוביל למסקנה עובדתית שנסמכת גם על צירוף עדויות עקיפות עצמאיות שמחזקות זו את זו ונמצאות מתאימות ומהימנות".
לדבריו, "ראיה נוספת היא הסכמה לבדיקת פוליגרף או בדיקת מומחה אחר, שתוצאותיה נשקלות כחלק מהתשתית הראייתית הכוללת ולא כקביעה בלעדית. במקביל, יש לחתור לערעור אמינות הצד שכנגד: הצגת שינוי עמדה וגירסאות סותרות, במטרה לפגוע במהימנותו, תוך חיזוק גרסת בן הזוג התובע".
לסיום אומר עו"ד נחמני, "כשקיים קושי אובייקטיבי להוכיח את שווי הרכוש במדויק, ניתן לבקש מבית המשפט להיעזר באומדן סביר על בסיס נתונים שהוצגו בפועל. גם אם מקור הרכוש מפוקפק, הדבר אינו גורע מ"הזכות הקניינית" של בעל הרכוש- אלא אם קיים קשר סיבתי ישיר בינה לבין גובה הנזק הנטען. עקרונות אלה אומצו ויושמו בפס"ד זה".