מגמה מובהקת בבתי הדין לעבודה: ניתוח של חברת 'עוקץ מערכות' ל-86 פסקי דין מהשנים האחרונות חושף כי ב-85% מהתיקים חויבו מעסיקים בתשלום שעות נוספות עקב אי-ניהול פנקס שעות כדין, גם בהיעדר ראיות מוצקות מצד העובד. בחלק מהמקרים, חויבו המעסיקים לשלם מאות אלפי שקלים.
חובת ניהול פנקס נוכחות מעוגנת בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה. הסעיף מטיל על המעסיק אחריות אישית לנהל רישום שוטף של שעות העבודה בפועל, מנוחה שבועית, שעות נוספות והגמול בגינן. ברירת המחדל המועדפת היא רישום דיגיטלי או מכני, אך החוק מתיר גם רישום ידני, בכפוף לאישור יומי בחתימת העובד ונציג מטעם המעסיק. בעוד שמעסיקים רבים מצייתים לחוק בקפדנות, אלה שבוחרים לעגל פינות מגלים כי העניקו לעובדים, שלא בכוונה, כוח עצום. על פי הבדיקה שנערכה, תביעה לתשלום שעות נוספות בהיעדר רישום מסודר של המעסיק תסתיים כמעט תמיד בניצחון של העובד, ובפסיקת פיצויים כספיים גבוהים עבורו.
כך למשל, בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק פיצוי של כ-278 אלף שקל לתושבת הרשות הפלסטינית שהועסקה בחנות בגדים במזרח ירושלים. העובדת הועסקה במשך 38 חודשים בשכר חודשי של 2,000 שקלים בלבד ששולם במזומן, ללא תלושי שכר, חוזה עבודה או הודעה על תנאי העסקה. פסק הדין ניתן על אף שהעובדת התפטרה לאחר שנחשדה (ואף הודתה) בנטילת 500 שקלים מהקופה, שכן בית הדין קבע כי חשד לגניבה אינו פוטר מעסיקים מחובותיהם הבסיסיות לפי דיני העבודה.
השופטת שרה ברוינר ישרזדה דחתה את דוחות הנוכחות שהציגו המעסיקים כבלתי אמינים, וקיבלה את טענת העובדת כי עבדה 12 שעות ביום, שישה ימים בשבוע. מכיוון שהמעסיקים לא ניהלו רישומים תקינים, נטל ההוכחה עבר אליהם והם כשלו בו. הפיצוי הכולל מורכב מהפרשי שכר מינימום ושעות נוספות (כ-224 אלף שקל), דמי הבראה, פנסיה ופיצויים על היעדר תלושים והודעה לעובד, בתוספת הוצאות משפט.
במקרה נוסף, בית הדין לעבודה חייב חברת הובלות לפצות נהג לשעבר בסכום עתק של כ-409 אלף שקלים בגין אי-תשלום שעות נוספות. הנהג טען כי עבד 12 שעות ביום, אך המעסיקה לא ניהלה פנקס שעות כחוק. נקבע כי רכיבי ה"שעות הנוספות" בתלושים היו פיקטיביים, שכן שכר הנטו נותר קבוע על 12 אלף שקלים ש"ח ללא קשר לעבודה בפועל. בהיעדר רישומי נוכחות, עבר נטל ההוכחה למעסיקה. משזו כשלה, נפסק לעובד גמול עבור המכסה המקסימלית בחוק.
עו"ד אילן קמינצקי, מומחה לדיני עבודה המייצג מעסיקים, מבהיר כי העסקה בשעות נוספות מקנה לעובד גמול סטטוטורי משמעותי (125% לשעתיים הראשונות ו-150% לכל שעה נוספת). הימנעות מתשלום זכות זו לאורך זמן מייצרת חשיפה כלכלית עצומה; מאחר שמרבית העובדים נמנעים מתביעה במהלך תקופת העסקתם ומגישים אותה רק עם סיומה, מעסיקים נאלצים להתמודד בדיעבד מול תביעות עתק של עשרות ומאות אלפי שקלים, החולשות לעיתים על מלוא תקופת ההתיישנות בת 7 השנים.
לדבריו, תיקון 24 לחוק הגנת השכר קובע כי בתביעות בגין שעות נוספות, מעסיק שלא יציג רישומי נוכחות מפנקס עבודה מוסדר, יישא בנטל השכנוע להוכיח כי העובד לא ביצע שעות אלו. ככל שהמעסיק יכשל בהרמת נטל ההוכחה, קובעת חזקת החוק כי העובד ביצע 60 שעות נוספות מדי חודש.
עוד מציין קמינצקי, כי מעסיק שסבור שיוכל "להציל" את עצמו מתביעה על שעות נוספות רק באמצעות דוחות איכון, למרות שלא ניהל דוחות נוכחות כחוק - טועה. האיכון הוא לכל היותר ראיה משלימה, ואינו מחליף את חובת ניהול רישומי הנוכחות ואת נטל ההוכחה המוטל על המעסיק בהיעדרם.
לדברי קמינצקי, קיימים כיום שורה ארוכה של פתרונות טכנולוגיים לדיווח נוכחות, הן מהמשרד, הן מהבית והן בחצרי הלקוחות - כך שגם טענה בנוגעי לחוסר יכולת טכנית לנהל רישום נוכחות, סביר להניח שלא תחזיק. בשורה התחתונה - מדובר על משימה פשוטה יחסית לביצוע שהקפדה עליה מונעת חשיפה משפטית כפולה , הן מפני תביעות והן מפני הליכים משפטיים מצד זרוע העבודה : אי-ניהול או רישום שעות עבודה בצורה לא תקינה עלול לגרור עיצומים כספיים.